אהל אברהם קו

גם על השלו לא נקרא אדון מכח שיש לשני קצת זכות א"כ גם לענין מכירה כן כיון שלא נקרא האדון א"א לו למכור ודוקא לר"א מדמה אמימר מכירה ליומים ולא לר"מ ור"י ודוק היטב

תוס' ד"ה קסבר א"נ דלא דמי שתחלה היה הכל שלו. לכאורה משמע מפשטות תוס' דהיינו דלגבי נפשיה עדיפ' לי' ומשייר לעצמו הגוף כעין שעביד הש"ס צריכות' בבבא בתרא כאן קל"ו. אך א"כ קשה הרי מוכח דר"מ ס"ל בכל גונא קנין פירות כקנין גוף דמי מהאי (דב"ק) [דגיטין מ"ח ע"א] דמכר האב לבן אך גם בזה יש לחלק דנחית אדעתא דארעא כעין צריכותא דהתם אבל בלא זה נראה דכונת תוס' דודאי אית ליה לר"מ בכל גונא קנין פירות כקנין גוף רק ניהו דהוה כקנין גוף מ"מ הואיל וגם לשני גוף אין נקרא אדון להיות לו דין יומים. רק במוכר לעבדו ושייר לעצמו שישמשנו שלשים יום דכיון דהיה מקדם האדון ועדיין יש לו ק"פ כקנין הגוף לא יצא שם האדון ממנו כן כונת תוס' ודוק

עיין רשב"א גיטין מ"ח דהקשה למ"ל לר"י ולר"ל [למפלג גם] במכר הבן בחיי אב וקעביד צריכותא [משום דבביכורים גלי קרא ולביתך] ולכאורה יש לתמוה דהרי הש"ס כאן קעביד צריכותא על מכר הבן בחיי האב והצריכותא קיימת גם דאפלגו כבר בתרוייהו בהמוכר לפירות ומוכר בזמן שהיובל נוהג. אך נ"ל דקושי' הרשב"א דניהו דקעביד הש"ס כאן צריכותא דאצטרי' לאפלוגי במכר הבן מ"מ קשה למה לא פליגי במכר הבן [אב"ה צ"ל הכונה בכותב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה במתניתין] לענין בכורים אי מביא האב בכורים כעין פלוגתייהו בהנך תרתי וע"ז א"ש תי' [הרשב"א דאי נקטו פלוגתיי' לענין בכורים לא נדע עדיין מת הבן בחיי אב] ובתירוצו [לחוד] אכתי אינו מיושב דא"כ למה להו לאפלוגי במכר הבן ולפלגו בהמוכר שדהו לפירות (אם מכר המוכר) ולערבינהו ולתנינהו המוכר שדהו לפירות ר"י אמר מביא וקורא ואם מכר המוכר הגוף ומת לא הוה מכירה ור"ל פליג וע"ז צריכנא לסברת הש"ס כאן ב"ב דה"א אבא לגבי ברא אחולי וכו' וא"ש דצריך תרוייהו ודוק

עיין תוס' יבמות ל"ו ע"ב ד"ה ק"פ שכתבו א"נ ק"ג דאשה עדיף שאין לבעל פירות אלא מכחה. א"נ בתקנתא דרבנן. הנה מלבד שדבריהם תמוהים דהם נגד הש"ס ב"מ צ"ו [ע"א] וכן הקשה בספר מהר"ם ברבי. ודאי מסוגי' (דב"ק) [דגיטין] דפריך מלביתך לק"מ דהרי כתבו תוס' שם דמדאוריי' לית ליה לבעל הפירות רק התורה איירי אם הקנה לו הפירות עיי"ש ברשב"א ורמב"ן בחידושיו אבל בלא נתנה לו הפירות רק מתקנתא דרבנן שפיר כתבו תוס' דמודה ר"י דלאו כקנין גוף דמיא וטעם החילוק י"ל דבשלמא אם הקנה (לה) [היא] הפירות הרי הפירות הוי דשלב"ל וא"א רק בהקנה (לה) [לו] הגוף לפירות בכהאי גונא ס"ל לר"י קנין פירות כקנין גוף דמי אבל בלא הקנה רק פירות ודאי ל"ל לר"י ק"פ כקה"ג דמי וא"כ מתקנת חכמים אכ"ל דתקנו לו רק הפירות שיגדלו לא הגוף לפירות דחכמים אפשר לתקן כך דהפקר ב"ד הפקר ועיין פ' יש נוחלין דף קל"א [ע"א דאלים תנאי ב"ד משום הפקר אפילו לדשב"ל] אבל מסוגיא דב"מ קשה דהרי גם שם איירי מתקנת חכמים. ואולי יש לומר דס"ל לתוס' דיכולה לומר איני נפדית ואיני נותן פירות ועיין רשב"א בחי' כתובות מ"ז ע"ב [ד"ה הא דתניא] והנה ודאי זה דוקא אם לא נפדית עדיין ממנו אבל בנפדית פעם אחת שוב אינה יכולה לומר כן דאטו בשופטני עסקינין ועיין היטב לשון תוס' מ"ז ע"ב ד"ה (נפדית) [זמנין] וא"כ שפיר תירצו תוס' דהצטריך תקנת אושא היכא שעדיין לא נפדית ואין לו פירות אלא מתקנת חכמים ואפשר לה לומר איני נותן פירות וגרע משאר קנין פירות דא"א ליקח ממנו אבל סוגיא דב"מ איירי בגונא דאי אפשר לה לומר כן שכבר נפדית ממנו ועיין היטב. אבל תי' ראשון דתוס' דאין לבעל פירות אלא מכחה אין לו הבנה ועיין רמב"ם פכ"ג מהלכות מכירה ודוק

עיין משנה למלך פי"א מהלכות שמטה ויובל הלכה א' הקשה על הרמב"ם וראב"ד והמ"מ פכ"ג מהלכות מכירה מירושלמי ואני לולא דמסתפינא הייתי אומר דמירושלמי זו יש ראי' לדין הרמב"ם פכ"ג הל' מכירה דמכר הגוף לזמן חופר בה בורות שיחין דהרי הירושלמי פריך למ"ד דקנה גוף [קרקע ביובל] ויחפור בה וקאמר דקרא כתיב ושב לאחוזתו. אבל אי לאו קרא דושב לאחוזתו מותר לחפור בה אע"ג דאין מכור רק לזמן וממילא מוכח דמכר הגוף לזמן בזמן שאין היובל נוהג דמותר לחפור בה. ודין הרמב"ם מוכרח רק ד' הראב"ד ומ"מ קשה דמשמע מדבריהם גם בזמן שהיובל נוהג מותר לחפור בה ואולי אפשר לדחוק בדבריהם וכונתם כמ"ש ודוחק

ודע כי מדברי הירושלמי הנ"ל דפליגי ר' אילא ור' אבא בר ממל אי קנה גוף משמע דפליגי אי קנה גוף היינו אם המוכר מכר לו גם הגוף עד היובל או לא מכר לו רק הפירו' דהיינו גוף לפירות ומשמע דכ"ע ס"ל דאם מכר לו הגוף חל קנין הגוף ומביא בכורים ואם לא מכר לו הגוף [אינו מביא] דאם לא למאי נ"מ אי מכר הגוף. ובזה הש"ס דידן ס"ל כר' אבא בר ממל דלא קנה גוף רק הפירות ופליגי ר"י ור"ל אי קנין פירות כקנין גוף דמי והצריכותא בש"ס הכי הוה דאי קמפלגי רק במוכר לפירות הוה אמינא דביובל מודה ר"ל דנחית אערעא כר' אילא דקנה גוף ואי הוה פליגי ביובל הוה אמינא טעמיה דר"י כר"א אבל במוכר לפירות לא ומשום הכי ביובל ראשון דלא אסיק אדעתיה שיחזור ביובל ודאי מכר הגוף וניהו דלא חל קנין הגוף לעולם מ"מ חל עד היובל והוה גופו קנוי לו עד ההיא שעתא ולהכי ר"ל מודה דמביא וקורא. אבל לדעת הר"ן בנדרים כ"ט והוא דעת רשב"א דקנין גוף לזמן לא כוי רק קנין פירות וא"כ ק' טובא מ"ל יובל ראשון או שני הרי אי אפשר לחול הקנין רק עד יובל מדינא וזה הוה קנין פירות ולמה מודה ר"ל דמביא וקורא והדבר צריך תלמוד ועיון רב כי יש ליישב בסברות דקות אך לא יסכים עמם המשכיל הזך והישר בריך רחמנא דסייען עד כען. [נ"ב דע דעל ד' הר"ן לק"מ דהא דכתב הר"ן דקנין גוף לזמן הוה רק קנין פירות היינו בדבר דלא שייך רק הנאת תשמיש בו כגון אשה ומטלטלין אבל בקרקע דאם מקנה גוף אזמן דמותר לחפור שיחין ובורות ולקלקל גוף ודאי הוה קנין גוף ועיין רמב"ם פכ"ג מהלכות מכירה ודוק]

סוגי' דאחריך, מהדורא תנינא

מתניתין הכותב נכסיו צריך שיכתוב מהיום לאחר מיתה עיין רשב"ם כתב דבלא מהיום לא. נתן כלום דאין מתנה לאחר מיתה. ולכאורה צריך ביאור דתיפוק ליה הרי רוצה לסלק שעבוד הנכסים של כתובת אשתו וע"כ צריך לכתוב מהיום דגם אם יש מתנה לאחר מיתה מ"מ הנכסים נשתעבדו. ואפשר לפרש כונת הרשב"ם דהרי בגט אמרינין מהיום ולאחר מיתה הוה ס' תנאי ס' חזרה וע"כ צריך לומר הא דמספקא לן בס' חזרה ולא אמרינין דודאי הוה תנאי היינו משום דאין הלשון משמע לשון מבורר לתנאי ולעומת זה ג"כ לא שכ"ח חזרה ולהכי מספקא לן ורק במתנה דיש לומר דגוף מהיום ופירות לאחר מיתה כמבואר בש"ם והנה הא דלא אמרי' דהוה חזרה יש לומר משום דאם הוה חזרה הרי אין גט לאחר מיתה ואין אדם מוציא דבריו לבטלה ולכך מספקא לן בתנאי אע"ג דאין הלשון משמע כן. וא כ לפ"ז יש לומר הא דבמתנה אמרינין דודאי קאמר גוף מהיום ופירות לאחר מיתה ולא מספקא לן בחזרה משום דאי הוה חזרה אין מתנה לאחר מיתה וע"כ גוף מהיום קאמר אבל אי הוה מתנה לאחר מיתה ודאי הוה ספיקא דלמא חזרה הוה. וזה כונת רשב"ם דלהכי קאמרי' דמשמע גוף מהיום דבלא מהיום לא נתן כלום דאין מתנה לאחר מיתה ודוק

שם האב אינו יכול למכור הנה לשון מתני' משמע דדוקא אחד לבדו א"י למכור אבל אם שניהם מכרו לאחד קנה לוקח. וכן מבואר ברשב"ם ד"ה מפני. והנה לפי דעת ר"י דבמכר הבן בחיי אב ומת בן ל"ק לוקח ועיין ר"י מג"ש וחי' רמב"ן קיהו בה מה טעם לא קנה דאי מטעם דבר שלא בא לעולם א"כ אפי' מת האב בחיי הבן אמאי קנה לוקח ואם נימא דהוה דבר הבא לעולם א"כ גם במת הבן בחיי אב אמאי לא