אהל אברהם קה

ממילא אכ"ל דודאי נתן לראשון גוף ופירות כמ"ש לעיל דנכסי לך משמע שמסלק עצמו ממנו אבל לשיטת המאור דאחריך הוה מעכשיו אין מוכח דנתן לראשון קנין פירות כקנין גוף ק' כזה. ומעתה לק"מ על הרמב"ן דלר"י ודאי שייך ירושה אין לה הפסק ודוק

וא"כ לכ"ע מכח ק"פ כק"ג שייך ירושה אין לה הפסק והנה אכ"ל דכמו באם נתן לו הפירות לראוי ליורשו ולאחר הגוף שייך לומר ירושה אין לה הפסק כיון שנתן לו קצת גוף כמו כן אם נתן ליורשיו אחרי' הגוף מעכשיו אין ליתן הפירות לאחר (כל) [על] ימי חייו דכיון שנתן ליורשיו הגוף מעכשיו היאך יתן קנין גוף גם לראשון דהוה מתנה על מה שכתוב בתורה דירושה הוה כל הגוף בשלמא פירות וגוף הם כב' שדות אבל קנין גוף מעכשיו ליורשיו ואעפ"כ לראשון קנין גוף ופירות זה א"א ומעתה ס"ל לר"ה אע"ג דרשב"ג לא פליג אל לאחר אבל לעצמו לא דודאי שייר הגוף לעצמו מעכשיו כמ"ש הראשונים היינו לעצמו אבל ליורשיו א"א לומר דנתן מעכשיו א"כ היאך נתן הפירות עם קנין גוף לראשון וירושה א"ל הפסק ואם נימא דבאמת לא נתן לראשון קנין גוף ר"ה ס"ל לר"י דק"פ כק"ג וע"כ נתן לראשון ק"ג וא"כ צ"ל דגם ליורשיו לא נתן מעכשיו הגוף דוקא בלעצמו נתן הגוף אבל לר"ל [דס"ל] ק"פ לאו כקנין גוף רק דנתן גם קנין גוף א"כ בליורשיו הוה כלעצמו ונתן מעכשיו ובאמת לא [נתן] קנין גוף לראשון. ובזה פליגי ר"ה ורב ענן לעיל אבל כ"ע ס"ל בין לרבי ובין לרבנן דאחריך לא הוה מעכשיו רק היכא דנתן ליורשיו פליגי אי הוה כמו לעצמו וזה תליא אי קנין פירות כקנין גוף. ומעתה כונת רבה שם כמו שפי' הרמב"ן דלא תימא טעמא דבני מערבא אע"ג דהוה מעכשיו חשיב ראוי רק טעמא דבני מערבא דאי קדמה וזבנא זבינא זביני דלא הוה מעכשיו כמ"ש ודוק ואתה תעיין היטב בכל מה שכתבנו ותראה כי דברים חריפים הם גם שכתובים שלא

כסדרן

[אב"ה. אין זה שכחה אלא לקט מהשיעורין כסדרן]

דף קכ"ט האומר תנו שקל לבני עיין ר"י מג"ש וכל הראשוני' דאמאי מהני אם מתו ירשו אחרים תחתיהם למסקנא דאתיא כריב"ב הרי ירושה אין לה הפסק ולענ"ד י"ל דאיירי ביש כאן בכור דגם ריב"ב מודה דלא מהני לשון ירושה רק במתנה ולכך מהני הפסק אך א"כ ק' דאמאי מהני אם מתו ירשו אחריך בלשון ירושה נגד הבכור וצ"ל דאיירי דהשני הבכור ועל הבכור אומר אם מתו ירשו אחרים [הבכור] תחתיהם וק"ל

ע"ב שלח ר' אחא וכו' עיין רשב"ם לקמן קל"ג דהטעם דבאין ראוי ליורשו או לרבנן ודאי לשון מתנה קאמר דחזקה דאין אדם מוציא דבריו לבטלה אבל לריב"ב דמהני ירושה ודאי ירושה קאמר. והקשה הרמב"ן דגם לריב"ב נימא דקאמר מתנה לקיים ואחריך לפלוני והנה לולא דברי רשב"ם נוכל לומר כך דנכסי לך לשון ירושה ולשון מתנה בכלל והוי כאומר תרוייהו ירושה ומתנה וא"כ בראוי ליורשו לריב"ב ירושה אין לה הפסק אבל לרבנן הלשון ירושה לא מהני רק הלשון מתנה ויש לה הפסק אכן דברי הרשב"ם לא משמע כן לכן נ"ל ליישב קושית הרמב"ן והוא דודאי הך חזקה דאין אדם מוציא דבריו לבטלה אינו כפשוטו דאטו כ"ע דינא גמירי וכי הוא ידע דא"א לו להעביר נחלתו. רק אנן כך קאמרינין כיון דבלשון נכסי לך יש לפרש לשון מתנה או לשון ירושה וחזקה שא"א מוציא דבריו לבטלה ודאי לישנא דמהני ליה קאמר ולרבנן לא מהני רק לשון מתנה ואי הוה ידע דלא מהני לשון ירושה רק מתנה ודאי היה נתן במתנה. וכיון שיש לפרש בלשון נכסי לך מתנה דבריו קיימין גם אם הוא סבר דגם ירושה מהני אכן כ"ז לרבנן דחזינין דמעביר נחלתו דהרי רצה להוריש כל נכסיו לאחד נגד הירושה דאורייתא דגם בבן בין הבנים הוה העברת נחלה ומה לו אם הוא לשון מתנה או ירושה בודאי רוצה שיהי' דבריו קיימין באיזה לשון שיהיה משא"כ לריב"ב דגם לשון ירושה מהני עלי' ולא הוה כמעביר נחלה דהתורה נתנה רשות ליתן לכל בן שירצה וא"כ ראוי לומר דודאי לא אכוין ליתן רק בלשון ירושה ולא בלשון מתנה לבלתי עקור ירושה דאורייתא וא"כ גם שאמר אחריך לפלוני הוא קסבר דגם בלשון ירושה אפשר לו לומר אחריך לפלוני ורחמנא אמר אין לה הפסק לכן אמרינין דהוה לשון (מתנה) [ירושה] ואדרבה מיושב בזה דברי הש"ס לקמן קל"ג א"ל רבא והא אפסקה הוא סבר וכו' וכפשוטו אין הבנה לקו' רבא. ולהנ"ל א"ש דקושיתו והא אפסקה ובודאי בלשון מתנה אמר ומשני הוא קסבר שטעה אבל דוקא ירושה קאמר משום דחזקה דא"א עוקר נחלה דאורייתא ודוק היטב

קנין פירות בבא בתרא דף נ'

תוס' ד"ה קסבר דאי משום דדריש תחתיו ה"נ כספו וכו' עיין מהרש"א דכן לר' יודא עיי"ש ולענ"ד בכונה לא כתבו כן אלא לר"מ אבל לר"י לא צריכים לזה. דהנה אי אמרי' ק"פ לאו כק"ג דמי אזי מסברא לולא קרא תחתיו וכספו, השני הוה אדון ולא ראשון ואי ק"פ כק"ג הסברא דשניהם הוו אדונים דלכל א' הוה קנין גוף. גם אי קנין פירות לאו כק"ג אז הוה לראשון תחתיו ולא כספו ולשני כספו ולא תחתיו אבל אי ק"פ כק"ג אז הוה לראשון תחתיו וכספו דהרי הגוף קנוי' לו ולשני רק כספו. ומעתה לר"מ הקשו תוס' שפיר דלמ"ל למימר ק"פ כק"ג אי לאו כק"ג ג"כ אכ"ל דלראשון ולא לשני משום תחתיו וע"ז [תי'] דה"נ כתיב כספו. אבל לר"י ליכא להקשות דלמא ק"פ כק"ג רק משום [דדריש] כספו הרי אי קנין פירות כק"ג הוה גם לראשון (תחתיו) [כספו] ולמה אמר ר"י לא לראשון וזה פשוט ועיין ש"מ לב"ק [דף פ"ח] מוכח כדברי דאי ק"פ כק"ג הוה לראשון תחתיו וכספו [אב"ה ואין להקשות לפ"ז א"כ לר"י באמת גם דס"ל לאו כקנה"ג מנ"ל עדיין למדרש כספו ולא תחתיו דלראשון הוי תחתיו ולב' כספו דזה אינו דבאמת הדרשה דכספו ודאי עדיפא דהתוה"ק אמרה כי כספו הוא לטעמא משא"כ תחת ידו אינו מוכח לדרשה. וממילא לק"מ גם קושיא השניה של מהרש"א לר' יוסי עיי"ש. דממ"נ אי ס"ל כקה"ג ודאי רק הראשון האדון דתרוייהו איתנהו ביה ואי לאו כקה"ג ודאי כספו עדיפא. ומוכרח דמספקא ליה] והבן

גמ' אמימר דאמר כר' אלעזר. הנה ק' טובא לענ"ד אמימר דמדמה מכירה ליום או יומים א"כ לר"מ דקנין פירות כקנין גוף ושני אינו ביום או יומים א"א לו למכור הגוף וכן לר"י דקנין פירות לאו כקנין גוף והראשון אינו ביום או יומים הראשון אין יכול למכור וק' טובא הרי ממתניתין דכאן ב"ב קל"ו מוכח דמכר הבן או האב מכורים בין למ"ד קנין פירות כקנין גוף או לא שניהם יכולים למכרו. ואין לומר דשאני מכירה מיום או יומים דביום או יומים כיון שאין הוא האדון לגמרי לא נתנה לו התורה דין יומים דאין קרוי' עבדו אבל לענין מכירה הרי אין מוכר רק אשר לו א"כ גם לר"א נימא כן והיאך מדמה אמימר לר"א מכירה ליום או יומים. בשלמא לשיטת תוס' שם בב"ק [דף צ' ע"א ד"ה כמאן] דס"ל דבאמת לא ילפינין מכירה מיומים רק משן ועין דבשן ועין איכא קרא דעבדו א"כ אתי שפיר דכ"ז לר"א דגם בשן ועין הדין כן מקרא דעבדו אבל לר"מ אין קרא בשן ועין ולשניהם קרוי עבד ובאמת לשניהם יוצא בשן ועין והא דמוקי הש"ס ברייתא דלא לאיש ולא לאשה היינו כר"א אבל לשיטת תוס' כאן ד"ה ר"א דמסברא מדמה אמימר מכירה ליומים א"כ גם לר"מ ור"י כן וק' כהנ"ל וצ"ע לכאורה. ונ"ל דלק"מ דבאמת יש לחלק בין יומים למכיר' דביומים כיון שאין הוא לבד האדון עליו לא נתנה לו התורה דין יומים דדוקא בהורג עבדו הקנוי לו לבדו יש דין יומים אבל מכירה דאין מוכר רק חלקו ודאי יוכל למכור כמו בשותפין אך כ"ז לר"מ ור"י דאכ"ל דלהכי אינו בדין יומים משום חלק חבירו ואין הוא האדון לבד בכל העבד גם שהוא נקרא על חלקו הקנוי לו צריך להיות אדון בכל העבד אבל לר"א דס"ל קנין פירות לאו כקנין גוף דמי וכן כתב הש"מ בב"ק דאל"כ הוה לראשון תחתיו וכספו עיי"ש א"כ השני קרוי לבד האדון על כל העבד ואפ"ה אין בדין יומים וע"כ צ"ל דאע"ג דהוא האדון בגוף העבד הואיל ואין כפירות שלו לא נקרא אדון. וע"כ צריך ומר דאם יש לאדם שום זכות בדבר זה מעכב שלא נקרא בעל הגוף אדון אפי' במה שקנוי לו דהרי כאן כל הגוף קנוי ואפ"ה לא נקרא אדון מטעם שיש זכות לראשון וא"כ לר"א