אהל אברהם קד

ע"כ ל"ל סברת ראשונים דכמו דלשני נתן גוף ופירות כן לראשון דא"כ גם שם נימא הכי דהרי גם בשנים שייך סברא זו אלא ע"כ דל"ל הך סברא ולהכי ס"ל דמעכשיו וא"כ ניהו דבשלשה לא שייך מעכשיו דליתא לסברא זו מ"מ לראשון לא אקני גוף דהרי מאיזה טעם נימא דאקני גוף לראשון אם לא כטעם הראשונים דומיא דשני ורבי ע"כ ל"ל סברא זו כהנ"ל, ושפיר תליא זה בזה. ואתיין שפיר דברי ליישב דברי ר"י מגאש אבל ד' תוס' אכתי קשין דיורשי ראשון אתי כרשב"ג ולדידיה אפילו בשנים לא הוה מעכשיו. לכן נ"ל דלד' תוס' באמת נוכל לומר בשנים לכ"ע הוה מעכשיו וס"ל כשיטת המאור דאפי' רשב"ג ס"ל דהוה מעכשיו יכול למוכרו מטעם אחריך שאני רק הא דמת שני בחיי ראשון דחוזרין הנכסים ואין נותנין לשלישי היינו ע"כ אי לא הוה מעכשיו כהוכחת ר"י מגאש וכן מטין ד' ר"י מגאש דמזה יותר מוכח דלא הוה מעכשיו וא"כ בשלשה ודאי לכ"ע לא הוה מעכשיו וחוזרין במת שני בחיי ראשון רק אי חוזרין לנותן או ליורשי ראשון תליא בפלוגתא דרבי ורשב"ג אי אחריך שאני וא"כ בשנים מודה רשב"ג דהוה מעכשיו וינתן לשלישי ואתיין שפיר ד' תוס' ודוק

עיין לעיל דף קכ"ה ע"ב רשב"ם ד"ה ורב ענן הלכך היכא דליכא אלא ירתי ירתאי נשארו ביד יורשי הזקנה דדומה לנכסי לך ואחריך לפלוני. הנה אין כונת רשב"ם להביא ראיה לדינא דר' ענן דלירתי הוה דוקא ולא לירתי ירתאי דלזה אין ראיה כלל משם דאיירי שם בגונא אחרינא רק כונת רשב"ם להביא ראיה דהיכא דליכא אחריך שייך ליורשי ראשון א"כ כאן לר' ענן דליכא אחריך ג"כ ליורתי סבתא ופשוט. אך זה אני מסופק אם כונת רשב"ם דוקא דליכא כאן ירתי כלל אח ואביו ואחותו אבל אם יש כאן ירתי נותן כגון אביו ואחיו הם יורשין דגם הם בכלל ירתאי כיון שמתה הבת או נימא דעליה' ודאי לא כיון כלל כיון דאינם יורשים מדין במקום דאיכא ברא לברתא רק על ברתיה כיון וכיון שליתא יתן ליורשי ראשון ועיין היטב. שם רשב"ם ד"ה ולא היא דליורשיו הראויין ליורשו מן התור' רגיל לקרות ירתאי. לכאורה אכ"ל דכונת רשב"ם ליישב דס"ל כשיטת המאור דלפלוני דוקא כדמוכח מתוספתא וא"כ קשה דלירתי לאו דוקא וע"ז כתב דשאני לירתי דגם ירתי ירתי בכלל כמ"ש המאור אך ז"א דא"כ גם לר"ה צריך לומר כזה ואמאי לא מפרש הרשב"ם כזה על ר"ה [ואולי לפמ"ש ליישב לתוס' דלר"ה תליא זה במעכשיו אבל רבה דס"ל דלא הוה מעכשיו ואפ"ה קאמר דלאו דוקא שפיר קעביד רשב"ם]. אך באמת נ"ל דכונה אחרת ברשב"ם. והוא דקשיא ליה לרשב"ם ניהו דלירתי לאו דוקא ולא קפיד אפי' ירתי ירתי היינו בליתא כאן אלא ירתי ירתי אבל באית כאן אח אמאי לא נימא דהוא קודם וע"כ כתב דהראויין ליורשו [מה"ח קרינא] טפי יורש אפי' בא מכח כחו. ובזה א"ש דלא צריך לפרש כן לר"ה דלר"ה דס"ל דהוה מעכשיו וא"כ היא קנתה המתנה והיא ודאי טפי נקראת יורש מכלם. דלר"ה כיון דמקנה מעכשיו ומעכשיו איתא לברתא להקנות לה ואפי' אי נדייק דכח כחה לא אלים כאביו מ"מ הרי ברתא קנתה. אבל לרבה דל"ל מעכשיו וכח כחו קונה המתנה שפיר הוצרך הרשב"ם לפרש וק"ל

שם גמ' ר"ה אמר לירתי אפי' ירתי ירתי ק' לשי' רשב"ם ודעימי' דגרסי לירתאי היינו יורשי נותן ואם כן ר"ה דסובר אחריך מעכשיו והיינו כרבי לפי שי' הרי"ף והרמב"ן במלחמו' וכן מטין ד' הרשב"ם וא"כ הרי רבי ס"ל דיחזרו ליורשי נותן ולמ"ל לר"ה למימר הטעם מכח ירתי אפי' ירתי ירתי בל"ז שייך ליורשי נותן בתורת ירושה כיון דלית כאן אחריך. אך זה לק"מ דהרי הבעל אין נוטל בראוי וטעמא דר"ה דהוה מעכשיו וכל זה בנוטל מכח מתנת אחריך. אבל אי נימא דדוקא ירתי ובטיל אחריך ולא שייך לברתיה רק בתורת ירושה שפיר הוה ראוי וק"ל וכן צ"ל לשיטת המאור דגרס ובתרה לירתה היינו ירתי סבתא וס"ל דבין רבי ובין רשב"ג ס"ל דאחריך הוה מעכשיו ואתי ה כרשב"ג א"כ לרשב"ג אי לית כאן אחריך הוה ליורשי ראשון ובלא זה הוה לבעל ג"כ צ"ל כן בתורת ירושה הוה ראוי וק"ל. אך גם בל"ז לק"מ דאם נימא דירתי דוקא באי כחו ולא כח כחו א"כ במת ברתיה לא בטיל עדיין אחריך דהוה כחו כגון אחיו ואביו בכלל ירתי וכן מבואר ברשב"ם דדוקא לרבה דס"ל אפי' ירתי ירתי הוה כח כחה בכלל ולא אביו אבל לר"ה הוי אביו בכלל ירתי דהוה כחו וק"ל

והנה הרי"ף הביא דעת האומרים דלית הלכתא כרשב"ג דס"ל קנין פירות כקנין גוף דמי ואנן קיימא לן כר"ל ודבריהם תמוהים דהרי לר"ל פליגי באחריך כמבואר ברשב"ם וראשונים וזה מוכח מכח קושית הש"ס דפריך והתניא יחזרו ליורשי נותן דאם נפרש כפי' רשב"ם דר"ל קפריך לר"י דבשלמא לר"ל פליגי באחריך. א"כ הרי מוכח דפליגי באחריך לר"ל. ולשיטת תוס' דמקשה ר"י לר"ל וע"ז תי' דפליגי באחריך ג"כ מוכח כן. ונ"ל ליישב דהם סוברים דודאי אין סברא כלל דיפלגו רשב"ג ור' אי אחריך הוה [מעכשיו] כשיטת הרי"ף. וגם אין ס' דיפלגו אי אחריך שאני כשיטת המאור אלא או דתרוייהו ס"ל אחריך שאני או דתרוייהו ס"ל אחריך לא הוה מעכשיו. רק כן שיטת הש"ס דהנה מבואר בס' המאור הטעם דאחריך שאני היינו דהוה כאלו התנה מה שישייר אחריך ולכן אכ"ל דנתן רשות למכור לראשון וגם נתן לו הגוף. ומעתה כן ד' הש"ס ומבואר ג"כ בס' המאור דהך דיחזרו ליורשי נותן איירי באם מתי ובאם מתי אכ"ל דאין ריעותא זה כמו במלת אחריך. וא"כ ר"י דהקשה מיחזרו ליורשי ראשון דמוכח דקנין פירות כק"ג ותי' לו ר"ל דאחריך שאני וע"ז הקשה ר"ל והתניא ליורשי נותן ובשלמא לדידי דהטעם מצד אחריך שאני אם כן האי דיחזרו ליורשי נותן דאיירי באם מתי לא קשה כלל ולית כאן פלוגתא אבל לדידך הטעם מצד קנין פירות כקנין גוף אין חילוק בין אחריך לאם מתי. וע"ז תי' (ר"ל) דתנאי היא אי קנין פירות כק"ג דמי וע"ז הביא דתניא דע"כ גם ר"ל מודה דתנאי היא בקנין פירות דאי כס"ד כר"ל דאין כאן פלוגתא רק חלוק בין אחריך לאם מתי הרי רבי ורשב"ג פליגי באחריך וכיון שכן במאי פליגי אי בסברא דאחריך שאני זה ליתא לחדש פלוגתא מנפשינו וכן אי אחריך מעכשיו לחדש פלוגתא שלא מצאנו. אלא ודאי דכ"ע ס"ל אחריך לא הוה מעכשיו ופליגי בקנין פירות דבזה מצאנו פלוגתא ר"מ ור"י בב"ב נ' וגם דלדעת תוס' שם בחד תי' לא הוה ממש דומיא דהכא מ"מ מצאנו פלוגתא. היוצא מזה דבין לר"ל ובין לר"י למסקנא אחריך לא הוה מעכשיו ופליגי בקנין פירות ולא לחדש פלוגתא חדשה א"כ מוכח דאין הלכה כרשב"ג ובאמת הא דקאמר הש"ס לעיל קכ"ה מסתבר טעמא דב"מ דאי קדים סבתא וזבנא זבינא זביני היינו מרשב"ג מוכח דאחריך לא הוה מעכשיו וממילא גם לרבי כן דאין ס' שיפלגו בזה כמ"ש כאן ודוק

עוד יש ליישב ד' הר"י מגאש דמשמע דכ"ע ס"ל אחריך לא הוה מעכשיו וכן לפמ"ש ליישב ד' יש מי שאומרי' ברי"ף ס"ל כן וא"כ ק' מרב הונא לעיל קכ"ה ע"ב. והוא דבאמת גרסינין לעיל ובתרה לירתאי כגירסת הרשב"ם והק' הראשונים הרי רשב"ג לא אמר אלא לאחר אבל לעצמו לא [אב"ה. רצונו דמסקנת הש"ס בעובדא דרב ביבי דבשיש לעצמו לא אמר רשב"ג]. והנראה ליישב הוא דכבר כתבתי לעיל דהמאור ס"ל דגם בנותן פירות הוה ירושה ואין לה הפסק ורמב"ן פליג ע"ז. והקשיתי עליו דא"כ מה פריך לר"י תיובתא הרי ר"י ס"ל דאחריך ל"ה מעכשיו ואין נותן לו רק פירות עיי"ש היוצא מזה דמכח קנין פירות דהוה כק"ג הוה ירושה ואין לה הפסק לבעל המאור ולדעת רמב"ן הנחתי בצ"ע דמה פריך תיובתא לר"י ועכשיו נ"ל ליישב ד' הרמב"ן והוא דגם הרמב"ן ס"ל דמכח קנין פירות כק"ג שייך לומר ירושה אין לה הפסק והא דפריך על בעל המאור כונת קושיתו כן דהרי כ"ז אי אמרינין דנתן לראשון גוף אז שייך לומר ירושה אין לה הפסק. אבל אי אמרינין דלא נתן לו רק הפירות לר"ל דק"פ לאו כק"ג דמי לא שייך לומר ירושה אין לה הפסק. וא"כ כך קושית הרמב"ן בראוי ליורשו מכח דא"א מוציא דבריו לבטלה נימא דודאי לא נתן לראשון רק פירות ולא שייך ירושה אין לה הפסק כיון דלא נתן רק פירות וק"פ לאו כק"ג דמי לדידן להלכתא והיאך שלח ר"א דירושה אין לה הפסק בשלמא לשיטת רמב"ן דאחריך לא הוה מעכשיו