אהל אברהם קב

מצאנו בכי"ק המחבר זצ"ל מהשלשה עתות החיים. הא' מימי עלומיו בהיותו בן כ"ד שנים משנת תקפוי"ו והב' משנות הביניים משנת תקצ"ח והג' מימי הזקנה משנת מכת"ר יראו הלומדים ויבינו המשכילים

הנה שיטת בעל המאור וכן דעת תוס' לעיל קכ"ה ד"ה לטעמייהו לחד תי' דבין ר"ה ובין רב ענן ס"ל דאחריך הוה מעכשיו והא דיכול למוכרו לרשב"ג היינו מריעותא לשון אחריך דהוה במשמעות כאלו אומר מה שישתייר אחריך אם לא תמכור לאחר עיי"ש וגם הא דקאמר אחריך שאני לענין קנין פירות כק"ג ג"כ הלשון אחריך משמעותיה כן דמקנה לו קנין פירות עם קנין גוף עיי"ש. ועיי"ש במלחמות הקשה לשיטה זו א"כ היאך שלח ר' אחא לדברי ר"י [בן ברוקא] בראוי ליורשו אין לשני דירושה אין לה הפסק קכ"ט ע"ב ע"ש הרי לא נתן לראשון כלום וכונתו דהרי לא נתן לו רק הפירות לא גוף הקרקע ולא שייך לומר אין לה הפסק כמו בתנו שקל לבני דמייתי שם שכ' שם הר"י מג"ש בחי' דלא שייך לומר ירושה אין לה הפסק דלא נתן לו רק שקל בכל שבת ולא כל הנכסים. כן כאן הרי לא נתן לו רק הפירות בכל שנה לא גוף הקרקע ולא שייך לומר ירושה אין לה הפסק. והנה קושיא זו לק"מ על בעל המאור דס"ל דכיון דקנין פירות כק"ג דמי גם לר"ל מטעם אחריך שאני הוה כאלו נתן לו גוף וירושה אין לה הפסק. אך דעת הרמב"ן דזה לא מספיק דהא דאמרינין קנין פירות כק"ג דמי היינו דפירות לחוד מהני ואלים כאלו קני ליה הגוף אבל באמת אין לו חלק כלל בגוף ואכתי לא שייך לומר ירושה אין לה הפסק לכן ס"ל להרמב"ן ז"ל לראי' לשיטת הרי"ף דאחריך לא הוה מעכשיו ונתן לראשון גוף ופירות כמו שנבאר לקמן אי"ה דנתן לו גוף ממש ושפיר שייך לומר ירושה אין לה הפסק ואין להקשות על הרמב"ן הרי הרמב"ן למסקנא ס"ל בדעת הרי"ף כר' הונא ור' ענן דרבי ורשב"ג פליגי אי אחריך כמעכשיו או לא וא"כ הך דינא דשלח ר' אחא ליתא אלא לדינא דקיי"ל כרשב"ג דאחריך לא הוה מעכשיו וא"כ מנ"ל לש"ס לעיל להקשו' מברייתא דאחריך דלמא אתיא כרבי דאחריך (לא) הוה מעכשיו זה אינו דהרי הברייתא תני ליורשי ראשון והיינו כרשב"ג ובזה א"ש דהש"ס לעיל קכ"ט ע"ב מייתי לכולה ברייתא והוא לכאור' ללא צורך ולהנ"ל א"ש דאל"כ ליכא תיובתא דלמא אתי' כרבי וליתא לדינא דר"א לכן הביא להא דיחזרו ליורשי ראשון ונכון הוא [נ"ב אך גם לשיטת המאור א"ש דהרי גם בעל המאור כתבתי הא דשייך ירושה אין לה הפסק היינו כיון דק"פ כק"ג מכח אחריך שאני והיינו לרשב"ג וזה מוכח מהא דיחזרו לראשון ודוק]

אמנם אעפ"כ לק"מ לבעל המאור דהוא ס"ל גם שלא הקנה לו רק הפירות שייך לומר ירושה אין לה הפסק דהרי דעת המאור לעיל הא דשלח ר"א היינו דוקא בנכסי לך דהוה לשון ירושה אבל במפרש לשון מתנה מהני כד' רשב"ם עיי"ש וא"כ כל הטעם בנכסי לך דלא מהני דהוה לשון ירושה וא"כ היא גופא ליתן לו הפירות בתורת ירושה לא מהני דירושה היא גוף ופירות והוה מתנה ע"מ שכתוב בתורה ולק"מ על המאור ובאמת בתנו שקל תי' תי' אחר שם משום דפי' לשון מתנה עיי"ש אבל המלחמות דס"ל דאין הטעם דנכסי לך הוה ירושה רק גם בנותן בפירוש לשם מתנה הדין כן דליורש הוה ירושה ואין לה הפסק א"כ כל זה בנתן לו הגוף ולא הפירות לחוד וק"ל

ודע דקשה לי טובא לדעת הרמב"ן דמשמע מדבריו אם לא היה נותן לו רק פירות לא שייך לומר ירושה אין לה הפסק רק דינא דר"א היינו לדידן דקיי"ל כרשב"ג דאחריך לא הוה מעכשיו ונותן לראשון גוף ופירות. הרי אין מוכרח במלת נכסי לך דנותן לו גוף ופירות רק אומרים מסתמא כיון צא נתן הגוף עדיין לשני והוא סילק עצמו מנכסיו נתן הגוף לראשון אבל מלשון נכסי לך אין הכרח לזה והנה הרמב"ן במלחמות הקשה לעיל על שיטת המאור ורשב"ם דבמפרש לשם מתנה לא שייך ירושה אין לה הפסק אמאי לא אמרינין בנכסי לך דודאי נתן למתנה כדי לקיים מלת אחריך לפלוני דא"א מוציא לבטלה עיי"ש ומכח זה הכריח דאפי' מפרש למתנה הוה ירושה ואין הפסק. ומעתה לדבריו אכתי קשה דנימא דלא דלא נתן לו רק פירות כדי לקיים אחריך לפלוני דהרי בנתן פירות לחוד לדעת הרמב"ן לא שייך ירושה אין לה הפסק. וצריך לדחוק ולומר דס"ל לש"ס לסברא פשוטה דאי אחריך לא הוה מעכשיו ודאי נותן לראשון גוף ופירות דנכסי לך משמע כן דמסלק עצמו לגמרי מנכסים וע"כ נתן גוף לראשון ושפיר שייך ירושה אין לה הפסק. אך אי קשיא הא קשיא הרי ר"י ס"ל דלא פליגי במעכשיו רק כ"ע ס"ל דאחריך לא הוה כמעכשיו ואפ"ה אין נותן לראשון רק פירות ולא גוף ופליגי בקנין פירות כק"ג דמי' וא"כ ליתא להא דשלח ר"א לדברי רמב"ן וא"כ היאך [מותיב] הש"ס לעיל קכ"ט תיובתא דכולהו מהא דשלח ר"א וגם לר"י מכללה הרי ר"י ע"כ ל"ל הא דשלח ר"א וצ"ע [נ"ב אחר כתבי זאת נ"ל דלק"מ דהא דס"ל לרמב"ן דבפירות לא שייך ירושה אין לה הפסק היינו לדידן דל"ל קנין פירות כקנין גוף דמי וא"כ פירות לחודא וגוף לחוד לא שייך לומר דהוה מתנה עמ"ש בתורה דהוה כב' דברים משא"כ לר"י דק"פ כק"ג הוה מתנה עמ"ש בתורה ודוק היטב]

והנה מ"ש ליישב לדעת הרמב"ן הדקדוק לעיל קכ"ט ע"ב דמייתי לכל הברייתא יש ליישב בפשטות לדעת הרמב"ן דהנה הא דקאמר הש"ס לעיל דהוה כב' שדות פי' רשב"ם משום דאין לשני בחיי ראשון וא"כ לדעת רמב"ן י"ל דאי אכ"ל דאתי כר' דהוה מעכשיו הוה כשדה א' דהרי גם לשני הגוף בחיי ראשון משא"כ לרשב"ג דלא הוה מעכשיו ואין לשני כלום בחיי ראשון שפיר הוה כב' שדות ולכן מייתי הך דיחזרו ליורשי ראשון דמוכח דאתי כרשב"ג ודוק ואין להקשות א"כ מאי פריך מהך דתנו שקל דלמא אתי' כר' והוה מעכשיו והוה כשדה א' ז"א דאכ"ל דבאם מתי לכ"ע לא הוה מעכשיו דומיא דאם מתי בגט והבן

והנה בעל המאור כ' הטעם דאחריך הוה מעכשיו משום דכמו דנתן לראשון הפירות מעכשיו כן מה שנתן לשני ג"כ נתן מעכשיו עיי"ש. ולדידי ק' טובא דזה אתי שפיר אם לא אמר רק לשנים נכסי לך ואחריך אבל בגונא דנקט בברייתא דנתן לשלשה א"כ הרי לאמצעי ג"כ לא נתן רק הפירות וע"כ היינו לאחר זמן דליכ"ל מעכשיו הרי עכשיו הפירות לראשון וא"כ היאך נוכיח דלשלישי נתן מעכשיו דומיא דראשון הרי הפסיק בינתים השני דע"כ לא נתן מעכשיו וצ"ע לכאורה. ואם נדחוק לומר דכונתו כך דכמו שסילק עצמו מפירות מיד דהרי נתן לראשון ואחריו לשני כן סילק עצמו גם מגוף מיד וע"כ נתן לשלישי מעכשיו ז"א דמכח זה אין מוכרח לומר דנתן לאחריך מעכשיו דלמא נתן לראשון גוף ופירות כל ימי חייו וא"כ סילק עצמו מנכסים מיד מגוף כמו פירות וצריך לומר דס"ל להמאור דודאי לא נתן לראשון ושני רק פירות ולא גוף וא"כ שפיר אכ"ל כהנ"ל דע"כ נתן לשלישי מעכשיו דכמו שסילק עצמו מפירות מעכשיו כן מגוף וזה דוחק גדול. דמנ"ל [דלא נתן לראשון ושני גוף]

עוד הביא בעל המאור תוספתא דבמת שני ינתן לשלישי והוא נגד הש"ס דבש"ס משמע דלרבי יחזרו לנותן דהרי קו' ר"י כך הי' ואם איתא יחזרו ליורשי נותן [מבעי ליה] עיי"ש מה שתי' וכונתו דזה ודאי לא קשה מהא דקתני יחזרו ליורשי ראשון דאכ"ל דדוקא לרשב"ג דס"ל אחריך שאני ויש לראשון קנין פירות האלים כקנין גוף או דס"ל כר' יוחנן דבכל גונא קנין פירות כקנין גוף שפיר אכ"ל דבמת שני יחזרו נכסים דהרי אכתי לשלישי מחוסר קנין בגוף הקרקע דלראשון הוה קנין פירות האלים כקנין הגוף. ואכתי נחסר אצלו קנין גוף וזה א"א לו לקנות רק אחר אכילת שני פירות דאמר ואחריך לפלוני ולכן במת שני נכסים חוזרין אבל לרבי דלא סבירא ליה אחריך [שאני[ ואין לו רק קנין פירות בעלמא בלא שום קנין גוף אם מת שני בחיי ראשון ינתן לשלישי ושפיר אכ"ל דתוספתא אתיא כרבי ולא קשיא ליה לבעל המאור רק מהא דפריך וא"א דיחזרו לנותן דאתיא לר"ל ודוק כי קצרתי ופשוט

אבל שיטת רמב"ן ור"י מג"ש דסוגי' דכאן ס"ל דאחריך לא הוה מעכשיו ואין לאחריך כלל כל ימי חיי ראשון קנין בגוף. ור"ל ור"י בהא פליגי דר"ל ס"ל דקנין פירות לאו