אהל אברהם קא

בממזרת לת"ק דר"א בקדושין ע"ד וא"כ לא הוה ס"ס מכח דהוה ס' אחד בגוף וס' אחד בתערובת ולא שייך דברינו הנ"ל אך הרי בס' ממזר מן התורה להקל ושפיר אמרינין ס"ס כה"ג וכמ"ש הב"ש סי' ב' ס"ק י"ד וק"ל

גמ' הלכך לר"ג אלים ברי וכו'. עיין פני יהושע תמה לעיל לד' תוס' דטעמא דר"ג דבודקת ומזנה מנ"ל דאלים ברי מס"ס. ולענ"ד לק"מ דהרי ר"ג מכשיר אפי' ברוב פסולין ושם צריך להצטרף בודקת ומזנה להברי לגרוע הרוב והרי רוב עדיף מחזקה וא"כ מוכח דאלים ברי מס"ס אך אם כן דנימא דחזקה בודקת לא הוה רק כחזקה דעלמא גרע מרוב קשה מה משני הש"ס לעיל דר"י אדר"י דאשה נשאת בודקת ונשאת הרי ר"י פוסל אפי' ברוב כשרים ורוב עדיף מחזקה ובל"ז יש לומר דחזקת בודקת הוה חזקה אלימתא וראי' כחזקה דא"א פורע תו"ז ועדיף מרוב אבל לפמ"ש קשה וצ"ל דר"י ס"ל דזנות רצה אחר הפסולין כדברי ירושלמי וא"כ שאני התם דמגרע הך חזקה דזנות רצה הרוב וק"ל

סי' עב

שוכ"ט לי"נ הרב המופלא החריף סיני ועוקר הרים כבוד מו"ה עקיבא קליין נ"י בק"ק נייטרא

מכתבו הגיעני בשבוע העבר. ואחרי ראותי כי אין הדבר נחוץ לשעתו אמרתי לבלתי פרוע פרעות בשיעורא דיומא עד בא ימי חנוכה אלו ובאורו נראה להשתעשע באמרותיו וכהיום אשר קראתי מכתבו ראיתי כי הקשה לשאול להכריע בעניני ממון ובפרט בזמנים האלה כי הקהלות נעשו אגודות אגודות זה בונה וזה סותר ובעו"ה בני עליה הם מועטים לקבל האמת ממי שאומרו. זאת לא זאת ראיתי כי מעכ"ת לא ביאר היטב נדון השאלה וז"ל איש א' עשה שטר צוואה וכתב בשט"ק שהבית שיש לו יהיה לאחיו ר' שמעון כ"י חייו ולאחר א"י יהיה הבית חציו מהכנסות לח"ק ומהחצי הנשאר יהיה לק"ק לקרוביו להכנסת כלה לעניי קרוביו הקרוב קרוב קודם ונכתב ונחתם בכתב ידו וחתימת עדים ומבואר בצוואה שהכל יהיה נגמר ע"פ דו"ד של תורה ותלמיד א' השיא עצה לאחיו ר"ש למכור הבית וכן עשה. ונפשו בשאלתו אם יש לבטל המכירה או לא כיון דלא אמר מעכשיו המכירה קיימת לכ"ע או דנימא כיון דאמר אחריך לח"ק ועניים דהוה צדקה. ולדעת הר"ן נדרים דף ל' הוה הקדש כמעכשיו ותליא ברברבא דבמעכשיו המכירה בטלה. והנה לא ביאר מעלתו אם המתנה הי' מתנת שכיב מרע מצוה מחמת מיתה או היה מתנת בריא גם לא ביאר אם היה שמעון אחיו ראוי ליורשו. עוד זאת צידד מעלתו דגם לדעת הפוסקים דבכל גונא אחריך שאני אפילו באומר מעכשיו והיא שיטת הרז"ה ותוס' וסייעתם מ"מ באומר נכסי לך כ"י חייך ודאי לא נתן לו קנין הגוף דהוה כאלו נתן לו לזמן שהביא הטור בשם רבינו יונה. אמרתי להשיבו ריקם א"א לזאת אמרתי לחיות דעתי על כל אופן ואופן

הנה שיטת הפוסקים דהא דרשב"ג דאין לב' אלא מה ששייר ראשון דוקא בלא אמר אחריך מעכשיו לפלוני אבל באומר מעכשיו לפלוני מכירה בטל ולשון הסמ"ע סי' רמ"ח ס"ק כ"ב דהא דהביא רמ"א דעת החולקין היא רק לענין דגם במעכשיו אמרינין דירושה אין לה הפסק אבל המכירה בטל והיא דעת הרשב"א. וא"כ הש"ע והרמ"א השליכו אחר גוום שיטת החולקים וההלכה פסיקה דבמעכשיו המכירה בטל ועיין בס' קצות ובנתיבות המשפט. ולדעתי אין צריך לדברי נתיבות [אב"ה. הא דמחלק אם המכירה בטל למה נאמר ירושה אין לה הפסק עי"ש] אך יש לומר כיון דנכסי לך משמע גוף ופירות גם לראשון הקנה גוף אע"ג דאמר מעכשיו לפלוני שייר בקנין הגוף מראשון להשני לקנות לו מעכשיו ולהכי א"י הראשון למכור כיון שהקנה לשני קצת קנין הגוף מעכשיו וא"א שיגמר המכירה של ראשון לגוף הקרקע. וא"כ שיש לראשון קצת קנין הגוף שפיר שייך לומר ירושה אין לה הפסק. והנה טעמא דרשב"ג דאין לשני אלא מה ששייר ראשון ביאר הרמב"ן ז"ל היטב במלחמות הוא כיון דהנותן סילק עצמו ולא שייר לעצמו שום זכות ונתן לראשון ואחריו לשני וכיון דאחריך לאו כמעכשיו מסתמא נתן לראשון ג"כ גוף ופירות כמו לשני ואחריו וא"כ מכירתו קיימת ומבואר ברמב"ן בחידושיו דאפי' בנתן לראשון לזמן כגון לעשר שנים ואחר הזמן לשני קם דינא דרשב"ג דאין לשני אלא מה ששייר ראשון. וטעמא דאמרינין דנתן לראשון הגוף משום דאמר אחריך לפלוני משמע דלא נתן לשני אלא מכח הראשון מה שנתן לראשון ולכאורה משמע מדבריו דבאם מתי לפלוני מודה ר"ש ב"ג דמכירה בטל והשני מוציא מיד הלוקח ודלא כדברי ר"י שהביא הטור אך אפשר לומר דה"ה באם ימות לפלוני מודה הרמב"ן שס"ל לרשב"ג דינו וגם באם מת לפלוני משמע דאין נותן לשני רק מה שנתן לראשון אבל זה מבואר בדבריו דגם בנותן לזמן יו"ד שנים דברי רשב"ג וזה דעת החולקין שהביא הנמוקי: ואמנם דעת ר"י שהביא הטור ס"ל דבנתן לראשון לי' שנים ס"ל לרשב"ג דמכירה בטל וס"ל הטעם לרשב"ג כמ"ש הנמוקי דמסתמא נתן לראשון ביפוי כח יותר מלשני וכיון שאמר נכסי לך כמו שנתן לשני לאחר הזמן גוף ופירות כן ג"כ נתן לראשון גוף ופירות אבל בנתן רק לעשר שנים לא נתן לו בעין יפה. אבל בנתן לראשון לכל ימי חייו כ"ע מודו דיש דינו דרשב"ג והוא מוכח מעובדא דרב ביבי [אב"ה ב"ב קל"ז ע"ב דאקניחי' ניהליה כל שני חייו ומחלק ר"ה רק משום דלעצמו מודה רשב"ג ופשוט] ומעלתו לא עיין במקור הדין ומ"ש הרמ"א בסעיף ז' ואפי' לא אמר אחריך רק אמר נכסי נתונים לך כ"י חייך וכו' זה דינא מעשה דרב ביבי משום דשייר לעצמו אבל באומר נכסי לך כ"י חייך ואחריך לפלוני פשיטא דאין לב' אלא מה שמשייר ראשון. וא"א לבטל (מפאת זה) מכירת הראשון מטעם זה כלל

ומה שצידד מעלתו לבטל המכירה דכיון דאמר ואחריך לח"ק ולעניים דהוה כהקדש ודעת הר"ן נדרים ל' דבהקדש הוה כמעכשיו הנה מלבד מה שדחה הרשב"א שם דלמסקנא לא כן. הן גם מפי' הרא"ש שם מוכח דלא הוה כמעכשיו ורק להכי א"י לחזור מטעם נדר ולא יחל דברו ואע"ג דבאומר הרי זה עולה ליכא נדר רק נדבה ולא שייך לא יחל מ"מ בכה"ג שאמר לאחר ל' יום יהיה עולה דיכול לחזור על החזרה שייך בל יחל והבן. ומלבד זה כבר כתב מהרי"ט חיא סי' ל"ט דבצדקה ל"א אמירתו לגבוה כמסירה ודוקא בהקדש ב"ה יעי"ש וגם שפשטות ד' תוס' וש"ע דאמירתו לגבוה בצדקה צריך לדחוק דהיינו בתורת נדר. אשר בגלל הנאמר א"א לבטל המכירה

ואשר עלה לענ"ד לקיים מילי דצוואה לק"ק הנ"ל הוא. דהרי הא דס"ל לרשב"ג דאין לב' אלא מה ששייר ראשון היינו כפי מה דאסבר לן הרמב"ן ז"ל כיון דנתן לשני הגוף לאחר זמן ולראשון הפירות מיד והבעלים סילקו עצמן מאותן נכסים מסתמא גם הגוף נתן לראשון משך הזמן עד שתגיע זמן השני ולכן מכירתו קיימת. ועתה בעובדא דא הרי הנוף דעת המצווה להיות ק"ק לח"ק ולעניים ורק ההכנסות יהיה לח"ק ולעניים א"כ גם לאחריך לא נתן רק פירות א"כ פשיטא דגם לראשון לא נתן לזאת נראה בעליל כי דעת המצווה להיות הגוף ק"ק והפירות כ"י חיי אחיו לו ואחריו לח"ק ולעניים וזה נראה ברור ונכון

עוד זאת יש להוסיף בטעמא כי אחרי שכל דעת המצווה כאלה, היא לתועלת נשמתו להיות צדק לפניו יהלך וזכרון לעד הוה כמשייר לנפשו והרי באומר ואחריך ליורשי מודה רשב"ג לשיטת הרמב"ן ז"ל וסייעתו. ואמנם בטעם ראשון יותר מתיתבא דעתי לסמוך עליו אשר אם יסכימו ב"ד חשוב עמי מטונא שיבא מכשורא לבטל מכירת שמעון ולהיות ד' המת קיימין לאחר מיחת שמעון הבית ק"ק כפי המבואר בצוואה אלה אמרתי בחפזי ידידו הד"ש הק' אברהם שאג מפ"ש

סי' עג

סוגי' דאחריך ב"ב קל"ו ע"ב קכ"ה ע"ב. [אב"ה ראינו להדפיס בסוגיא זו תלתא מהדורות מזמנים שונים אשר