עוד יוסף חי תתכג

בכהאי גוונא אין בזה חשש כי הדרך אשר משער העיר עד הכפר הנקרא מעצ'ם, אע"פ שהוא שדות וכרמים, הנה כבוש לרבים כי יש רבים בוקעים והולכים בו הן רוכבי עגלות הן רוכבי בהמות הן הולכים ברגליהם והרי הוא נחשב כמו המבואות שבתוך העיר ואין שם מקום יחוד

מיהו אם בעה"ב ישן בלילה בתוך העיר לא תישן האשה לבדה בגינה אא"כ יש שם שלשה אנשים כשרים. וכן אם האשה רוצה ללכת ביום מביתה לטייל תוך גנות אלו לא תלך לבדה עם איש אחד או שני אלא רק עם שלשה אנשים כשרים יען כי גנות אלו אשר בכפר הנז' יש בכל אחד מהם חדרים ועליות שים לכל חדר ועליה פתחים שיש להם מנעולים של ברזל וגם שער הגינה עצמה הפתוח לרה"ר אינו פתוח כל היום אלא יש בו מנעול כדרך שיש בחצרות של העיר ואע"פ שיש שם שומר נכרי אינו מניח הפתח פתוח אלא נועל אותו מבפנים והנכנס לגינה צריך לדפוק על הפתח כדי שיפתחו לו, על כן צריך להיות עם האשה ההולכת לטייל לבדה שלשה אנשים כשרים וכבר כתבנו לעיל דסתם אנשים כשרים הם דאינם חשודים בעיני בני אדם בחשד זנות ופריצות

ואפילו אינם חשודים ופרוצים אם לא באו שם עמה בשביל שמירה אלא הם הזמינו את האשה הזאת שתטייל עמהם בהגינה והם לא באו שם בסוג שומרים ואין דרכם להיות באים בתורת שומרים הא ודאי איכא לזות שפתים בזה מן הבריות מאחר כי הזמינו אותה לבדה ואין נשים אחרות עמה ואסור לאשה לעשות דבר שיהיה בו לזות שפתים מאחרים בעניינים אלו ומקרא מלא דבר הכתוב והייתם נקיים מה' ומישראל

ט' יש נשים שדרכן להיות שונאות זו את זו כגון שתי צרות ואשה וחמותה והתירו חז"ל להתייחד עם שתיהם כי כיון שדרכן להיות שונאות זא"ז לא חיישינן לזנות וכמפורש במימרא דרבא בקדושין דף פ"א. ונ"ל בס"ד דאם האשה וחמותה כיס אחד לשתיהן כי הרווחה של מעשה ידי שתיהן כולה לאמצע שהם מתפרנסים ממעשה ידיהם בשוה ואין אחת נוטלת לעצמה כלום ממעשה ידיה אע"פ שהרווחתה היא יותר אין לסמוך על דין זה דשונאות זא"ז להתיר להתייחד עם שניהם, דיש לומר אע"פ שהם שונאין בלבבם זא"ז עכ"ז ניחא לחדא בזנות האחרת בשביל הרווחת האתנן שתהיה לאמצע, ומספרים העולם שנעשה במקום אחד מעשה באשה וחמותה בכה"ג

יו"ד מותר להתייחד עם אשה שיש עמה תינוקת שיודעת טעם ביאה כלומר שיודעת מהו ביאה ויכולה לספר אותה בשוק והיא אין מוסרת עצמה לביאה וכן עם תינוק בן תשע שנים מפני שהיא מתייראת לזנות בפניו שמא יגלה הדבר והם לא יתפתו לזנות. ואעפ"כ להתיחד עם קטנה כזו אסור דחיישינן שמא יבא עליה באונס

וכתב בנתיבות השלום נתיב ט' אות ז' יש שלמדו קצת זכות על שנהגו קצת נשים ליסע עם ערל בע"ג ולוקחין עמהם תינוק או תינוקת בר דעת ועיין בב"ש ז"ל

י"א כתב בנתיבות השלום נתיב ט' הא דעונשין על היחוד היינו בפנויה דליכא שום חשש אבל באשת איש דאיכא חשש שלא להוציא לעז על בניו שהן ממזרים אין עונשין על היחוד ולא מהני אף שיכריזו על זה דאיכא דשמע העונש ולא שמע ההכרזה. שם

י"ב מדיני היחוד גזרו על תינוק ישראל שלא ימסרנו לנכרי ללמדו ספר וללמדו אומנות אפילו במקום דליכא למיחש לשפיכות דמים. ועיין ביו"ד סי' קנ"ז וב"ש סק"ז שם

י"ג כתב שם בנתיב ח' העליון ית"ש קרבנו להר סיני והבדילנו מן העמים וקדשנו בקדושתו וצונו על העריות והזהירנו עליהם וכו' ויש בהם חייבי מלקות כריתות ומיתות ב"ד והבא עליהם בין כדרכן בין שלא כדרכן כיון שהערה בה דהיינו שהכניס העטרה חייב מיתה או כרת, ואין צריכין העדים לראות כמכחול בשפופרת, אלא משראו העדים שדבוקים זב"ז כדרך המנאפים נהרגים, והאשה נאסרת על בעלה

י"ד אפילו לא בא עליה רק שנהנה מאחת מן העריות בקירוב בשר, או שבא עליה דרך איברים או שחבק ונשק לאחת מן העריות, ה"ז לוקה מן התורה. ההוא הוא דעת הרמב"ם והרא"ה והר"ן. וי"א דכל זה אינו אלא מדרבנן וזהו דעת הרמב"ן ז"ל. אבל דעת האחרונים נוטה לסברא ראשונה דלוקה מן התורה וכן עיקר וכמ"ש מרן ז"ל בש"ע אה"ע כסברת הרמב"ם ז"ל. אבל באלו שאין חייבין עליהם בביאה אלא רק מלקות אז לכ"ע שאר קריבות של חבוק ונשוק אינו אסור אלא מדרבנן. שם

ט"ו כל המסתכל באצבע קטנה של אשה ומתכוין ליהנות ממנה כאלו מסתכל במקום התורף. ומכ"ש שאסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה

ט"ז מותר לאדם להביט באשתו נדה אע"פ שהוא נהנה בראייתה כי כיון שהיא מותרת לו אח"ז לא יבא לידי עבירה. וי"א דאפילו במקומות המכוסין מותר ולא אסרו אלא להסתכל במקום התורף בעת נדתה, ואע"ג דאסור בזה גם בימי טהרתה יש חילוק בין זה לזה בענין העונש. ומפורש בטור וש"ע ביו"ד סי' קצ"ה ס"ז לאסור הסתכלות במקום מכוסה באשתו נדה, ומכ"ש שאסור לשחק עמה ולהקל ראשו כנגדה. שם

י"ז לעיין ראשו מכנים אסור לכ"ע אף בפנויה אע"פ שאין ראשו מינח בחיקה, אבל בתו ונכדתו מותר שתעיין ראשו מכנים אם אין ראשו מונח בחיקה אבל להניח ראשו בחיקה אסור. שם

י"ח המחבק או מנשק לכל עריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהם כגון אחותו הגדולה או דודתו ואין לו הנאה מזה כלל מ"מ איסורא מיהא איכא ומעשה טפשות ובורות הוא כמ"ש הרמב"ם ז"ל פרק כ"א מה' א"ב, שאסור לעשות קורבה עם שום ערוה אך אחותו כבת שלש שנים מותר לנשקה דאין בזה קרבת אישות והכל לש"ש. שם

י"ט האם מותר לנשק את בתו ותישן עמו בקרוב בשר כל זמן שהיא קטנה שלא הגיעה לשדים נכונו ושערך צמח דהיינו בת י"א שנה ויום אחד, ותינוק עם אמו בן י"ב שנה ויום אחד אך אם הגיעו הסמנים קודם זמן זה דעת הרב ב"ש ז"ל לאסור ויש פוסקים דס"ל אם הביאה קודם לכן לית לן בה ועיין בב"י או"ח ע"ש. ובת בנו ובת בתו נמי דינא הכי כדין בתו הנז'

כ' וכן האשה מותרת לישן עם בנה הקטן עד שיגיע לשיעור הנז"ל. ואם הבת בושה לעמוד בפני אביה ערומה וכן אם האם בושה לעמוד ערומה בפני בנה אסורין לישן בקרוב בשר ביחד וכן אם נתקדשה הבת לאחר בקטנותה אף קודם זמן הנז' נמי אסור וכנז' בגמרא

כ"א כשם שאסור לישן עמהם בקירוב בשר כן אסור להשכיבם בחיקו או להניח ראשו בחיקן שתעיין ראשו אבל לעיין ראשו בלא הנחה בחיקה מותר בבתו ובת בתו ובת בנו

וכתבו האחרונים ז"ל הא דאסור בבתו ובת בתו בהגדלן היינו לישן בקירוב בשר אבל חבוק ונשוק מותר וזה אינו אלא מדינא, אבל בעל נפש ירחיק עצמו יותר ויותר ויגדור את עצמו מעריות ומאביזרייהו