עוד יוסף חי תתכב

שהביצה שנולדה היום אסורה לישראל. אבל אם הוא יודע מזה אין סומכין עליו אע"פ שהוא מסל"ת. דשמא הוא מערים כדי שיקחו ממנו

וכתב הגאון ר"ז ז"ל בס"ק י"ז דאם הבצים הן של ישראל והגוי מסל"ת ואומר שנולדו מערב יו"ט או מע"ש, אע"פ שהוא יודע שביצה שנולדה היום אסורה לישראל מ"מ כיון שלהגוי בעצמו אין מגיע שום תועלת במה שישקר לומר שנולדה מעיו"ט מותר לסמוך עליו כיון שהוא מסל"ת. אבל אם שואלין אותו אימתי נולדה כיון שהוא יודע שרוצים לסמוך על אמירתו חיישינן שמא ישקר

י"ז תרנגולת שנשחטה ביו"ט ומצא בה בצים מותרות אפילו אם הוא יו"ט שאחר השבת והביצים הם גמורות עם קליפתן כמו שרגילין להיות בשעת לידתן ואין חוששין שמא אם לא היה שוחטה היו נולדין היום ונמצא שכבר נגמרו מאתמול בשבת, דאף דנגמרה בשבת אין זו חשובה הכנה אא"כ נולדה על ידי גמר זה. אבל כשלא נולדה על ידי גמר זה אין גמר זה נקרא הכנה לפי שטעם הביצה הוא שוה קודם גמר זה ואחר גמר זה וכנז' בש"ע לר"ז ז"ל

פרשה שופטים

א' אסור להתייחד עם ערוה מן העריות בין זקנה בין ילדה שדבר זה גורם לגלות ערוה, חוץ מהאם עם בנה והאב עם בתו. והבעל עם אשתו נדה. אבל החתן עם כלתו שפרסה נדה קודם שיבעול אותה אסור להתייחד עמה אלא היא ישנה בין הנשים והוא בין האנשים ואם בא עליה ביאה ראשונה ואח"כ נטמאה מותר להתייחד עמה. ופה עירנו בגדאד יע"א, נהגו דאפילו בא עליה ביאה ראשונה ונטמאה בדם בתולים או פרסה נדה אחר ביאתו עליה אינו מתייחד עמה עד שתטבול ויבא עליה פעם שנית דאז מתייחד כדין בעל עם אשתו נדה

ב' הא דאמרו חז"ל היא ישנה בין הנשים והוא ישן בין האנשים הוא לעכובא דתרתי בעינן ולא סגי בהוא ישן בין אנשים בלבד דחיישינן שמא יבא לחדר שלה וישכב עמה, לכך בעינן היא ישינה בין הנשים דאיכא שומרים אצלה ולא סגי בישנה בין נשים בלבד דחוששין שמא היא תבא בלילה לחדר משכבו, ולכך בעינן שומרים אצלו ג"כ

ב' אע"ג דאיכא דס"ל אח עם אחותו מותר להתייחד וכנז' בגמרא קי"ל להלכה דגם אח עם אחותו אסור להתייחד ואינו מותר אלא רק אב עם בתו ואשה עם בנה וכנז' בפוסקים וכן עיקר בפרט בדור פרוץ

וכתב הגאון ב"ח ז"ל מה שאמרו אב עם בתו מותר להתייחד לאו דוקא עם בתו בלבד אלא כל יוצאי חלציו דינם שוה, כי בת בתו ובת בת בתו שרי כמו בתו עכ"ל. ואע"ג דהגאון ב"ח ז"ל נקיט בלשונו בת בתו ובת בת בתו ה"ה דשרי בבת בנו ובת בת בנו דמאי שנא הא מהא מאחר דכללא כייל ואמר כל יוצאי חלציו דינן שוה, והכי דייקינן מלשון הגאון הנז' בסוף סי' כ"א סעיף ה' דמדמי להא דאמר שמואל שכתב וז"ל וכל יוצאי חלציו וכדמסיק דאמר שמואל הכל לש"ש וכו' ע"ש. ואע"ג דהגאון נו"ב מהדורא תניינא אה"ע סי' י"ח באותה שנתייחדה עם זקינה אבי אביה משמע מדבריו דעבד איסורא ביחוד, לפום ריהטא כתב כן, ואשתמיט מיניה דברי הגאון ב"ח הנז' שכתב בפשיטות דבכל יוצאי חלציו ליכא איסור יחוד

ד' כשאירע מעשה אמנון עם תמר. גזרו דוד הע"ה ובית דינו על יחוד פנויה דאע"פ שאינה ערוה בכלל יחוד עריות היא. והלל ושמאי גזרו על יחוד גויה. נמצא כל המתייחד עם אשה שאסור להתייחד עמה בין ישראל בין גויה מכין אותם מכת מרדות האיש והאשה ומכריזין עליהם, חוץ מאשת איש דאע"פ שאסור להתייחד עמה אם נתייחדו אין לוקין כדי שלא להוציא עליה לעז שזינתה ונמצאו מוציאין לעז על בניה שהם ממזרים

ה' כל אשה שאסור להתייחד עמה, הדין הוא דאם היתה אשתו עמו הרי הוא מותר להתייחד מפני שאשתו משמרתו. שבודאי לא יזנה בפני אשתו. וכן האשה שבעלה עמה מותרת להתיחד עם האיש. אך עם הגוי אסורה להתייחד אע"פ שהגוי אשתו עמו מפני שאין הגוי בוש לזנות בפני אשתו

וא"ו אע"ג דיש אומרים אם בעלה בעיר אע"פ שאינו עמה בבית אין חוששין לה משום יחוד מ"מ לדעת רש"י ז"ל ודעמיה איסורא מיהא איכא רק דאין לוקין על זה. מיהו עם אשה שלבו גס בה שהוא מגודל עמה, או שהוא קרובה גם לדעת המקילין אסור

וכן אם קינא לה בעלה שלא תתייחד עם זה אסור להתייחד עמו לכ"ע אף אם בעלה בעיר

ז' כתב בנתיבות השלום נתיב ט' אות ז' אשה אחת לא תתייחד עם אנשים הרבה ואפילו בכשרים אסור עד שתהיה שם אשתו של אחד מהם וה"ה שתי נשים עם אנשים הרבה. אבל בשלשה נשים ושלשה אנשים לית לן בה

ויש אומרים דאם הם כשרים מותרים שני אנשים להתיחד עם אשה אחת וסתם אנשים כשרים הם. ודוקא ביום ובעיר. אבל בלילה או בשדה אפילו ביום אין היתר אלא בשלשה כשרים. ואע"ג דיש מחלקים בין הולכים לשמרה ובין אין הולכים לשמרה הנה העיקר לענין דינא כסברת האחרונים ז"ל החולקים וס"ל דאין חילוק בין הולכים לשמרה או לאו. ובפרט בלילה דלכ"ע צריך שלשה כשרים. יען כי בשנים יש לחוש שמא ישן אחד מהם ותתיחד עם השני. וכל זה בכשרים אבל בפרוצים אפילו עם עשרה אסורה לכ"ע

ח' פה עירנו בגדאד יע"א נוהגין שילכו איש וביתו לדור בחודשי הקיץ חוץ לעיר בכפר שקורין מעצ'ם שיש בו גנות הרבה שהם בנויים על הנהר חדקל ודרכם לרכוב בעגלות העומדים בשער העיר, בשביל שכירות, ועל הרוב בעה"ב ביום יבא לעיר לחנותו ובין הערבים יבא לגנתו. אמנם יזדמן שהאשה בעלת הבית יהיה לה איזה עסק בביתה ותבא בבוקר לביתה ותחזור בסוף היום להגינה ולא ילך עמה אלא רק איש אחד מבני הבית ורוכבים יחד בעגלה שהגוי משכיר אותה לרכוב בה כמה בני אדם הן ישראלים הן נכרים. הנה