עוד יוסף חי תתכא

בצים שהרי למחר היא מותרת בלא ביטול וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל ואפילו אם הוא ספק אם נולדה ביו"ט או בחול כולן אסורות כיון שיכול לאכלן למחר בהיתר. בד"א ביו"ט ראשון אבל ביו"ט שני של גליות יש להתיר התערובת שנתערב בו ספק ביצה שנולדה ביו"ט אם הוא צריך לבצים הללו לשמחת יו"ט כיון שאף קודם שנתערבה היו כאן שני ספיקות, שהוא ספק יו"ט ספק חול, ועוד ספק נולדה ביו"ט ספק נולדה בחול. אבל ביו"ט ראשון יש להחמיר בספק ביצה שנולדה ביו"ט אפילו בשני תערובות דהיינו שמן תערובת הראשון נפלה ביצה אחת לתוך אלף ביצים אחרות כולן אסורות באכילה ובטלטול דכיון שיש להם היתר אכילה למחר אין לסמוך על מה שנתבטלה ביצה האסורה בכמה תערובות ביצים של היתר

ט' וכל זה הוא כשאינו מכיר את הביצה האסורה אבל אם הוא מכירה אפילו אם נתבשלו עמה ונתנה בהם טעם הרי היא בלבדה אסורה ושאר הבצים מותרות אם יש בהם ששים דהיינו ס"א ביצים (כמ"ש בש"ע יו"ד סי' פ"ו) כנגד ביצה האסורה שלא החמירו באיסור שיש לו מתירין אלא בממשו של איסור שנתערב אבל אם אין שם ממשו של איסור אלא טעמו בלבד הוא בטל בששים כשאר כל האיסורים. והוא שלא נתכוון לבטלו במזיד (כמו שנתבאר בש"ע יו"ד סי' צ"ט)

ואם ביצה האסורה היא שלימה בקליפתה אפילו ששים אין צריך לפי שאינה פולטת כלל מגופה שהקליפה מעכבתה מלפלוט. ואם ביצה האסורה היא קלופה, וביצים של היתר שנתבשלו שמה אינן קלופות, אם יש בבצים של היתר עם קליפותיהם ועם המים שנתבשלו בהם ס"א כנגד הביצה האסורה מותר לאכלן ביו"ט (ועיין בש"ע יו"ד סימן פ"ו

יו"ד וכל זה כשנתבשלה עם בצים אחרות אבל אם נתבשלה עם בשר או שאר מיני תבשילין אפילו נמוחה כל הביצה ונבללה בתבשיל, אם יש בתבשיל ששים כנגדה מותר לאכול בו ביום. אע"פ שיש בו ממשו של איסור שיל"מ. לפי שלא החמירו בדבר שיש לו מתירין אלא כשנתערב מין במינו כמ"ש בש"ע יו"ד סי' ק"ב ומפורש שם הטעם

בד"א כשלא נתנה בקדרה כדי לתקן התבשיל אלא כדי שתתבשל בקדרה זו עם התבשיל ויאכלנה בפ"ע. אבל אם נתנה בקדרה לתקן התבשיל כגון ללבנו או שמילאה בתרנגולת עם תערובת שאר מינים אע"פ שיש בתערובות ששים כנגדה אינה בטלה. אע"פ שבביצה זו בלבד אין בה כדי לתקן התבשיל ולא ללבנו אלא על ידי שמערב עמה דברים אחרים. מ"מ כיון שהיא באה בתבשיל לתקנו הרי היא נחשבת מין אחד עם התבשיל. וכבר נתבאר דכל דבר שיש לו מתירין שנתערב מין במינו אינו בטל אפילו באלף אע"פ שאין טעמו נרגש כלל וכנז' כל זה בש"ע של הגאון ר"ז ז"ל

י"א ביצה שנולדה ביו"ט ראשון מותרת בליל יו"ט שני של גליות מיד שהרי ממ"נ אחד מהם חול הוא. אבל שני ימים טובים של ראש השנה נולדה בראשון אסורה אף בשני. מפני ששני הימים האלו הן קודש וכיום אחד ארוך הן חשובים

י"ב שבת ויו"ט הסמוכים זה לזה. ביצה שנולדה בראשון אסורה אף בשני עד הערב לפי שע"י לידה זו היא מוכנת לאכילה יען שזו הביצה שנולדה ויצאה לאויר העולם היא יותר טובה לאכילה מביצה הנמצאת במעי התרנגולת השחוטה. ונמצא ע"י לידה זו היא מוכנת לאכילה. וקי"ל אין יו"ט מכין לשבת ולא שבת מכין ליו"ט

ואיסור זה אינו אלא מדברי סופרים. שהרי ביצה זו מן התורה מותר לאכלה בו ביום שנולדה שהרי נגמרה במעי אמה מע"ש או מערב יו"ט. וכיון דמותרת בו ביום נמצא שע"י לידה זו הוכנה לאכילה בו ביום. ולפיכך היא מותרת גם ביום שלאחריו. כיון שיום זה לעצמו הכין ולא ליום שאחריו. ואפילו יום זה שנולדה בו הוא יום שבת שא"א לבשלה ולאכלה מ"מ ראויה לגמעה חיה. אלא כיון שמדברי סופרים אסור לאכלה ביום שנולדה כמו שנתבאר. נמצא שיום זה שנולדה בו הכין את הביצה לאכלה ביום שלאחריו וכיון שאין יו"ט מכין לשבת ולא שבת ליו"ט לפיכך אסור לאכלה גם ביום שלאחריו מדברי סופרים

י"ג יום טוב שני של גליות הסמוך לשבת בין מלפניו בין מלאחריו דינו כיו"ט ראשון לענין זה. ואם שני ימים טובים של גליות חלו להיות אחר השבת, אז ביצה שנולדה בשבת מותרת באכילה ביו"ט שני. שהרי אם יום שני הוא קודש אז יום א' הוא חול. ונמצא שיום חול מפסיק בין לידת הביצה לאכילתה. אבל אם שני ימים טובים של ראש השנה חלו להיות לפני השבת. אז ביצה שנולדה ביו"ט ראשון אסורה אף בשבת עד הערב מפני ששני הימים של ר"ה קדושה אחת הן וכיום אחד ארוך הן חשובין

יו"ד ביצה הנולדת מזרע התרנגול אינה נולדת בלילה כלל אלא רק ביום, אבל אם לא היתה מחמת התרנגול אלא ספנא מארעא זו אפשר שנולדת הביצה לילה, אמנם גם בזה הרוב נולדים ביום. ולכן אם לא בדק הלול מערב יו"ט והשכים ביו"ט קודם אור היום ומצא ביצה בלול אנו תולין לומר שזו הביצה נולדה בערב יו"ט, מפני שגם הביצים שאינם באים מזרע התרנגול דרכן להוליד ביום ברוב הפעמים. ולכן זה שמצא הביצה ביו"ט קודם אור היום מן הסתם אמרינן שנולדה מערב יו"ט

לפיכך מותר ליקח ביצים מן הגוי בליל יו"ט ראשון דמן הסתם נולדו מערב יו"ט. וכן הדין בליל יו"ט שני של גליות דהביצה שנולדה ביו"ט ראשון מותרת ביו"ט שני

אבל ביצים הנקחים מן הגוי בליל יו"ט שני של ר"ה וכן בליל יו"ט שלאחר השבת אסורות שמא נולדו ביום שלפני לילה זו

ט"ו גוי המביא ביצים ביו"ט ראשון ומסיח לפי תומו ואומר שנולדו מערב יו"ט מותר לסמוך עליו לפי שאיסור ביצה שנולדה ביו"ט אינו אלא מדברי סופרים ובכל איסור ד"ס סומכין על הגוי מסיח לפי תומו כמ"ש בש"ע יו"ד סי' ס"ט, לפיכך אם הביא ביצים ביו"ט ראשון שחל להיות אחר השבת שאיסור ביצה שנולדה בו ביום הוא מן התורה אין סומכין על הגוי שמסיח לפי תומו ואומר שנולדה בע"ש. אבל יו"ט שני שחל להיות אחר השבת אפלו הוא יו"ט שני של ר"ה, כיון שאינו אלא מד"ס כמ"ש סי' ת"ר מותר לסמוך על הגוי

וכתב הגאון ר"ז ז"ל עכשיו במדינות אלו שמצויים הרבה ביצים למכור ומביאים הרבה בבת אחת ודאי רוב הביצים שמביאין למכור הן הנולדים מאתמול לפיכך אף ביו"ט ראשון שאחר השבת אין בבצים אלו איסור מן התורה שאנו אומרים כל דפריש מרובא פריש. ומן הסתם הן מהנולדים מאתמול בשבת ואין כאן איסור אלא מדברי סופרים כמ"ש למעלה. לפיכך אם הגוי הוא מסל"ת ואומר שמערב שבת נולדו מותר לסמוך עליו עכ"ד. ויש לקיים הלכה זו גם במקומותנו בהיכא שמביאים ביצים הרבה בבת אחת למכור

ט"ז אין הגוי מסל"ת נאמן אלא בהיכא דאינו יודע