עוד יוסף חי תתיט

בטיבול שיטבלנו בחומץ או במי מלח. וע"פ הסוד יש להקפיד שיהיה טיבול זה בירק הנקרא כרפס ולא בשאר ירק יען כי יש כונות עמוקות בכרפם ובמספר השמות שמכוין בו וכ"כ רבינו ז"ל בשער הכונות דף פ"ג ע"א וז"ל, ובזה תבין כי לקיחת הכרפס בליל פסח אינה בהזדמן כמ"ש הפוסקים שלוקח ירק אחר במקומו אם ירצה ואין הענין כך כי דברי חכמים ומנהגם תורה היא וצריך להזהר ולדייק לאכול דוקא כרפס ולא ירק אחר עכ"ל

מיהו אם לא מצא כרפס לא יבטל מצוה זו דטיבול ראשון אלא יקח ירק אחר במקומו מאיזה מין שירצה ובלבד שלא יהיה מן הירקות שיוצאין בם ידי חובת מרור, שאם יאכל עכשיו מהם איך יחזור ויברך תוך הסעודה אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מרור כיון שאכל כבר ממנו קודם לכן

אמנם צריך שיהיה הירק מן מיני הירקות בפה"א כשאוכלן חיים כדי שיפטר מלברך בפה"א על המרור שיאכל בתוך הסעודה ואע"פ שמפסיק בנתים בהגדה אין בכך כלום. ולפיכך לא יברך בנ"ר אחר ירק זה אפילו אכל מהירק כזית כדי שלא יצטרך לברך בפה"א על המרור. ואחר המרור ג"כ אין צריך לברך בנ"ר אפילו אכל מהירק כזית. דכיון שהמרור נפטר בברכת בפה"א שעל הירקות לכן גם הירקות נפטרים בברכה אחרונה של המרור, דהיינו בברכת המזון שהמרור נפטר בבהמ"ז מפני שהוא בא בתוך הסעודה והוא טפל לסעודה, וכנז' כל זה בש"ע להגאון ר"ז ז"ל יע"פ

ח' הטעם שתקנו חז"ל לעשות אחר קידוש טיבול ראשון שהוא הכרפס בחומץ, פירש רש"י ז"ל כדי להתמיה את התנוקות שיראו שינוי שאוכלין ירקות בטיבול שאין דרך לאכלם קודם הסעודה בכל ימות השנה וישאלו על שינוי זה, שאמירת הגדה מצותה לאומרה דרך תשובה על השאלות ששאלוהו על הטיבול ושאר דברים הנזכרים באמירת מה נשתנה שנאמר כי ישאלך בנך וכו' ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה וכו'. וכתב הגאון ר"ז בש"ע כיון דאכילה אינה אלא להתמיה התנוקות אין צריך כזית בשאר אכילה שבתורה אלא די בדבר מועט להתמיה התנוקות. ואע"פ שהוא יושב לבדו יחידי ואין לפניו תנוקות שישאלו אותו חייב בטבול זה שלא חלקו חכמים עכ"ל

ועל דרך הסוד התמיהא היא כך, דעל ידי מצות דכוס הקידוש נכנסו אורות הגדלות ועל ידי מצות טיבול הכרפם נכנסים אורות דקטנות. ולכן התנוקות שהם קטנים הם עצמם תמהים איך נכנסו האורות שלא כסדרן דראוי שבתחלה נעשה מצוה שבה נכנסים אורות דקטנות ואח"כ נעשה המצוה שבה נכנסים אורות דגדלות, וכמו התימה דתמיהא לאנשי לומר בתר דקשישנא לדרדקי. ולכן אחר שאלה זו הרמוזה באמירת מה נשתנה הלילה הזה וכו' שבכל הלילות אין אנו מטבילין וכו', באה התשובה באמירת עבדים היינו לפרעה וכו' דהכונה הוא לומר דכדי שלא ישלטו החיצונים הוצרכנו להקדים כניסת אורות הגדלות אל אורות הקטנות יען כי עבדים היינו לפרעה במצרים ששם היתה הקליפה קשה מאוד בגדר שאילו לא הוציא הקב"ה אותנו משם עדיין היינו משועבדים וכו' מפני שהיתה מצרים קליפה קשה וכוחותיה החיצונים רבים וחזקים ולכך הוצרך הדבר ליד חזקה וזרוע נטויה, ולכן עתה שאנחנו עושין זכר למה שהיה בשנה הראשנה כסדר שאנחנו מסדרים בלילה, הנה אם לא היינו מקדימים להכניס תחלה את אורות הגדלות היו מתגברים כוחות החיצונים, וכמפורש כל זה בהרחבת ביאור בשער הכונות דף פ"ג ע"ג

ודע דאע"ג דהתנוקות אין להם ידיעה בכל זה ואין מרגישים בזה, עכ"ז תקנו וסדרו להם חז"ל דברים אלו לאומרם דרך שאלה מפני כי נשמתם היא משגת הסוד של הענין הנז' הרמוז בדברים אלו דאע"פ שהם אומרים דברים אלו בלי ידיעה ובלי הרגשה, הנה נפשם שבתוכם שהיא בסוד הקטנות מרגשת ויודעת סודן של דברים, והוא ע"ד מ"ש רז"ל בגמרא אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי

ט' טעם לשני טבולין אלו ראשון ואחרון לפי הפשט הנגלה הוא זכר לשעבוד שהיה בתחלה בפה רך, ולזה נרמז בטיבול ראשון שמטבל הכרפס שהוא מתוק בחומץ או מי מלח שהם קשים שעשו להם לשון מתוק בתוך השעבוד הקשה כמו חומץ או מלח. וטיבול שני שהוא מרור בחרוסת הדומה לטיט רמז לשעבוד שהיה בפרך שמררו חייהם בעבודת הטיט הרמוזה בחרוסת

וע"ד הרמז יקח האדם מוסר משני טבולין אלו שאם הוא שרוי בטובה אל יתגאה אלא יחשוב ההפך של הטובה שהם ימי הרעה וזה המוסר יקחהו מן טיבול הכרפס שהוא מתוק בחומץ הרומז ליום הרעה, ואם הוא שרוי ברעה וצרה חל יתייאש מן הרחמים אלא יחשוב ויקוה ליום הטובה, וזה המוסר יקח מן המרור שהוא מר שמטבלו בחרוסת שהוא מתוק שנרמז בו ימי הטוב והוא ע"ד המעשה דמלך אחד אמר לחכם אחד שיביא לו דבר אחד אשר כשרואהו בעת צרה ישמח ויתנחם ואם יראהו בעת טובה יעצב, מה עשה החכם הביא לו טבעת אחת שכתוב עליה ג' תיבות אלו שהם "גם זה יעבור" ואז אם הוא בצרה יחשוב גם זה הרע יעבור שאינו מתמיד וישמח ויתנחם בזה, ואם הוא עומד בטובה כשיראה דברים אלו יצטער בהיותו יודע שאין הטובה ההיא מתמדת אצלו

יו"ד יהיה שלחנו ערוך מבעוד יום כדי שיקדש מיד כשתחשך ובסידור רבינו הרש"ש ז"ל מפורש אם חל יו"ט של פסח בשבת יסדר על השלחן י"ב ככרות ואם חל בחול יסדר ארבעה ע"ש. וכן אנחנו נוהגים בביתינו. מיהו סידור הקערה מנהגינו לסדר אותה אחר קידוש. ויש נוהגים לסדר אותה קודם קדוש ולהניחה על השלחן בשעת הקדוש ויכסו אותה במפה שעל השלחן ובדבר זה כל אחד יעשה כפי מנהנו ומנהג אבותיו

וכתב הרשב"ץ בס' מאמר חמץ דף ל"ד כשיבא לביתו והוא עומד על שלחנו ערוך יאמר זה השלחן אשר לפני ה' וכמ"ש הרב הרח"ף ז"ל. וכבר כתבתי בסה"ק בן איש חי בהלכות שנה שניה בפ' וירא אות י"ז כאשר תסדר האש את הפת על השלחן תזהר אחר שתניח המפה העליונה להניח שתי ידיה על השלחן ותאמר פסוק זה וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' וכמ"ש בב"מ ע"ש על כן ודאי גם ביו"ט תזהר בכך. אמנם בליל פסח גם האיש כשיעמוד על שלחנו הערוך על יד אשתו יהיה נזהר לומר פסוק זה וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'

י"א כשיסדר הקערה יכוין קערה היא סוד המלכות ויכוין קערה גי' שע"ה כמנין חמשה שמות אכדט"ס עם הכולל עולה ע"ה וחמשה פעמים עולה שע"ה כמנין קערה כי שם זה של אכדט"ם תתגלה הארתו בליל פסח בסוד ותבוא בעדי עדיים כי שם זה גי' ע"ד. גם יכוין קערה מספר כ"ה פעמים י"ה

י"ב יש בני אדם מסדרים המצה ושאר מינים אשר עמה על השלחן עצמו בלתי קערה וטעות הוא בידם אלא צריך קערה ממש

י"ג מנהג חסידים ואנשי מעשה לנשק ב' כזייתות המצה וכן של האפיקומן קודם אכילה משום חבוב מצוה וכמ"ש השל"ה ז"ל על הציצית מיהו בכזייתות של המוציא שבירך עליהם המוציא ואכילת מצה ינשקם אחר שיטעום ויאכל מה שהכניס בפיו תחלה מפני שצריך