עוד יוסף חי תתיח

וא"ו בענין איסור של נתיצה בבית הכנסת אם יש לאסור בזה אפילו בבנין שנבנה מתחלה לצורך אדם ואח"כ נעשה בית הכנסת, או"ד בכה"ג אין כאן לאו דנתיצה, הבאתי ספק זה בסה"ק רב פעלים ח"ב סי' כ"ג והבאתי דברי הרב מחנה חיים ז"ל סי' כ"ז דף מ"ז שעשה סברה חדשה בד"ז, ולח סמכתי על זה והעלתי להחמיר לאסור גם בזה יע"ש

ז' ת"ח שלומד כל היום בבהמ"ד וגם הוא מסתחר בספרים להרויח בעבור פרנסתו שאינו לוקח פרס מן קופת הקהל ולא מן איש יחידי ורוצה לעשות מזא"ד למכור ספרים בקבוץ אנשים הנקבצים שם לקנות פעם אחת בחודש או פעם אחת בשני חדשים או יותר אי אריך למעבד הכי למכור שם ספרים בהכרזה שקורין מזא"ד בשביל ששם נמצאים אנשים הרבה, כי המקום הנז' עומד על אם הדרך וקהל של שלש וארבע בתי כנסיות עוברים דרך שם ובזה יהיה הרווחה לאותו ת"ח, העלתי ברב פעלים ח"ב סי' כ"ד להתיר בזה

פרשה צו

א' בענין ההגעלה עיין מ"ש בס"ד בפרשה זו אות י"ב ע"ש, והרב פר"ח ז"ל סי' תנ"א סוף סק"ה כתב וז"ל ולכן ראוי להורות שאחר שצפום שיגעילו אותם ומהני הגעלה כדכתיבנא וכן נוהגים פה ירושלים תוב"ב זולתי קצת יחידים דבטלי במעוטייהו עכ"ל. והנה בודאי אם בעירינו בגדאד היו הכלים האלה בלועים חמץ ממש היינו מצריכים הגעלה קודם הצפוי ודלא כהפר"ח שהקיל הענין דבאמת אין לנו לזוז מדברי רבינו האר"י ז"ל דאיהו לא נקיט זה לחומרא אלא מדינא קאמר לה אך מאחר דכלים שלנו פה עירנו אין משתמשים בהם חמץ גמור וכדכתיבנא לכן אין לטעון ולערער על מנהגם שמגעילין אחר הצפוי ומ"מ הנזהר תבא עליו ברכה

ב' בשמגעיר הכלי טוב להשהותו מעט מזעיר כדי שיהא פנאי לרותחין להכנס תוך עובי הכלי. ולהפליט הגיעול משם דהגם שהפליטה נעשית כרגע מ"מ צריך קצת שהייה כדי כניסת הרותחין לתוך עובי הכלי וכדי יציאת הגיעול לחוץ וכמ"ש בש"ע להגאון ר"ז ז"ל סי' תנ"ב סעיף ד' ע"ש

ולאחר הגעלת כל כלי וכלי נהגו כל ישראל לשוטפו תכף ומיד במים קרים כדי שלא יבלע מלכלוך מים רותחים שעל גביו שגיעול פליטת הכלי נתערב ברותחין. ואע"פ שכבר נתבטל בתוכם בששים. אעפ"כ נוהגין לכתחלה להעבירו מעל גבי הכלי ע"י שטיפה בצונן וכנז' שם סעיף ה'

אמנם הגאון הלבוש ז"ל כתב שטיפה זו מנהג בעלמא הוא ואסמכוה אקרא דגבי קדשים דכתיב ומורק ושוטף במים וארז"ל מריקה בחמין ושטיפה בצונן ומ"ש דבעינן שטיפה יתירתא בצונן אחר ההגעלה גבי קדשים. וילפינן מינה לכל ההגעלות. ומ"מ צריך לשטפו מיד אחר ההגעלה. מיהו אם לא שטפו מיד לא נאסר עכ"ל יע"ש

ג' בורג'יל אסור להשהותו בפסח. מעשה באחד שהיה לו בורג'יל בסך עשרים לירא וסמך על חמיו למכרו ושכח ולא מכרו והרגיש בדבר זה אחר הפסח ואם יאבדנו יהיה לו הפסד מרובה שהוא סך עשרים לירא תורכי. אמנם אמר שהוא יודע בבירור שזה הבורגי"ל שהוא חיטים לא נשרו אותם במים ולא באו עליהם מים קרים אלא חלטו אותם במים רותחים ואמרתי אע"פ שפסק מרן ז"ל בסי' תנ"ד סעיף ג' ליכא בזה"ז דידע למחלט הילכך כל מין חליטה אסור הנה בודאי דאין להתירו באכילה אחר הפסח, ורק מותר למכרו לגוי, ועיין להגאון חיד"א ז"ל סי' תס"ז אות יו"ד מ"ש בשם הרב מהר"ח בן עטר ז"ל והרב מהר"ש עמאר ע"ש ועיין אחרונים, וכל זה אני אומר בברור לו דחלטו אותו ברותחין ואיכא הפסד מרובה ועיין מחב"ר יו"ד סי' ע"ג אות י"ד בד"ה בתר דנא וכו' ע"ש, והכא בנ"ד אע"ג דלא נתכוונו לעשות חליטה להתיר עכ"ז כיון דאיכא הפ"מ בזה יש לסמוך להתיר למכרו לגוי וע' בש"ע להאון ר"ז ז"ל סי' תנ"ד סעיף ז

ד' אם יש לו סחורה של חמץ כמו משקה ביר"א וכיוצא ימכרנו לגוי ע"י שטר הודאה בנוסח זה כי הודאה היא אקנייתא גם בענין איסור והיתר, וזה נסחו

מודה אני חותם מטה הודאה גמורה ושלמה כדחז"ל וחתימת ידי תעיד עלי כמאה עדים כשרים איך מכרתי לפב"פ מכירה גמורה ושלימה כדחז"ל את החמץ שיש לי באניה הנקראת כו"כ המונח בתיבות מספרם כו"כ ומארכה שלהם כך. והנני מודה הודאה גו"ש כתחז"ל שמכרתי החמץ הנז' המונח בתוך תיבות הנז' לפב"פ הנז' מכירה גמורה ושלימה המועלת כפי דין תורתינו הקדושה ותקנת חכמים. וגם מועלת כפי חוקי המלך יר"ה וכמנהג ומשפט הסוחרים ולא נשאר לי שייכות באותו חמץ הנז' כלל ועיקר אלא הרי הוא של פב"פ הנז' ואין עלי אחריות הן מצד יוקרא וזולא הן מצד גניבה ואבידה הן מכל צד הפסד ונזק כלל ועיקר בכל אופן שיהיה בעולם והכל עליה דידיה דפב"פ הדר ואין לי שייכות בו ולא ניחא לי בקיומו של אותו חמץ הנז' מכל צד ואופן שבעולם ולראיית האמו"ץ שתהיה ביד פב"ב הנז' כתבתי וחתמתי שמי פה בגדאד יע"א יום שלשה עשר לחודש ניסן שנת תרס"ט והכל שריר ובריר וקיים

ויקבל מן הנכרי מעות סך מה וגם ימסור לו הסתמ"י ואם אין הסתמ"י בידו תועיל הודאה הנז' שנאמר ודאי מסר לו הסתמ"י בחתימת שמו עליו מאחר שהוא מודה שמכרו לו בהקנאה המועלת כפי דין תורה וכפי חוקי הממשלה ומנהג הסוחרים

ה' בשמן שומשמין כתב הרב פר"ח סי' תמ"ז סוף סק"ה שדבר מצוי הוא שיש בו גרעיני חטים מעורבין בשומשמין ושורין השומשמין במים קודם כתישתן ולכן אסור לאכלו בפסח דאיכא משהו חמץ וכל משהו אין לו שיעור ולכן נהגו לבשל בפסח בשמן זית דוקא וכן ראוי להורות עכ"ד. ועוד מפורש חשש זה בשאר אחרונים וכתבו דיש לחוש בזה החשש במלח ג"כ שימצא בו גרעיני חטים ולכן בודקים אותו

והנה יש מקומות נוהגין איסור בשמן שומשמין אפילו בהדלקה. אך פה עירנו בגדאד יע"א לא נהגו איסור בהדלקה וכל בעלי בתים מדליקין בשמן שומשמין ולא נוהגין איסור אלא באכילה בלבד

ויש מי שכתב דאסור להשהותו בבית בפסח ואין לחוש לדבריו. ואם נשפך שמן שומשמין על הכלים וכיוצא כיון דהוא צונן די בהדחה על ידי חול ועפר דמנקי היטב. ואם נשברה העששית בעודה דולקת ונשפך על הכלים אע"פ דהשמן חם ודאי אין יס"ב ועוד בשפיכתו מתערב בו מים מן העששית ומתקרר ועיין לב חיים ח"ב או"ח סי' צ"ב ע"ש

וא"ו בסה"ק בן איש חי בפרשה זו באות ל"ג בענין מצה האמצעית יש טעות דפוס וצריך לומר כך יחלקנה להאמצעית צורת ד"ו וציור של וא"ו יניח להאפיקומן וציור ד' יניח בין שני המצות ויאחזנו בידו באומרו הא לחמא עניא

ז' אחר ששתה כוס ראשון צריך לאכול מעט כרפס