עוד יוסף חי תתיז

עליתה בתפלת השחר. וז"ס אעירה שחר אני מעורר השחר. כי העיקר הוא שיהא נעור בעת עמוד השחר והבן זה היטב

וצריך להזדרז בכל יכלתו לקום בחצות לילה ממש. והנה אם הוא בלילי הקיץ הקצרים אף כשיקום משנתו יהיה קרוב לעמוד השחר אל תחוש לעסוק בתורה באותה שעה רק שתעשה סדר הבכיה כנז' ואח"כ ישאר זמן תעסוק בתורה ותזהר שלא תתבטל מזה אפילו לילה אחת כי הוא ענין רב התועלת

הכלל העולה מכל זה הוא כי נתבאר לך איך כמה גדולה ונפלאה מעלת האדם העושה בסדר שאמרנו שיכוין אל הזווגים הנעשים בכל יום מתחלת תפילת ערבית עד סוף תפלת המנחה. ואין ספק שהיודע לכוין כל זה על אמיתותו גורם שהזווגים הנז' נעשים על ידו ממש ואין קץ ותכלית לשכרו ואין למעלה ממנו ויהיה מכלל אותם הצדיקים הגוזרים למטה ודבריהם מתקיימים למעלה עכ"ל

ז' עוד גילה לנו רבינו ז"ל בשער הכונות בק"ש על המטה תיקון אחד יקר מאד שיעשה האדם בק"ש להמית הגופים הטמאים המלבשום לנשמות שמשקה אותם הסט"א מכח אותם טיפות של זרע לבטלה ואותם הטיפות היוצאין ממנו אחר תשמיש ותיקון זה יש בו תועלת גם לנשים, וכאשר כתבתי דבר זה בסה"ק בן איש חי בפרשה זו אות י"ג בקיצור, ורבינו ז"ל הרחיב הדבור בזה בשער הכוונות ע"א

ח' קבלתי דבר אחד יקר מאד שהוא קב ונקי שיזהר כל אדם לומר קודם השינה חמשה תיבות אלו והם דוד מלך ישראל חי וקיים ויאמר אותם י"ב פעמים וסוד זה ידוע ליודעי חן

פרשה ויקרא

א' כתב מרן ז"ל בסי' קנ"ג סעיף כ"א אין לקנות מעילים שנשתמש בהם הדיוט לתשמיש קדושה וכתב הגאון מחב"ר סי' קנ"ג אות ח' דהרב מור וקציעה והרב באר יעקב התירו לעשות מבגד אשה ג"כ ע"ש וכתב בברכי יוסף סי' קנ"ג אות ט' בשם הרב בני יאודה דמותר אם שינה צורתו הראשנה ונעשה צורה אחרת בשינוי דלא הדר, ועיין מ"ש בשם הרב מהר"י פראנו ז"ל דלא התיר אלא בתכשיטי נשים שלא נשתמש בהם עדיין ע"ש

וכתב מור"ם ז"ל בסי' קט"ז אין לעשות מפות מדברים ישנים שנעשה בהם דבר אחר לצורך הדיוט ע"ש, והט"ז התיר בפרוכת שהיא לתשמיש דתשמיש ע"ש. והגאון חוות יאיר ז"ל סי' קס"א התיר במעיל לעשות מבגדי אשה כיון דצריך לשנות המלבוש ולחתכו והוי שינוי שאינו חוזר לברייתו הן בשינוי שם הן בשינוי מעשה שנחתך ע"ש. ואע"ג דהמג"א ז"ל הביא בשם מהרי"ל ז"ל דאף פרוכת אין לעשות מבגדים ישנים, מ"מ נהגו העולם היתר בזה משום דשינה צורתן ועשה מהם כלי אחר ע"ש, ופה עירינו בגדאד נהגו היתר לעשות פרוכת מבגדי אשה כיון דמשתנה הבגד בשמו דעתה נקרא פרוכת וגם בצורתו שנחתך חיתוך אחר חדש

ולענין הלכה העלתי בסה"ק מקבציאל דהפרוכת מותר לעשותה מבגדי נשים כיון דנשתנו כאמור אבל מעילים לס"ת אין לעשות מבגדי נשים אע"פ שנשתנו

ב' כתב הרב פתח הדביר ז"ל בסי' קנ"ד אות וא"ו מפה של ס"ת מרוקמת כסף שבלתה ואינה ראויה לכלום שרי לשורפה כדי לעשות ממנה דבר אחר לס"ת, כן כתב הרב בעל ס' פרי העץ בתשובה כ"י אבל הרה"ג חק"ל במ"ב שם ביו"ד חלק עליו והעלה לאסור דתשמישי קדושה אסור לשורפם. והרי עיקר המפה שמתלבש בה הס"ת כששורפה הולכת לציבור והריקום שבה אינו אלא נוי למפה, ובסו"ד תמה על הרב חוות יאיר ז"ל סי' קס"ב שכתב דתשמישי קדושה שנתקלקלו לגמרי וא"א להשתמש בהן עוד אזלא קדושתייהו ע"ש דהוא הפך פסק הרמב"ם ע"ש

ועצים של מעקה הנקרא תרבזי"ן שיש בגג של בית הכנסת והציבור מתפללים שם בימי הקיץ ונתיישנו הרבה ונשתברו שצריך לעשות במקומם חדשים הורינו להם למכור אותם להסקה

ג' כתבו הגאונים בספר מגן גבורים סי' קנ"ב באלף המגן ס"ק וא"ו תיבות ישנות שבבית הכנסת שאינם ראוים לתשמישן פקע קדושתן ועל צד היותר טוב ימכרו לעצים להסקה, ובדמים יקנו חדשים כ"כ מחב"ר בשם זרע אמת

ד' ארון הקודש שעושים בבנין הכותל בעצמו שמניחים שם ס"ת לכבוד דוקא ואין מניחים הס"ת שם לעמידה ורוצים להרחיב לבית הכנסת ולכן רוצים לסתור הכותל שבנוי בו ארון הקודש ויבנו ארון הקודש בכותל שבונים מחדש אחריו של כותל הראשון וממילא יהיה מקום כותל הראשון בכלל קרקע של בית הכנסת אסור לעשות כן להוריד מקום זה של ארון הקודש מן קדושתו. ואע"ג דאין מניחים הס"ת בלא תיק בתוך הארון בשום פעם אפ"ה חשיב הארון תשמיש קדושה לדעת הרמב"ם והטור ומרן ז"ל וכאשר העלתי בסה"ק רב פעלים ח"ב סי' ך' באו"ח ע"ש

אמנם העלתי בס"ד שם בסי' כ"א דאם עברו וסתרו את כותל המערבי שבו ארון הקודש כולו ולא נשאר אלא רק הקרקע אז מותר לעשות כחפצם ורצונם יע"ש

ה' מדרש תלמוד תורה שלומדים בו תינוקות של בית רבן מן אבג"ד עד לימוד דברי רבותינו עד ועד בכלל, וגם בית המדרש הזה הוא מקום תפלה שמתפללין בו הקהל שמ"ע בכל יום ושבתות ויו"ט העלתי בסה"ק רב פעלים ח"ב סי' כ"ב דאסור ללמד שם לתנוקות הכתיבה של ערבי והגיון ערבי וגם אסור ללמדם שם במכתבים של סוחרים והגיוני ערבי כדי להתלמד בזה סדר הלשון וצחותו אלא יעשו להם חדרים אצל בהמ"ד הנז' שלא נתקדשו וילמדום בתוכם לימודים הנז"ל ושם הבאתי דברי רבינו האי גאון בתשובה שהובאה בספר גדולה לישראל ופלפלתי קצת בזה ואסרתי מדינא וכ"כ בספר ויאמר יצחק שהבאתי דבריו שם יע"ש: