עוד יוסף חי תתיד

ונפש כי תקריב קרבן מנחה דמעלין עליו כאלו הקריב נפשו וכן יצחק שתיקן מנחה נחשב לו כאלו אפרו צבור ע"ג המשבח ע"כ

ובסה"ק בן איש חי בפרשה זו הבאתי טעם של רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות שנקראת תפלה זו בשם מנחה כי בעת זו מתעוררים ק"ג עולמות שהם בגי' מנחה שהם דין מסטרא דשמאלא ששם יצחק והם מתעוררים אחר חצי היום ולכן התפלה שתיקן יצחק אע"ה בעת זו נקראת בשם מנחה שהיא מספר ק"ג

ב' הרב בעל שתי ידות דן מעצמו טעם להכריח אישי ישראל לומר פרשת העקדה במנחה ג"כ ויש בה צורך יותר מזמן תפלת שחרית ויש חולקים עליו בזה וטעמא דידהון מסתבר טפי יען כי אמירת פרשת העקדה היא לעקוד ולכפות כוחות הדינין וזה יבא נכון בבוקר ששולט בו החסד, אבל במנחה שהוא זמן שליטת הדינין אין ראוי להלחם בם בעת ההיא ולא להתגרות בם

ג' הטעם כי שיר היום שהיו הלוים אומרים על הדוכן יאמרו אותו בבוקר דוקא ואין אומרים אותו במנחה אלא אומרים במקומו מזמור אלהים יחננו ויברכנו ורק ביום ערב שבת נאמר שיר היום שהוא מזמור גאות לבש במנחה ג"כ, נראה ברור מפני כי שיר היום הוא חרב פפיות לזמר בו עריצים ומקטרגים וזה נוכל לעשות בבוקר ששולט וגובר בו החסד דרגא דאברהם אבל במנחה שהוא זמן תגבורת הדינין אין להתגרות בזה משא"כ בערב שבת מכח קדושת שבת לא נחוש לכך כי קדושת שבת מסייעת אותנו וכמ"ש הרב מהרש"ך ז"ל בטעם רחיצת ידים ורגלים בערב שבת ועיין פתח הדביר סי' רל"ד אות ה' דף קכ"ג ע"ש

ד' קודם העמידה של מנחה יאמרו אשרי והוא אחד מן השלשה אשרי שאמר ר"א כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב ועל כן אומרים אחריו פסוק ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם כלומר שנזכה לאומרו לשבח זה גם לעוה"ב וצריך ג"כ לכוין בפסוק פותח את ידיך שהוא העיקר אשר בעבורו תיקנו לומר מזמור זה, יען כי בפסוק זה מזכיר שבח של הקב"ה שמשגיח על בריותיו השגחה פרטית ומפרנס ומשביע לכל חי רצון והזכרה ראויה להיות ביום בשחרית קודם שיצא אדם לפעלו ולמשא ומתן שלו ובמנחה בין הערבים אחר שעסק בעסקו ונמצא בזה הוא מודה כי הקב"ה הוא הנותן לו כח לעשות חיל ועל ידי השגחתו יתברך הוא עוסק ולפיכך צריך לכוין מאד בכל המזמור הזה ויותר ויותר בפסוק זה של פותח, ואם לא כיון בפסוק זה צריך לחזור ולאומרו וכמ"ש באשרי דשחרית אמנם יש טעם הכרחי בכונה של המזונות בפסוק זה בזמן תפלת המנחה שתיקן יצחק אע"ה שאחוז בגבורה ויונק מן הבינה שמשם המזונות בסוד השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך כי שם ס"ג הוא בבינה ומלוי שם ס"ג הוא מספר יהבך

ה' אומרים דקריאת פרשת התמיד והקטורת קודם תפלת המנחה הוא מן המנהג וכיון שהוא מנהג אם השעה דחוקה אין צריך לאומרם אלא יאמר אשרי בלבד

וא"ו אם לא היו עשרה בבית הכנסת אע"פ שהתחילו לומר פרשת התמיד והקטורת ועדיין לא באו העשרה כולם צריך להמתין עד שיהיו עשרה ואז יאמרו אשרי כדי שיאמרו קדיש על מזמור זה, לפיכך צריכין להזהר שלא יתחילו לומר אשרי במנחה אלא עד שיהיו שם עשרה

וכתב הרב מג"א ז"ל דאם אמרו אשרי בלא מנין, ואח"כ באו ונשלם המנין יאמרו מזמור אחר כדי לומר עליו קדיש ואע"ג דהרב ט"ז חולק בזה הסכימו הגאונים בספר מגן גבורים כסברת הרב מג"א ז"ל דאין לומר קדיש על מה שקדם כל שלא אמר מזמור קודם הקדיש בעשרה

ז' אמרו חז"ל אין נשיאות כפים אלא בשחרית ומוסף ובנעילה ביום שיש בו נעילה כמו ביוה"כ ובמעמדות אבל לא במנחה משום דשכיחה שכרות באותה שעה וחששו שמא יהיה הכהן שיכור וגזרו מנחה של תענית אטו מנחה של שאר הימים וה"מ בתענית שיש בו נעילה כמו ביוה"כ ותענית צבור שהמנחה היא בעוד היום גדול ואתי לאחלופי במנחה דשאר יומי, אבל תענית שאין בו נעילה כגון ט' באב וי"ז בתמוז הואיל ותפלת המנחה שלהם היא סמוכה לשקיעת החמה הרי היא דומה נשאר תפילות נעילה ואינם מתחלפות במנחה של שאר ימים הלכך יש בהם נשיאות כפים וכנז' בלבוש ז"ל סי' קכ"ט

ובסה"ק רב פעלים ח"ד (שעדיין לא נדפס) הבאתי שאלה ששאלו ממני חכמי המדרש הי"ו בענין נשיאות כפים במנחה בתענית צבור איך חדשים מקרוב באו פה עירנו בגדאד יע"א להתפלל מנחה מפלג המנחה ולמעלה ועושין נ"כ. ומדברי מרן ז"ל מוכח דאין לעשות נ"כ אלא דוקא אם מתפללין אותה סמוך לשקיעת החמה וכו'. והנה בתשובתי שם הארכתי קצת בד"ז. והעלתי בס"ד דאם עושים הנשיאות כפים ארבעים דקים קודם קריאת המגרב פה עירנו יע"א לית לן בה. ובזה יש להתיר לכתחלה. מיהו אם עושים ג"כ קודם ארבעים דקים הנז' כיון שהם מתפללים מנחה בעת פלג המנחה שהוא זמן ערבית לרבי יהודה אע"ג דבזה תהיה ג"כ קודם ארבעים דקים אין למחות בידם יען דפה עירנו נוהגים להתפלל כל יום ויום אחר פלג המנחה שתי תפלות דמנחה וערבית ביחד

ח' כתב רבינו מהרח"ו ז"ל בשער הכונות דף נ"ב ע"א בענין הצדקה עיקר נתינתה היא בשחרית גבי ויברך דוד כנז"ל. אבל עתה בזמן המנחה הוא זמן הדינים ואינו כ"כ מוכרח נתינת הצדקה עתה כמו בשחרית אבל עכ"ז היה מורי ז"ל נוהג לתת צדקה גם במנחה קודם שיתחיל להתפלל והיה נותן שלש פרוטות ע"ד מ"ש בשחרית (א"ה יש טעם נכון לתת השלש פרוטות אלו בפסוק פותח את ידיך כשאומר ומשביע לכל חי רצון שמכוין בו ר"ת רחל)

גם היה נזהר מאד לאומרה בטלית ותפלין, וכבר כתבתי בתפלת שחרית כי בראשנה היה נוהג להניח במנחה תפלין כסברת ר"ת ואח"כ עשה זוג תפלין ע"ד שמושא רבא והיה מניחם בתפלת המנחה עכ"ל. וראיתי לעט"ר הרב מור אבי זלה"ה שהיה לובש תפלין ע"ד שמושא רבא הנז' בתפלת המנחה אך לא היה נוהג בזה כל ימות השנה כולה כי אם דוקא בכל חודש אלול ועי"ת בלבד וגם בימים אלו היה נוהג בהצניע שהיה מתפלל עם הציבור בבית הכנסת אך אינו עומד עמהם למטה אלא היה עומד בעזרת נשים ושם מתפלל בטלית ותפלין הנז' ואין הציבור רואים אותו. זכר צדיק לברכה ותנצב"ה

פרשה פקודי

א' כתב רבינו ז"ל בשער הכונות דף נ"ב תפלת ערבית איננה כתפלת המנחה כי תפלת המנחה היא דינא קשיא כנז' במקומה ולכן עיקרה היא העמידה אשר היא בעולם האצילות אבל תפלת ערבית היא דינא רפיא ולכן אנחנו אומרים בה יחוד ק"ש עם ברכותיה אשר היא סוד היכלי עולם הבריאה כנודע אבל איננה דומה לתפלת שחרית כי אז שהיה בוקר והיה