עוד יוסף חי תתטו

חסד מתעורר כי היה בנו כח ויכולת להעלות ד' עולמות מן העשיה עד האצילות ולכן נסדרו אותם הארבע סדרים של הקרבנות והזמירות והיוצר והעמידה כנז"ל במקומו באורך. אבל עתה בערבית כיון שהוא דין אין בנו כח רק להעלות היכלי הבריאה בלבד שהוא עולם העליון מכולם ואין בו קליפות ואלו היה דינא קשיא לא היינו מעלים אפילו היכלי הבריאה אבל כיון שהוא דינא רפיא, אנו יכולים להעלות אותם ועכ"ז אין אנחנו מזכירים מהם לא רק היכלי הרחמים בלבד כמשי"ת

ב' עוד כתב רבינו ז"ל שם בענין שכיבת הלילה. הנה בתחלת הלילה ישכב על צד שמאל כנז' בהרשב"ם ז"ל. ואחר חצות לילה אם ירצה לישן יתהפך על צד ימינו ומועיל מאד לבטל כוחות החיצונים. עוד דע כי לילה לאו זמן ציצית הוא כנז' בגמרא, אמנם אין זה אלא בטלית גדול שמתעטפין בו בשעת התפלה. והטעם כמה שנתבאר אצלינו בדרושי הציצית כי הטלית והציציות הוא בחי' אור המקיף הנמשך מצד אימא עלאה אל ז"א (התפארת) הנקרא מדת יום, אבל נוקבא דז"א (המלכות) הנקראת מדת לילה כי אז זמן שלימתה אין לה בחינת אור מקיף משם. אבל הטלית קטן כבר נתבאר כי בחינתו הוא מבחינת זמן הקטנות וכו' ובחינה זו אינה מתבטלת אפילו בלילה. ולכן צריך ליזהר שלא להסיר מעליו ציצית קטן לא ביום ולא בלילה כי דוקא טלית דבחינת הגדלות הוא שנפסק ומתבטל בלילה משא"כ טלית דמזמן הקטנות אינו מתבטל כלל לעולם לא ביום ולא בלילה

ולכן צריך ליזהר שלא להסיר מעליו ציצית קטן לא ביום ולא בלילה וישכב עמו בלילה ויועיל מאד לבטל כוחות החיצונים. ואין זמן שצריך להסיר אותו מעליו, אלא בכניסתו לבית המרחץ. וראיה לדבר ממה שאמרו בגמרא דמנחות כשנכנס דוד הע"ה לבית המרחץ וראה עצמו ערום אמר אוי לי שאני ערום מן המצות עד שנסתכל במילה נתקררה דעתו. ואם בהיותו ישן היה מסיר ציצית קטן א"כ למה לא היה מצטער בכל לילה שהיה נשאר בלי שום מצוה, אלא ודאי שאין זמן שיהיה פטור מן הציצית קטן אלא דוקא במרחץ (ואע"ג דבעת שינה יש לו מזוזה בפתחו אין זה מספיק חדא לא יבצר מהיותו ישן במקום שאינו חייב במזוזה ועוד אין מצוה זו דבוקה בגופו ולכך לא נחה דעתו אלא במילה שבבשרו שהיא דבוקה בגופו)

ג' וכתב עוד שם וז"ל. בחצות לילה הראשונה אין ראוי לומר כלל שום סליחות ולא להזכיר י"ג מידות של ויעבור זולתי בליל יום הכפורים, וענין הסליחות שאומרים בלילי חודש אלול יתבאר במקומו גבי תפלת ר"ה. גם אין ראוי לומר שום קינה ולא לעורר שום בכיה על חרבן הבית רק אחר חצות כנזכר בזוהר פעמים רבות בפרשת ויקהל כי בחצות הלילה אז מתעוררת הבכיה למעלה על חרבן בהמ"ק ואז הוא זמנה האמיתי (א"ה בליל ט' באב שבוכין ואומרים קינה גם בחצי הראשון של הלילה הנה אותה הלילה שאני שנקבע בכל איתה הלילה כולה ובכל אותו היום כולו בכיה לדורות)

ד' עוד כתב שם צריך ליזהר מאד האדם שלא להזכיר בפיו שם ס"מ וזה סוד מש"ה ושם אלהים אחרים לא תזכירו ובפרט בלילה שאז הוא זמן שליטתו וממשלתו. ולא עוד אלא שגם הוא אסור להזכיר מעין דברים אלו כגון אלו בני אדם הרגילים לומר בלשון לעז... וכיוצא בזה בדברים אלו אין להזכירם כלל לפי שגם השדים הם בחלקו ומתגבר כחו כשמזכירין אותם. ופעם אחת הייתי עם בני אדם בלילה ובתוך הדברים שהייתי מדבר עמהם הזכרתי שם ס"מ. ואח"כ בבוקר הלכתי לבית מורי ז"ל ונסתכל בי ואמר לי הרי בלילה שעברה עברת על לאו ושם אלהים לא תזכירו והזהר כל ימיך שלא תזכרנו לא שמו ממש ולא כיוצא בו ובפרט בלילה שאז ניתן לו כח להתגבר עליך ועל אחרים בסבתך אם תזכיר שמו עכ"ל

ה' כתב רבינו ז"ל בשער הכונות דף נ"ג בענין הלילה כבר הודעתיך איך הוצרכה השינה והתרדמה להפיל על האדם לצורך הנסירה הבאה אחריה. ונבאר עתה עוד עניינה דע כי כמו שביארנו שנשמותינו אנחנו עולות למעלה בכל לילה בהיות גופותינו ישנים ונרדמים ואז הם נעשים בחינת מ"ן לזווג עליון וזהו לצורך עצמן של הנשמות כדי שיחזרו להתחדש וכו' והנה כמו שאנחנו בתפלת שחרית עושים ביחוד ק"ש זווג חו"ב כדי שמאותו הזווג ינחילו לתפארת ומלכות את המוחין והעטרות שלהם כדי שאח"כ יזדווגו בשעת התפלה כן בזווג הלילה אנחנו מיחדים יחוד ק"ש על מטתנו על דרך זה

והנה החסידים הראשונים לא היו צריכים רק לומר פסוק הראשון שמע ישראל כנז' בגמרא דברכות דסגי להו בחד פסוקא דרחמי. אבל עתה אנחנו דורות האחרונים הלואי שנפרט בכל פרטי הכונות והיחוד כדי שנוכל לגרום זווג עליון של אחר חצות לילה כדי לחדש את הנשמות הישנות. והנה בתחלה אנו אומרים כל סדר הק"ש וזה הוא כדי לזווג את חו"ב בתחלה וינחילו עטרות ומוחין לתפארת ומלכות כדי שגם הם יוכלו אח"כ אחר חצות לילה להזדווג לצורך חדוש הנשמות כנז' ונמצא כי כמו שהזווג דזו"ן של היום גדול משל לילה כך יחוד ק"ש של היום גדול היא משל הלילה וכבר נתבאר אצלינו באורך ועי"ש

והנה ז"ס חדשים לבקרים רבה אמונתך. כי המלכות נקראת אמונה נעשית רבה וגדולה בכל לילה ע"י כל נשמות התחתונים העולים בכל לילה להכלל ולהתעבר בתוכה כדי להתחדש שם בהיותם בתוכה. ואח"כ בבוקר יוצאות משם מחודשות וזמ"ש חדשים לבקרים עכ"ל

ומפורש עוד שם שאין זווג הלילה מועיל להוציא נשמות חדשות כיון דעדיין אין שם כלי אמנם יועיל לחדש הנשמות הישנות כדוגמת הכלי שגם הוא נתחדש עתה בזווג של הלילה בפסוק בשכמל"ו של הק"ש. ואחר אשר נתקן הכלי בפסוק בשכמל"ו אז אנו אומרים אח"כ בידך אפקיד רוחי וכו' להעלות שם תוך הכלי ההוא שנתחדש עתה את נשמותינו כדי שיתחדשו גם הם עתה בלילה. ואח"כ בזווג היום אז כבר נתקן הכלי ואז מוצאין נשמות חדשות

עוד מפורש שם במה שאנחנו רואין בנשמות התחתונים בעת השינה עולים הנשמות של הזכרים והנקבות. הטעם הוא כי כיון שצורך עליית הנשמות בסוד מ"ן הוא לצורך התחדשות נשמות הזכרים והנקבות לכן צריכים כולם לעלות לפי שהכלל הוא שלעולם אין שום מ"ן עולים לצורך עצמן אלא לצורך זולתם, שמור כלל זה. ונמצא כי מ"ן של נשמות הנקבות עולים לצורך נשמות הזכרים ומ"ן של הזכרים עולות לצורך נשמות הנקבות (א"ה רמז לדבר אני לדודי ודודי לי)

וא"ו כתב רבינו ז"ל בשער הכונות דף נ"ג ע"ג וז"ל נבאר תחלה ענין כולל בעת השינה של האדם, אימתי הוא טוב לישן או להפך. הנה זמן השינה הוא בלילה ואז השינה טוב מאד כאשר יתבאר. האמנם השינה ביום רעה היא לצדיקים וטובה היא לרשעים זולתי ביום שבת כמשי"ת עניינה בסדר היום. וגם גבי ענין השבת. ואמנם ענין השינה של הלילה נבאר אותה בסוד ברכת המפיל חבלי שינה. וגם עתה נבאר קצת עניינה מה היא. ואמנם דע כי טוב הוא להזהר שלא ישן האדם תכף אחר תפלת ערבית. אמנם ישהא עד שיעברו ג'