עוד יוסף חי תתיג

ועשיה סיפרנו בגנות הקליפות כמ"ש שלא שמנו וכו' ולא עשנו וכו'. לפי שהקליפות אשר ביצירה ועשיה בסוד עץ הדעת טו"ר כמבואר אצלינו. ואחר שזכרנו שבח ד' עולמות ואפילו שבח יצירה ועשיה שלא נדמו אל הקליפות הנקראים גויי הארצות ומשפחות האדמה. אז אנחנו מזכירין בביאור גנות הקליפות מה עניינם לפי שהקליפות עומדין בסיום עולם העשיה כנודע, וזהו מה שאנו אומרים שלא שם חלקנו כהם וכו' שהם משתחוים להבל וריק וכו'

ואחר שהזכרנו שבחו יתב'. ואח"כ זכרנו גנות הקליפות אז הקליפות נכנעים ונחלשים מאד כנז"ל. ואז אנו כורעים בכריעה ואומרים ואנו משתחוים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה וכו' ואז יורד אוה"מ לכל העולמות ועי"כ מתבטלים החיצונים ואינם יכולים להתאחז. וזהו הטעם הכריעה הזו לכוין להוריד אוה"מ דרך ירידה בכל העולמות מלמעלה למטה עד העשיה כולה וכו' עכ"ל

כ"א הנה מלשון רבינו ז"ל הנז"ל שכתב ואז אנו כורעים בכריעה ואומרים ואנו משתחוים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה אז יורד אור מקיף אל כל העולמות וכו'. משמע מזה כי הכריעה היא חיוב כי הוא פועל דמיוני להורדת אור מקיף אל כל העולמות, ולכאורה נראה דסגי בכריעת הראש בלבד, מיהו נ"ל דבעי כריעת הגוף עם הראש ביחד כדי שתהיה כריעה זו פועל דמיוני לירידת או"מ לכל העולמות, ובכריעת הראש בלבד מורה על עולם הבריאה בלבד אבל בכריעה של הגוף ג"כ יהיה דמיון לירידת או"מ גם בעולם היצירה והעשיה כי היצירה היא התחלת בחינת גופא וכנז' בפתיחת אליהו זכור לטוב על כן יכרע גם הגוף. אמנם הכריעה לא יחלקנה לשתים לעשותה שתי כריעות שהוא בתחלה כריעת הראש תחלה ואח"כ כריעת הגוף כדרך שעושין שתי כריעות בעמידה בברכת אבות והשאר אלא יכרע הראש והגוף ביחד בכריעה אחת

כ"ב אע"ג דכריעה זו שייכה רק להמתפלל בעצמו עכ"ז גם מי שכבר התפלל ונכנס לבית הכנסת וראה ציבור מתפללין לעצמן ואומרים עלינו לשבח ואנחנו משתחוים יעמוד ויכרע גם הוא עמהם כדי שלא יהיה נראה לעיני הרואין שהוא כופר בדברים אלו שמודים בהם הציבור

כ"ג הא שתקנו לומר כאן לשון השתחויה ואין עושים אלא כריעה בעלמא ובגמרא אמרינן כל השתחויה היא פשוט ידים ורגלים ולא עבדי הכי כאן. נ"ל בס"ד כי לשון השתחויה יש בו משמעות הודאה וכאשר נמצא כתוב בשמואל ב' סי' ט"ז ויאמר ציבא השתחויתי אמצא חן בעיניך אדוני המלך, ותרגם התרגום ואמר ציבא מודינא אשכח רחמין בעינך רבוני מלכא. ולכן בכריעה זו נקטו לשון השתחויה כדי לכלול בזה משמעות הודאה כלומר אנחנו מודים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, וכמו שאומרים בתפילת העמידה מודים אנחנו לך ועושים בזה הרכנה וכריעה שהוא פועל דמיוני להשתחויה, על כן האדם יכוין כאן באומרו ואנו משתחוים שהוא כלומר מודים וכן הוא בנחמיה סי' ט ורביעית היום מתודים ומשתחוים לה' אלהיהם שהוא ר"ל מודים כנז' באחרונים

כ"ד יזהר להפסיק בין לאל לא יושיע ובין ואנחנו משתחוים שלא להורות וא"ו העיטוף בוא"ו של ואנחנו

כ"ה יש נוהגין לומר אחר עלינו לשבח פסוקים אלו ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים (שמואל א' א'): כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם ה' ושבו מארץ אויב: ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם: (ירמיה ל"א

) ויש מוסיפין לומר פסוק זה ג"כ ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך: (שמות ט"ו כ"ו

) כ"ג כתב רבינו מהרח"ו ז"ל בשער הכונות דף נ"א ע"ד אחר שיאמר עלינו לשבח וכו' ועל כן נקוה לך וכו', יסיר תש"ר מעומד וינחנה בכיס ואח"כ ישב ויסיר תש"י מיושב כמו שהוא בעת הנחה וינחנה בכיס ואח"כ יסיר הטלית. ולפעמים בימי החום, אחר שהיה מורי ז"ל מסיר תש"ר מעל ראשו היה מעביר הטלית מעל ראשו ומורידו על כתיפיו ואח"כ מסיר תש"י ואח"כ מסיר הטלית לגמרי עכ"ל

כ"ז כמו שצריך להזהר בכניסתו לבית הכנסת לומר שלשה פסוקים של שלשה אבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב שהם פסוק ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה, ופסוק ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך, ופסוק ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראינו, כן יזהר ביציאתו לומר ג"פ אלו של שלשה אבות אשר מפיהם אנחנו חיים

פרשת ויקהל

א' רבים חקרו ודרשו בתפלת המנחה אמאי קרו לה בשם מנחה. ובספר פתח הדביר סי' רל"ב הביא טעמו של הרמב"ן ז"ל בפסוק בין הערבים דכתב מנחה מלשון מנוחת השמש והשקט אורו הגדול כתרגומו למנח יומא, והן מנחה גדולה וקטנה שהזכירו חז"ל וכ"כ הרמ"ע מפאנו ז"ל סי' כ"ב דמנחה היא מלה נגזר מדכתיב לרוח היום ומתרגמינן למנח יומא, וזה שהשמש נוטה באותה שעה ללכת למנוחתו להשתחוות לקונו במערב ע"כ. נמצא למדנו מדבריהם דקריאת שם מנחה נקרא על שם השעה שנתקנה בו תפלה זו. וזה עצמו כונת הרמב"ם שנתן טעם על שם מנחה שנקרא כך מפני היות תחלת זמנה בעת ההיא. כלומר שבעת ההיא השמש נוטה לצד מערב ללכת למנוחתו שהוא ג"כ מנוחת השמש והשקט אורו. דהגם דלשמש גופיה אין לו מנוחה והשקט לא יוכל כי גם בלילה סובב הולך כבר כתב הרב לחם שמים ז"ל דהשקט אורו שכתב הרמב"ן היינו בבחינת הבריות המקבלים שפעת אורו כי בנטותו למערב שאז חומו ממוזג נדמה להם כאלו הוא נח ושקט וכו' ע"ש

ועוד כ' שם הרב פתה"ד טעם אחר על קריאת שם מנחה בשם הגאון השל"ה ז"ל שכתב בפרשת וירא וז"ל והנה כאן בסעודה היה עולה בלא מנחה כי לחם לא הביא. וכן ביצחק מכח הקטרוג שנולד לא מצינו שהיה שם מנחה רק שה לעולה. ומצאתי שלכך נקרא תפלת המנחה בשם מנחה יותר משאר תפילות דהלא כל שאר תפלות הם מנחה לה'. אלא שאמר יצחק יש כאן עולה (הוא האיל) בלא מנחת סולת לכך עמד ותיקן תפלה שתהיה במקום מנחה ועל כן נקראת התפלה של בין הערבים שתיקן יצחק בשם מנחה שהיא במקום מנחת הסולת. ורמז לדבר ונפש כי תקריב קרבן מנחה היינו יצחק שמסר נפשו בעקידה עכ"ל

וכתוב עוד שם בדף ק"י ע"א בלקוטי רבינו בצלאל ז"ל כ"י והביאו הרב הגדול בפתח עינים בפסחים וז"ל נ"ל דלכך נקראת מנחה לפי דבמנחה כתיב