עוד יוסף חי תתיב

ואחר מוסף ואומרים אחריו בקשה על הפרנסה לכך יכוין בו היטב ולכן אומרים אותו בכל יום ראשון שבשבוע כי האדם בטל ממלאכתו ומן מו"מ שלו ביום שבת ויצא לפעלו ביום ראשון ויכוין שאו שערים ראשיכם שערים עולה מספר כתר

י"ז ביום תחנה אומרים תפלה לדוד קודם בית יעקב כי מזמור זה תקנו דוד הע"ה לאומרו ביום צרה כמו מזמור יענך ה' ביום צרה ולכן אמר במזמור זה ביום צרתי אקראך וסיים עזרתני ונחמתני

ובספר מנחת אהרן כלל י"ז דף קע"ח ט"ז כתב בשם סדר היום תפלה לדוד הוא מזמור מיוחד להתחנן בו שישמע הוא יתברך תפלתינו. ולכן תקנו אותו אחר התפלה וצריך ליזהר בו ולא יקל מלאומרו ואדרבה ראוי הוא לקרא מלה במלה ולהתחנן וכו' ומפני שקריאתו מראה צער ושברון לב לזה תקנו שלא לאמרו בזמן שמחה דכתיב ביום צרתי וכו' ומתחילין בית יעקב וכו' והוא ג"כ מענין שיקבל תפילתינו ויאמר שיר המעלות וכו' להורות שכבר קבל תפלותינו כמה פעמים והושיענו מיד אויבינו וצרינו ולא נתננו טרף לשיניהם שאין אנחנו כפויים בטובת יוצרינו עכ"ל. וכתב הרב המחבר שם א"כ מוכרח ליזהר בתכלית הכונה במזמור זה של תפלה לדוד ובימים שאין אומרים בהם תחנונים מתחילין מבית יעקב עכ"ל

וכתב שם מספר כונות כ"י ע"ש מהרח"ו ז"ל שם הזהרני מורי זלה"ה במזמור תפלה לדוד שאומר אותו בכונה גמורה וכו' וכ"כ בע"ח

י"ח אח"כ יאמר השיר שהיו הלוים אומרים על הדוכן לעורר הארת האצילות של הנשמה יתירה של שבת המאירה עלינו בכל יום מהארתה וכנז' שם ועיין משנת חסידים. ויקיים בכל יום מ"ע של זכור את יום השבת לקדשו והוא במה שאומר היום יום אחד בשבת קודש וכן היום שני בשבת קודש וכן עזה"ד וביום ראשון כשאומר היום יום אחד בשבת קודש יכוין להשאיר בו חלק נשמה מן הארת נשמה יתירה שבאה ביום שבת שעבר, וביום שני יכוין להשאיר בו חלק הרוח וביום שלישי יכוין להשאיר בו חלק הנפש וביום רביעי יכוין להכין עצמו לקבל מחלק הנפש של נשמה יתירה שתבא אליו מיום שבת הבא, וביום חמישי לקבל חלק הרוח וביום שישי חלק הנשמה והוא כאשר נתבאר בלימוד חק לישראל בכל ימי השבוע

י"ט כשאומר בכל יום תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום וכו' כשיזכיר שם אליהו יאמר אליהו זכור לטוב וכך אני נוהג כמש"ה זכר צדיק לברכה

כ' כתב רבינו ז"ל בשער הכוונות דף נון ע"א וז"ל נבאר עתה כונת עלינו לשבח וכו' הנה השבח הזה צריך לאומרו אחר כל תפלה מהשלשה תפילות ולא כאותם שנוהגים לאומרו בשחרית בלבד והנה הוא שבח גדול מאד מאד וכמו שתראה עניינו בביאורי שנבאר עתה בע"ה. וכן כתוב בתשובת שאלה לגאון רבינו האיי ורבינו שרירה גאון ז"ל ושם האריך בסיפור שבחו במאד מאד ושם הביא ג"כ תשובת הרב רבינו גרשום מאור הגולה והרי"ף ז"ל

ועתה נבאר בחינת השבח הזה כי הנה נת"ל באשרי כי אחר שנעשה הזווג בנ"א עומדים ג' עולמות בי"ע בעולם האצילות ומקבלים כל או"א שפע חלקו הראוי לו בסדר המדרגות זה אחר זה. ועתה אנו צריכין ששלשה עולמות האלו יחזרו לירד במקומם הראשון כדי שכל עולם ועולם מהם יחלק טרף ומזון לבני ביתו המקוים לו כד"א הכפירים שואגים לטרף וכו' מן השפע אשר קבלו הם עד עתה ואמנם אנו יראים פן בירידתם יתאחזו בהם הקליפות שם ויקחו מן השפע ההוא. לכן אנחנו אומרים השבח הזה של עלינו לשבח שעי"ז השבח מתבטלים החיצונים ואינם יכולים להתאחז בקדושה

והענין הוא כמה שנודע אצלינו בסוד החשמל בענין נעילת המנעלים בברכת שעשה לי כל צרכי כי הקל יפות נתונות בין אור פנימי לאור המקיף ופניהם אל אור הפנימי ואחוריהם נגד אור המקיף לפי שאורו עצום ורב ומסמא עיניהם ואינם יכולים ליהנות ממנו. ונמצא שאור המקיף הוא המבטל התאחזות הקליפות בקדושה. ועתה בעלינו לשבח יורד בחינת אור המקיף לכל שלשה עולמות ולכן החיצונים מתבטלים בשבח הזה

ונמצא כי שני כוונות וסיבות יש בשבח זה של עלינו לשבח ושניהם נתלים זה בזה הא' הוא כי אחר אשר עתה קבלו ג' עולמות בי"ע בחי' אור פנימי שלהם הנה עתה הם מקבלים אור המקיף שלהם. ולפי שאוה"מ יותר גדול ומעולה מן האור הפנימי כנודע לכן בא עתה באחרונה בעלינו לשבח. וזה הכוונה צריך לכוון בתחלה. ואח"כ יכוין כונה אחרת נקשרת עם הראשנה והוא שיכוין שע"י ירידת אור המקיף בשלשה עולמות יתבטל אחיזת הקליפות אשר בשלשה עולמות ולכן היא מוכרח לומר שבח זה אחר כל תפלה מן ג' תפילות שבכל יום

אמנם צריך עוד כונה אחת שלישית קודמת אל השתים הנז', והוא כי בתחלה אנו צריכין לספר בשבחו יתברך ובגנות הקליפות. ועי"כ יהיה נחלש כח הקליפות ונכנעים. ואח"כ צריך לכוין שלשה כונות הנז'. והוא כי אחר סיפור השבח הזה ירד או"מ של ג' עולמות בי"ע. וגם עי"כ מתבטלת אחיזת החיצונים ואחר גמר ג' כונות אלו אז יורדין ג' עולמות בי"ע למקומם הראשון אחר סיפור שבח עלינו לשבח. ונותנים טרף לביתם וחוק לנערותיהם והם יורדים מעצמן שלא על ידינו כנז' לעיל בסוד קדיש בתרא גבי קדיש הודו

וביאור כל ארבע בחינות אלו יתבאר עתה בע"ה הנה מן עלינו לשבח עד ואנחנו משתחוים צריך לכוין כונה ראשונה. והיא לתת שבח וגדולה להשי"ת בכל ארבע עולמות אבי"ע דקדושה וליחדם יחד כדי שעי"כ יתגרשו משם הקליפות. כי ע"י סיפור שבחו יתברך וגנות הקליפות נכנעים והולכים להם כנז' בזוהר בפרשת בא בענין מצוה לספר ביציאת מצרים. ואח"כ מן אנחנו משתחוים ואילך יורד אור המקיף בכל העולמות ואז מתרגשים הקליפות. והרי אלו שני כונות ביחד. ואחר גמר עלינו לשבח יורדים כל העולמות למקומם הראשון כנז' כי כבר אינם יראים עתה מן הקליפות שכבר נתבטלו

והנה בארנו ד' בחינות אלו דרך כלל ועתה נבארם דרך פרט. עלינו לשבח לאדון הכל הוא סיפור שבח לעולם האצילות הנקרא אדון הכל לפי שכל שאר העולמות נבראו ממנו והוא המציאם והם ברואיו ומעשה ידיו ועבדיו והוא אדון לכולם כנודע שהאצילות נקרא אלהות אבל הבריאה נקרא כסא הכבוד שלו ומכל שכן היצירה והעשיה. ומ"ש לתת גדולה ליוצר בראשית הוא עולם הבריאה ולפי שממנו נוצר עולם היצירה נקרא יוצר בראשית כי הוא יצר את עולם היצירה. ומ"ש שלא עשנו כגויי הארצות הוא כנגד עולם היצירה שעשה את עולם העשיה ולכן נזכר בו לשון עשיה באומרו ולא עשנו. ומ"ש ולא שמנו כמשפחות האדמה הוא כנגד עולם העשיה בעצמו

והנה בעולם הבריאה זכרנו שבח עולם הבריאה ולא סיפרנו בגנות הקליפות לפי שהבריאה היא כנגד הבינה ואין הקליפות אשר שם נאחזות בקדושה אשר שם כנודע אצלינו. ומכ"ש בעולם האצילות. אבל בזכרנו היצירה