עוד יוסף חי תתיא

דנשאר ששה. וכמ"ש הגאון מש"ז ז"ל דמסתמא לא בעינן רובא דמנכר כי אם ששה נמי שפיר דמי ולכן בנ"ד דבעינן עשרה בי"ג מידות וכבר גמרו אותם החזן והציבור אין היחיד הזה יוכל לאומרם לבדו על סמך ההתחלה שהתחיל לומר הודוי עם הצבור אע"ג די"ג מידות הם גמר וסיום של הוידוי ועל כן זה היחיד צריך לאומרם בטעמים כדין יחיד המתפלל לבדו

ט' כתב רבינו ז"ל בשער הכונות דף מ"ט ע"ב וז"ל הנה בתחלת ביאור תפלת השחר נתבאר כי כמו שהארבע עולמות אבי"ע עולים למעלה בסדר המדרגות מהתחלת קרבנות של שחר עד תפלת י"ח כמו כן אחר תפלת י"ח חוזרין הארבע עולמות אבי"ע לירד במקומם בסדר המדרגות זא"ז. אמנם בעת עלייתם עולים ממטה למעלה שבתחלה עולה העשיה. ואח"כ היצירה ואח"כ הבריאה. אבל עתה בעת ירידתם הוא להפך כי בתחילה יורדת הבריאה ואח"כ היצירה ואח"כ העשיה. ואז נמצא שחזרו כל העולמות למקומם הראשון וזהו מה שנתבאר לעיל

אבל צריך שתדע שאין העולמות יורדין אלא עד שאומרים עלינו לשבח. והענין הוא כך כי הנה נת"ל שכל הד' עולמות עלו ונכללו למעלה בעולם האצילות וסיבת עלייתם היא כדי לקחת כל עולם ועולם השפע הראוי ליתן לו ואז אחר העשות הזווג העליון שבעולם האצילות בעת נפילת אפים אז יורד השפע משם לכל העולמות כפי הראוי להם. ובתחלה יורד השפע אל עולם הבריאה ונוטל חלקו הראוי לו. ואח"כ יורד אל היצירה ונוטל חלקו ומשם יורד אל העשיה ונוטלת חלקה הראוי לה מן השפע ההוא. אבל עדיין שלשה עולמות בי"ע הם למעלה בעולם האצילות במקום שעלו בתחלה. ובהיותם עומדים שם באצילות הם עומדים זלמ"ז וזה מלביש לזה וזה לזה חוצה לו כנודע וזכור ענין זה ובהיותם שם לוקחים שפע הראוי להם כפי סדר מדרגתם כנז"ל ואחר עלינו לשבח אז יורדין ג' עולמות למקומם עם השפע הראוי להם שקבלוהו כבר בהיותם באצילות עכ"ל

יו"ד כתב רבינו ז"ל בשער הכונות דף מ"ט ע"ג הטעם שתקנו לומר שני פסוקים של אשרי יושבי ביתך ושל אשרי העם שככה לו אע"פ שאינם מכלל המזמור של תהלה לדוד ארוממך אלהי וכו' מפני כי הנה כתוב שארה כסותה ועונתה לא יגרע ובנפילת אפים הורדנו בחינת העונה ועתה באשרי אנו מורידין לה מלמעלה בחינת שארה שהם המזונות וזה נרמז במלת אשרי שהוא אותיות שארה. והוזכרו ג"פ אשרי והם אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלקיו אשרי יושבי ביתך, וזהו הטעם שתקנו לומר ב' פסוקים אלו אע"פ שאינן מכלל מזמור תהלה לדוד ארוממך וכו' לרמוז שלשה אשרי כנגד המזונות של שלשה עולמות. ובמזמור אשרי שאחר ברוך שאמר נתבאר שם כונת פסוק פותח את ידיך עכ"ל

י"א כתב רבינו ז"ל שם בדף מ"ט ע"ג וז"ל סוד קדושת ובא לציון הוא בחינת קדושה נמשכת מלמעלה מן האצילות וקראוה בזוהר פרשת תרומה בשם תוספת קדושה שהיא בחינת קדושה הניתנה עתה אל הבריאה והיא כדוגמת הקדושה שבעולם האצילות וכדוגמתה יולדת עתה בעולם הבריאה ואמנם הקדושה הזו נתקנת בשתי לשונות לשון הקודש ותרגום. הטעם הוא כי צריך להמשיך השפע והאורות הנז' אל עולם הבריאה בבחינת פנים ובבחינת אחור, ולכן נאמר בלשון הקודש כנגד בחינת הפנים ובלשון תרגום כנגד בחינת האחוריים כמבואר אצלינו בענין קריאת התורה שמו"ת כי לשון התרגום הוא האחוריים

והנה ראיתי מן המדקדקים שאין לומר מלות התרגום בקול רם אלא בלחש ויש שאין חוששין ואומרים כל התרגום בקול רם עם שאר הקדושה בלשון הקודש. ומנהג מורי ז"ל היה לאומרם בקול רם ולא היה חושש למדקדקים לאומרם בלחש עכ"ל

י"ב עוד כתב רבינו ז"ל שם באומרו ברוך אלהינו שבראנו לכבודו וכו' צריך לכוין בכונה גמורה כי הנה עתה אנו בעולם הבריאה אשר משם נמשכה התורה שניתנה לנו וכנז' בזוהר בראשית וז"ל ואית אורייתא דאצילות ואית אורייתא דבריאה וכו' גם מן הבריאה נמשכו נשמות ישראל בסוד מ"ש רז"ל כל הנשמות חצובות מכסא הכבוד כי משם החלק הנקרא נשמה. וזה נרמז באומרו ברוך אלהינו שבראנו לכבודו שה"ס עולם הבריאה והבדילנו מן התועים בסוד מה שברא נשמתינו מן הטוב שבעולם הבריאה והבדילנו עי"כ מן התועים. ונתן לנו תורת אמת היא התורה שנתנה לנו מעולם הבריאה. ולכן בכאן אנו מתפללים שיפתח לבנו בתורתו אשר מן הבריאה וצריך לכוין זה בכונה גמורה עכ"ל

י"ג באשרי יושבי ביתך שאומרים בכל יום קודם ובא לציון גואל יש מנהג ברור וידוע פה עירנו בגדאד יע"א לומר קודם פסוק אשרי פסוק ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו ואחריו אשרי וכו' אמנם בכל המחזורים הנדפסים בכמה דפוסים לא נזכר פסוק זה כאן וגם מדברי הפוסקים ז"ל נראה דאין להם מנהג לומר פסוק זה קודם אשרי ומי יודע הטעם למנהג, וכלל ידוע אומרים מנהג ישראל תורה הוא על כן לא בטלנו מנהג זה אלא כולנו מחזיקים במנהג זה מאבותינו ואבות אבותינו ואין רשות לשום אדם לבטלו כיון דאין כאן חשש של הפסק במקום שאין ראוי להפסיק

י"ד בבית האבל אין אומרים פסוק ואני זאת בריתי וכו' מטעם הידוע, אבל פסוק ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה' צריך לאומרו שיש בו כונה וסוד כידוע, ועכ"ז הציבור והחזן מדלגים פסוק זה ג"כ ומתחיל החזן בקו"ר ואתה קדוש וכו' והטעם מפני שאם יאמרו פסוק ובא לציון גואל חוששין שמא מחמת הרגל שלהם ישנו ויאמרו גם פסוקים הבאים אחריו, ונראה דירא שמים יזדרז לומר פסוק זה של ובא לציון גואל בלחש ואין מחסור ליראיו

ט"ו קדושה זו של ובא לציון גואל קורין אותה חז"ל בשם קדושה דסדרא, ובסה"ק בן איש חי אות ט"ז בפרשה זו כ' טעם למה קורין אותה בשם קדושה דסדרא ע"ש. ואח"ז בא לידי ספר הנקרא בשם כנסת הגדולה ח"ב בסדרי נביאים וכתובים וכ' טעם שנקראת קדושה זו בשם קדושה דסדרא כבר הראיתי באמרי מועדי אל שהיה המנהג בבתי ראשי הישיבות שבבבל ללמוד בכל יום אחר התפלה שיעור ידוע במקרא והשיעור ההוא היה נקרא סידרא ר"ל סדר קריאה של היום כמו שנקראת הפרשה המיועדת לקריאה בשבת בשם סדר, כמו שנקראו הפרשיות הנקראות בבית הכנסת לבני מערבא בשם סדרים, וכמו שנקראת הפרשה המיועדת לקריאה ביום הכפורים בשם סדר כמ"ש בגמרא דיומא דף ס"ו וקורא בסדר היום ולפיכך הקדושה שהיום נוהגים לומר אחר השלמת הקריאה בסידרא נקראה קדושה דסידרא. גם קריאת הפרשה במקרא לפי סדר היום נקראה בשביל זה פסיק סדרא וכו' עכ"ל ע"ש. אמנם נראה עיקר הטעם שכתבתי אנא עבדא בסה"ק בן איש חי כנז"ל

ט"ז השיר שהיו אומרים על הדוכן ביום אחד בשבת הוא מזמור לה' הארץ ומלואה כי זה המזמור מסוגל לפרנסה, ולכן בכל קהילות ישראל אומרים זה המזמור בראש השנה ויוה"כ אחר ערבית