עוד יוסף חי תתט

קיימא כגון דקים ליה שכלו לו חדשיו או שחי אחר הלידה שלושים יום דיצא מכלל נפל ואינו מטמא לו דספיקא דאורייתא לחומרא. אבל בנו ובתו שיש לו מן הגויה אינו מטמא להם דבנה ובתה של נכרית מקרו ואין להם יחוס אחריו

וכן מיטמא לאחיו ולאחותו מאביו ואפילו הם פסולים אבל אינו מיטמא לאחיו ולאחותו מאמו אע"פ שהוא מתאבל עליהם. וכן אינו מיטמא לאחותו הארוסה אבל אם נתגרשה מן הארוסין מיטמא לה. ואינו מיטמא לאחותו הנשואה ואפילו אם נתגרשה או נתאלמנה כל שנשאת אינו מיטמא לה עוד, וכמפורש בדברי מרן ז"ל בכסף משנה הלכות אבל פרק ב' וכן מפורש בספר מטה יאודה סימן שע"ג, ויה"ר בלע המות לנצח וכל ישראל חיים וקיימים חיים של שלום וכמ"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום

ח' כהן אסור לו להיטמא למת אע"פ שהוא נפל ואפילו לא נתקשרו איבריו בגידין ואם נטמא לוקה וכל נפל שהפלתו אמו אחר ארבעים יום אע"פ שאינו מרוקם צריך הכהן לפרוש מטומאתו, ואע"פ שאינו לוקה בכך חייב לפרוש ממנו אבל פחות מארבעים יום אין בו דין טומאה ואין צריך לפרוש ממנו

ט' לא מבעיא דאסור לכהן ליכנס לתוך חדר שהמת מונח בו אלא גם לחדר או עליה הפתוחים לאותו בית שהמת מונח בו ג"כ אסור ליכנס שם. וכל שיש מזה לזה נקב פתוח שהוא טפח על טפח אסור ליכנס שם, וכן אפילו כמה חדרים פתוחים זה לזה אסור ליכנס בתוך כולם. אבל אם סתם הנקב הפתוח מחדר לחדר מותר ליכנס בחדר שבו הסתימה כי הסתימה חוצצת ואין הטומאה נכנסת שם. ואע"פ שסתמו לפי שעה ואין בדעתו שתשאר שם לעולם אפ"ה חוצצת. מיהו אם סתם בדבר שמקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה

יו"ד אפילו אם היתה הסתימה בסרוג וקליעה שכולה נקבים אם אין בנקבים של הסריגה פותח טפח בשום אחד מהם הרי זה חוצץ ואין נקבי הסריגות מצטרפים לפותח טפח

ואסור לכהן להתקרב תוך ד' אמות של מת או תוך ד' אמות של קבר. אבל אם יש מחיצות גבוהות עשרה טפחים סביב הקבר או שהקבר מונח בחריץ עמוק עשרה טפחים אין צריך להתרחק ממנו אלא רק ארבעה טפחים וכנז' בש"ע סי' שמ"א

י"א מבוי שיש בו כמה חצרות ובראש המבוי יש שתי מזוזות ומשקוף והמת בחצר אחד מן החצרות שבודאי מוציאין אותו מפתח המבוי, אסור לכהן ליכנס אל המבוי או לצאת ממנו אפילו אם יש בית הכנסת באותו מבוי ולא יש בית הכנסת אחרת בעיר כי אם באותו מבוי ורוצה ליכנס להתפלל עם הציבור ולענות קדיש וקדושה וברכו וגם לומר ברכת כהנים אפ"ה אסור להכנס או לצאת דרך אותו הפתח מפני כי טומאה דרכה לצאת משם מתחת המשקוף שהוא מאהיל שם

בד"א בימי החול או אפילו ביו"ט שקוברין המת בו ביום וסוף הטומאה לצאת דרך אותו הפתח של המבוי, אבל בשבת כיון דאין קוברין אותו בו ביום אלא עד הלילה מותר לכהן ליכנס דרך אותו הפתח ולצאת ממנו ורק אחר חשיכה אסור לכהן לעבור דרך אותו הפתח של המבוי

י"ב אע"פ דנכון להזהר הכהן שלא ילך על קברי גוים עכ"ז בשביל צורך מצוה כגון ללכת לבית הכנסת או לבית המדרש וכיוצא מותר לו לילך אם יש לפי דרכו קברי גוים, ולכן פה עירנו בגדאד יע"א כשהולכים להשתטח על מצבת אדונינו יהושע כה"ג אע"פ שיש באמצע הדרך קברי גוים הולכים הכהנים ביניהם ואין חוששין וכן המנהג פשוט כיון דזה חשיב הליכה של מצוה

שייך להלכות פורים בפ' תצוה

א' מדינות שקורין המגילה בט"ו בלא ברכה משום ספק מוקפים חומה מימות יהושע אע"פ שאין אומרים על הנסים בעמידה מ"מ אחר שיאמר אלהי נצור קודם שיעקור רגליו יאמר נודה לך ה' אלהינו ואלהי אבותינו על הנסים וכו' בימי מרדכי ואסתר וכו' וכן יעשה בבהמ"ז ביום ט"ו שיאמר אחר סיום ד' הברכות הרחמן נודה לך על הנסים וכו' בימי מרדכי וכו'

ב' הקורא את המגילה ושמע קדיש וקדושה וברכו יענה עמהם, אך אם נזדמן לו זה בתוך הפסוק יחזור ויקרא אותו הפסוק שענה בתוכו כדי שלא יתערבבו הדברים של הפסוק בענין אחר של דברי הקדיש וקדושה, ואפי' אם נזדמנה ענייתו בין פסוק לפסוק הנה אם נזדמן שהדברים של שני הפסוקים האלה קשורים זה בזה כגון ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו שהוא קשור עם פסוק ויצא התך צריך לחזור ולקרות פסוק ויצא כדי לחבר עמו פסוק ויגד לו וכן פסוק כל עבדי המלך קשור עם ותאמר אסתר ופסוק כי אם החרש תחרישי קשור עם הקודם ופסוק לך כנוס קשור עם הקודם וכן פסוק אם מצאתי חן קשור עם הקודם

פרשת כי תשא

א' כתב רבינו ז"ל בשער הכונות דף מ"ב ע"ב וז"ל סוד ענין הודוי שנהגו לומר אחר חזרת ש"ץ התפלה קודם נפילת אפים, דע כי אע"פ שהתודה על חטאיו בשומע תפלה כנז"ל, עכ"ז צריך שיחזור עתה ויתודה על חטאיו ויפרשם בכלל הוידוי שמתודים כל הקהל, ואחר הוידוי יאמר ויעבור וי"ג מידות ואח"כ יאמר נפילת אפים. וטעם קדימת הוידוי אל י"ג מידות יובן מה שנבאר עתה. והוא כי בעת שאתה מתודה הוידוי תכה ביד ימינך כפוף כמו אגרוף על לבך שמצד שמאלך הכאה אחר הכאה בנחת בעוד שאתה מתודה בין בשחרית בין במנחה על כל תיבה ותיבה של אשמנו בגדנו וכו' הכאה אחת, ותכוין בזה כי הנה נודע שלב האדם נעשה מכח גודל הארת החו"ג והיסודות דאו"א מתגלים למעלה במקום הלב. והחוטא גורם הסתלקות אורות המוחין להעלותם למעלה במקום הסתום והמכוסה ומונע ירידת החסדים ההם אל מקום הלב. ותכוין שעתה ע"י הוידוי נתקן הענין ונתכפרו עונותיו בסוד ונשא השעיר עליו את כל עונותם. שע"י אמירת הוידוי שאומרים הקהל אז המקטרג לוקח חלקו בעת הוידוי והולך לו ונפרש ממקום הקדושה

[א"ה צריך להבין דברי רבינו ז"ל שאמר אז המקטרג לוקח חלקו והולך לו ונפרש מה לקח. ונ"ל בס"ד דארז"ל כשאמר מרע"ה בתפלתו עבור העגל אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב אז השטן וגונדא דיליה שהיו עומדים לקטרג ולדבר דלטורין על ישראל לפני הקב"ה נבדלו והלכו להם באומרם הרי פטרונם הוא מדבר בסרחונם ומקטרג עליהם ולמה אנו צריכין לדבר קטגורייא בסרחונם ואז שתקו ופרשו ולא דברו כלום, זש"ה לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו שעמד במקום הפורץ זה השטן ואחר שפירשו השטן וגונדא דיליה דבר מרע"ה בסנגורייא שלהם שאמר ועתה אם תשא חטאתם וכו' ע"כ. ועד"ז כתב רבינו ז"ל כאן כשאומרים הקהל וידוי אז המקטרג לוקח חלקו בעת הוידוי והולך לו