עוד יוסף חי תתח

גם הוא יענה עמהם ברוך הוא וברוך שמו דאין בזה דין אמן יתומה, אבל בעניית אמן אם היא ברכה שזה העונה חייב בה ולא שמע הברכה ורק שמע הקהל עונין אמן אינו עונה אמן עמהם משום דהוי אמן יתומה אלא יענה ויאמר אל מלך נאמן ויכוין שהוא ר"ת אמן כמ"ש בסה"ק מקבציאל בס"ד

פרשה תצוה. א' יחיד המתפלל בביתו ולא היה בבית הכנסת בשעת נשיאת כפים ולא שמע ברכת כהנים, טוב שיאמר אחר נטילת העמידה בקשה זו. רבש"ע בטובך הגדול ובחסדיך הרבים תברכינו ותקיים בנו כל הברכות אשר צוית את אהרן ואת בניו לברך את עמך ישראל באהבה ככתוב בתורתך וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם: יברכך ה' וישמרך: יאר ה' פניו אליך ויחנך: ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום: ושמו את שמו על בני ישראל ואני אברכם

ויהר"מ ה' או"א שיהא עתה עת רצון לפניך ותעלה ותבא ותגיע ותראה ותרצה ותשמע ותפקד ותזכר לפניך כל ברכה וברכה אשר יצאה מפי אהרן כהניך ובניו הכהנים אשר ברכו את עמך ישראל באהבה. ויתעוררו בעת הזאת כל הברכות ושמות הקדושים הכתובים בהם והרמוזים בהם למשוך שפע טובה וברכה והצלחה ופרנסה טובה וכלכלה וחיים ארוכים וטובים ומתוקנים לנו ולבנינו ולכל ישראל אמן יהיו לרצון אמרי פי וכו'. ואח"כ יאמר ג' פסוקים של מי אל כמוך עד מימי קדם ויכפול אותם

ב' הרואה חלום ונפשו עגומה יאמר בשעת ברכת כהנים נוסח זה חלמא טבא חזאי חלמא טבא חזאי חלמא טבא חזאי. חלמא טבא חזינא חלמא טבא חזינא חלמא טבא חזינא. חלמא דידי טבא הוא וטבא ליהוי. שבע זמנין יגזרון עליה משמיא דלהוי טבא. טבא הוא וטבא להוי. ויחזור לומר כל נוסח זה שלש פעמים ויכוין להשלים דברים אלו דטבא להוי כשאומרים הכהנים תיבת שלום. כדי שיועיל אמן של הציבור גם לבקשתו זאת

ג' כתב בשער הכונות דף מ' ע"א צריך הכהן לישא בכפיו כנגד ראשו ממש למעלה כמ"ש במשנה וצריך ליזהר בזה להגביהם כנגד ראשו ממש. ואחר אשר סיימו ברכת כהנים ונגמר תיקון לאה ונעשו שני מוחין שלה אין צורך להשאיר כפיהם זקופים עוד ולכן מורידין הידים כדרכם למטה ואורות יוצאין דרך האצבעות בסוד אור מעילא לתתא כדרכן תמיד עכ"ל. ובספר נהר שלום לרבינו הרש"ש ז"ל דף כ"ה ע"ב אות ך' הקשו חכמי המערב על מ"ש רבינו ז"ל שצריכין הכהנים להגביה כפות ידיהם למעלה ראש שזה הפך הפוסקים כסברת חכמים דמסכת סוטה פ"ו שאין נושאין כפיהם אלא כנגד כתפותיהם ולא למעלה ראש עכ"ד והרב החסיד מהר"ח ז"ל בתורת חכם דף קנ"ג ע"ב כתב לכאורה נראה שהרב רוצה לתרץ ולתקן בכאן דוגמת תקנה על ריב"ז שהתקין בלולב שבתחילה היה ניטל במקדש ז' ובמדינה יום אחד ובחרבן התקין ריב"ז שיהא ניטל ז' זכר למקדש. כן כאן במקדש היו נושאין כפיהם על גבי ראשיהם ובמדינה כנגד כתפותיהם. ועתה אחר החרבן שלא יש מקדש כדי שלא יאבד תיקון חו"ב דלאה תיקן שישאו כפיהם כנגד ראשיהם ממש. ובפרט בדבר שלא יש נדנוד ברכה לבטלה

אלא שנראה שדעת הרב הוא שזה הסדר שכתב שיגביהו ידיהם כנגד ראשיהם ממש זה שנקרא כנגד כתפותיהם. והכהנים במקדש שהיו מגביהים ידיהם על גבי ראשיהם הוא למעלה מזה המקום שכתב הרב ז"ל בספר הכונות ובעץ חיים שהרי כתב בשער ל"א וכו' הרי שזו קורא אותו כנגד כתפותיהן עכ"ל. והרב שמן ששון ז"ל ח"ג דף נ"ב ע"ב כתב בשם הרב חזון נחום על מס' תמיד ובמקדש ע"ג ראשיהם דלאו אורח ארעא שיהא ראשם של כהנים למעלה ממקום שכינה ששורה על הידים ועוד דאיכא למיחש אתו לאסתכולי על הידים וזה לא יתכן לפיכך היו נושאין על ראשיהם חוץ מכה"ג שאינו מגביה. אבל במדינה כנגד כתפיהן היו עושים וכ"ש אם יגביהו למעלה מראשם ש"ד עכ"ל

ד' כתוב בספר פרי עץ חיים בשם החברים ז"ל וז"ל וצוה לכהנים שהם מצד החסד שיברכו את ישראל וגילה להם את הסוד שצריכין קודם להמשיך הברכה מן א"ס עד אין תכלית ומשם יתברכו ישראל מהאל יתברך. ואמר הכתוב כה תברכו וכו' שהוא מדה עשירית הנקראת אין תכלית ועל ידה נמשכו כל פעולות עוה"ז ובה נעשה כל הנסים והנפלאות שנאמר כה אמר ה' וצוה לכהנים שימשכו ברכה למדת כה וממנה לישראל. וזהו כה תברכו למדת כה תברכו אתם מא"ס עד לאין תכלית. ופירוש תברכ"ו אותיות בכתרו, כלומר מן הכתר צריך להמשיך הברכה. בא וראה בשעה שהכהנים פורשים ידיהם לברך העם אז השכינה שורה על ידיהם ויתמלאו משפע. ויד ימין עולה על יד שמאל. לכן צריך להגביה יד ימין על יד שמאל. ואז כשפרשו ידיהם כל אותם המדרגות כולם מתברכים ממקור כולם שהוא עוה"ב שהוא מקור עליון שכל הפנימים מאירין ממנו. וכל הנרות ממנו מתדלקין ומתמלאין, ואז הוא שעת רצון מסטרא דא"א עכ"ל. ומכאן משמע ע"פ הסוד צריך להגביה יד ימין על יד שמאל ולא יהיו בשוה וכיון שהגביה זע"ז מעט סגי ליה. וכן כתב מרן ז"ל בש"ע סעיף י"ב ומגביהים יד ימנית קצת למעלה ע"ש, רמז לדבר דכתיב וישא אהרן את ידיו, ידו כתיב ועיין מנחת אהרן דף ק"ס ע"ג

ה' כהן שנשא גרושה או חלוצה לא ישא כפיו ואין נוהגין בו קדושה לקרות בתורה ראשון ואפילו גרשה או מתה פסול עד שידור הנאה מנשים שהוא אסור בהם. ואין הפרש בין נשא גרושת עצמו לבין נשא גרושת אחרים, כי בין זה ובין זה יש איסור לאו וכמפורש בכתובות דף כ"ח המגרש את אשתו לא תדור עמו בשכונתו ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי ודין זה פסוק להלכה בש"ע אה"ע סי' וא"ו וסי' קי"ט עי"ש

וא"ו כהן חלל מדאורייתא כגון שהוא בן גרושה הרי זה מטמא למת אבל אם הוא בן חלוצה שהוא חלל מדרבנן אסור לו להטמא למת. ואין אזהרת טומאה נוהגת אלא בכהנים זכרים אבל בנקבות אינה נוהגת דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן ולכן כהנת מותרת להטמא

ואע"פ שאם הזכר עודנו קטן והוא מטמא עצמו במת אין הגדולים מצווין להפרישו מ"מ אם זה הקטן הגיע לחנוך צריכין להפרישו וכנז' בש"ע סי' שמ"ג

ז' כל המתים האמורים בפרשה שהכהן מטמא להם מצוה שיטמא להם ואם לא רצה מטמאין אותו בעל כרחו וגם הנשים נמי מצוה שיטמאו למתים הקרובים

ואלו הן הקרובים שחייב הכהן להטמא להם, אשתו שהיא כשרה לו אבל הפסולה לו לא אונן ולא מטמא לה וכן אם גרשה אינו מטמא לה. וכן אם ארסה בלבד ולא נשאה אינו מטמא לה. וכן מיטמא לאמו אפילו נתחללה דמ"מ אמו היא. וכן מיטמא לבנו ולבתו אפילו הם פסולים דמ"מ בנו ובתו הם. מיהו צריך שיהיו בני