עוד יוסף חי תתז

אמנם נבאר עתה בקצרה כונה אחת רבת התועלת הזהירני מורי ז"ל מאד לכוין בה, ואמר לי שבזה תתעלה נפשי ותקבל קדושה גדולה. והענין הוא כי הנה לקמן יתבאר שענין הדלוג הוא להעלות למעלה את יעקב ורחל. והנה נודע כי כל דילוג ועליה ממקום למקום איננה אלא בסוד שם בן מ"ב כמבואר לעיל בדרושי הקדישים וע"ש, וא"כ צריך לדלג ולכוין להעלות את נפשו ג"כ עמהם למעלה על ידי שם מ"ב בשם אבגית"ץ. ובקדושה של תפלת שחרית דחול יכוין בשני אותיות ג"י ובקדושת המנחה של חול יכוין לדלג ולעלות ע"י ב' אותיות א"ב ובקדושת ובא לציון דבתפלת מנחה דשבת יכוין בשני אותיות ת"ץ עכ"ל

וכתוב בגליון שער הכונות וז"ל, אמר מאיר צ"ע למה מתחילין מאותיות שניות ולא מהראשונות וצ"ע. ועיין בפרי עץ חיים פ"ג בשחרית א"ב ובמנחה גי' ע"ש. מיהו בסידור רבינו הרש"ש ז"ל כתוב כמ"ש בשער הכונות הנז' ג"י בשחרית וא"ב במנחה וכן עיקר

ומ"ש רבינו ז"ל לומר נקדישך ונעריצך בקו"ר והשאר בלחש לא פירש טעם לזה, ואנא עבדא אמרתי בס"ד טעם פשוט כי המקטרגים קשה להם דבר זה שאנו אומרים קדושה המיוחדת למלאכי עליון, אך בע"כ ישתקו בזה מפני כי ישראל אומרים הקדושה ברשות כי קב"ה נתן להם רשות בכך, אמנם כששומעין דכל הציבור אומרים נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד שרפי קודש יקטרגו איך התחתונים מדמין עצמם לשרפי קודש באומרם כנועם שיח שרפי קודש נחזי אנן נועם קדושת הפה שלהם איך הוא ולכך אומרים כנועם בלחש אבל על שליח צבור שהוא אדם יחידי אין שמים לב לדבריו אלו, ובספר ש"ש ח"ג כתב וז"ל שמעתי טעם שאמרו שלהיות ש"ץ בחי' קו אמצעי יסוד לכן הוא דוקא יאמר כנועם וכו' בקו"ר והצבור אחריו בלחש עכ"ל

ג' הטעם שבקדושת שחרית בכל יום אומרים נקדישך כנועם שיח שרפי קודם אשר מלשון זה משמע דישראל הם טפלים למלאכים, ובקדושת מוסף אומרים כתר יתנו לך המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה דמלשון זה משמע המלאכים טפלים לישראל, והטעם דאיתא בתוספות סנהדרין דף ל"ז בשם תשובת הגאונים דכתיב גבי חיות שש כנפים לאחד וכל כנף אומר שירה אחת ביום אחד מששת ימי המעשה, וכשיגיע שבת אומרים החיות לפני הקב"ה רבש"ע אין לנו עוד כנף והקב"ה משיב להם יש כנף אחד בארץ אלו ישראל שאומרים לפני שירה שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו ע"כ. ועיין בגן המלך שבסוף ספר גו"ר סי' קל"ד ע"ש. על כן מן הראוי שנאמר בקדושה דשבת לשון זה של עם עמך ישראל להיות כי בשבת ישראל עיקר דהמלאכים אין להם כנף כנגד יום שבת הן בשחרית הן במוסף אך כדי שלא יתקנאו מחמת לשון זה ויקטרגו על ישראל אין אומרים לשון זה בשחרית אלא רק במוסף של שבת כי כיון דבשחרית דשבת ויו"ט אמרו כנועם וכו' דמשמע ישראל טפלים למלאכים לא יקטרגו אם יאמרו לשון דמשתמע להפך בעבור מוסף בלבד

מיהו גם במוסף יו"ט ור"ח שחלו בחול שיש להם כנף למלאכים אין אנחנו משנים הנוסח שאומרים במוסף דשבת בכל השבתות כדי להשוות הקדושה דתפלת המוספין, כי השבתות הם רבים שבכל שבוע יש שבת ואין ראוי לחלק ביניהם

ד' כשיגיע ש"ץ בחזרה למודים שוחין הצבור כדי להכניע לפניו יתברך בשעת הודאה, אע"פ ששחו כבר במודים כשהתפללו בלחש חוזרין ושוחין עם הש"ץ כדי שלא יהיו נראין ככופרין במי שהש"ץ מודה לו. והא דנקרא מודים דרבנן מפני שהוא תיקון הרבה חכמים כל אחד הוסיף בו על אשר תקנו לפניו. והא דאומרים בו כן תחיינו ותקיימנו וכו' על שאנו מודים לך הכונה הוא דנזכה שתקיימנו ותחיינו וכו' בזכות שאנו מודים לך תמיד ונשמעים לעבודתיך ולא ישחו יותר מדאי דמחזי כיוהרא וכמפורש כל זה בלבוש ז"ל

ודע כי בשער הכונות מפורש שיעשה במודים בלחש כריעה אחת וזקיפה אחת ובמודים דחזרה יעשה כריעה ב' וזקיפה ב'. אמנם רבינו הרש"ש ז"ל ס"ל דבין בלחש בין בחזרה יעשה שתי כריעות ושתי זקיפות כאשר עשה בברכת אבות שבתיבת ברוך יכרע הגוף ובתיבת אתה כריעת הראש וכן בזקיפה בשם שיעשה תחלה זקיפת הגוף ואח"כ זקיפת הראש וכן יעשה במודים של לחש ושל חזרה לדעת רבינו הרש"ש ז"ל. ובסה"ק בן איש חי פרשת בשלח אות כ"א כתבתי לעשות במודים דלחש כסברת רבינו הרש"ש ז"ל ע"ש מילתא בטעמא. מיהו מודים דחזרה דלכ"ע היא דרבנן נראה לעשות כאשר מפורש בספר הכונות שהוא כריעה א' וזקיפה א' והיינו בראש כמ"ש בספרי הפוסקים הפשטנים שיעשה הרכנת הראש דוקא

ה' כתב בפתח הדביר סי' קכ"ז אות ב' בנוסח מודים דרבנן יש לומר ותאסוף גלויותינו הלמ"ד בקובוץ כמש"ל סי' קי"ז אות וא"ו גבי תקע בשופר לקבץ גלויותנו

וא"ו כתב בעולת תמיד דף נ"ט בשם רבינו יונה ז"ל, המכוין בשעת חזרת התפלה מעלה עליו הקב"ה כאלו התפלל שלשה תפילות הא' שכבר התפלל בלחש והב' שומע כעונה והג' שעונה אמן כמברך הרי שלשה ע"ש. ונמצא דהנזהר בזה הוא כאלו התפלל ביום שבע תפילות א' בערבית וג' בשחרית וג' במנחה ולז"א חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה, ובזה יובן. ואם יתכפו האחד זו תפלה של לחש לכוין בה אז השנים אלו ב' תפילות של החזרה יעמדו נגדו ואז חוט המשולש לא במהרה ינתק, כי נעשו ג' תפלות בבת אחת ולכן נרמזה התפלה בפסוק ועשית את נרותיה שבעה אלו שבע תפלות הנז' והעלה את נרותיה שבחזרה יהיה עלוי בלחש יען כי לחש בנה"י וחזרה בחג"ת והאיר אל עבר פניה פנים בפנים

ז' יזהר האדם לענות ברוך הוא וברוך שמו כששומע האזכרה בברוך אתה ה' מפי המברך, ומפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דף מ"א וז"ל הקהל השומעין ברכות מפי הש"ץ עונין ואומרים ברוך הוא וברוך שמו בעת שמזכיר השם בברכה תכוין במלת ברוך הוא כי שם אהי"ה דיודי"ן המלובש בשם הוי"ה במלוי ס"ג, ובברוך שמו תכוין כי שם אדנ"י נעשה מלבוש אל שם הוי"ה במלוי אלפי"ן

ועוד ביאר שם כונה שנית שיכונו במלת ברוך אל אות יו"ד דשם הוי"ה ובתיבת הוא תכוין אל אות ה' ראשונה דשם הוי"ה, ובתיבת וברוך תכוין אל אות וא"ו ובתיבת שמו תכוין אל אות ה' אחרונה שהיא שם אדני ע"כ ע"ש. ולכן העיצה היעוצה לכל אדם פשטי שיכוין כונה זו בלבד ויכוין בקיצור ברוך הוא י"ה דשם הוי"ה וברוך שמו ו"ה דשם הוי"ה וכונה זו מאכל כל אדם וקלה גם להמין העם וכך ראוי לדרוש בציבור

ח' בעניית אמן מפורש בשער הכונות שם כי באמן דקדיש יכוין שילוב אדנ"י הוי"ה כזה אידהנוי"ה אבל באמן דברכות של המצות וברכות הנהנין וברכות העמידה יכוין הוי"ה אדנ"י כזה יאהדונה"י

ט' אם לא שמע הזכרת השם מן המברך או הש"ץ ורק שמע הקהל עונין ברוך הוא וברוך שמו