עוד יוסף חי תתה

נמי אפשר דה"ט דלא נהגו לסדר ברכת הלבנה דכיון דטעם הסידור היינו כדי שתהיה שגורה בפה הרי אומרים אותה בקול רם כל הקהל הבאים כאחד הן מלמדים זא"ז. וזה תיקון למי שאינו רגיל וכו' עכ"ד. והנה פה עירנו בגדאד יע"א נוהגין שהחזן אומר ברכת הלבנה בקול רם והציבור אומרים עמו כל הברכה בלחש. ולכן נראה דראוי שהחזן יסדיר תחלה בינו לבין עצמו אבל הקהל שאומרים הברכה עמו ביחד אין צריכין להסדיר

וכתב עוד פה"ד שם באות ג' וז"ל מרן ז"ל בב"י העלה דלא כרבינו מנוח ז"ל אלא אפילו שכתובה לפניו צריך להסדיר וכן העלה הרב ב"ח ז"ל עש"ב. ור"ח חשוון לכ"ע צריך להסדיר דבתשרי לא התפלל תפלת ר"ח כמ"ש הרב"ח ושאר פוסקים ז"ל, ולפ"ז כ"ש שיש להסדיר נוסח אתה יצרת דמוסף שבת ור"ח שבאה פעם לד' או לה' חדשים ואין רגילים בו. ואפילו שאומרים אותו מתוך הסידור הרי מרן והרב"ח העלו דאין זה תיקון והרב"ח הוסיף דאפילו רבינו מנוח ז"ל גופיה לא החליט ואסיק בצ"ע. אלא דברוב תפוצות ישראל אינם מסדרין שום תפלה דסמכו על חילוק רבינו מנוח ז"ל הגם דכתב דצ"ע, ומרן חלק עליו אפ"ה קבעוה להלכה גדולי ישראל. ועיין למרן החבי"ב בשיורי כנה"ג ולהרב ברכ"י אות ב' והרב בגדי ישע

והרב מאמר מרדכי ז"ל סק"ג למד מדברי התוספות ברכות דף כ"ט ע"א בד"ה מפני, דהמסדיר תפלתו אומר כל הברכות כתקונן עם סיום הברכות. וכתב דצ"ע למעשה, ושוב חילק בין ש"ץ לאחרים ע"ש. ולענ"ד יש ללמוד הפך זה ממ"ש הרב מג"א ז"ל לקמן סימן רי"ח סק"ד דמחלק בין ברכות הראיה לסידור, וכתב דבסידור פסק לחומרא ובברכות הראיה ספק ברכות להקל וכו' ע"ש, ש"מ דכי תקינו רבנן לסדר היינו מבלי שיאמר כל חותמי ברכות בשם ומלכות, דאי מחתם חתים אכתי איכא ס' ברכה לבטלה כשיסדר בלי חיוב שחייבוהו חז"ל, ועין למג"א וברכ"י סימן תקפ"ב אות ג' עכ"ל

פרשת משפטים

א' אל יעשה האדם תפלתו קבע אלא רחמים ותחנונים וכמפורש במשנה פרק ב' דאבות וכשאתה מתפלל אל תעשה תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים שנאמר כי רחום וחנון הוא וכו'. וכתב רבינו יונה ז"ל בפירושו למס' אבות הכונה שיאמר התפלה כעני המתחנן ושואל דבר שהוא צריך, כי תחנונים ידבר רש ולא כאדם השואל ואינו צריך בו שאינו מתחנן בלב נמוך ולא בשברון הנפש, כי באמת כל איש צריך לבקש על עצמו, כי אדם אין בארץ אשר לא יחטא, גם לא תהיה עליו התפלה כמשא, ולא יעשנה כמי שפרע חובו וכו' עכ"ל. והרב רבי יוסף בן נחמיאש ז"ל שהיה תלמידו של הרא"ש ז"ל כתב בביאורו על אבות וז"ל, וזה טעם כשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא תחנונים וכמו שמפורש בפרק תפלת השחר מאי קבע כל שתפלתו דומה עליו כמשאוי, רבנן אמרי כל שאינו אומרה בלשון תחנונים ובאבות דרבי נתן אל תעש תפלתך שיחה אלא תחנונים, והכונה להתחנן לפני המקום בלב נמוך וכוון הדעת עכ"ל

הנה דין זה שהוא יסוד העקרי של התפלה השנוי במשנה הנז' הוא הלכה פסוקה בדברי מרן בשה"ט סימן צ"ח סעיף ג' שכתב יתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת שלא תראה עליו כמשא ומבקש ליפטר ממנה ע"כ. ולכן אזהרה שמענו בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכוונות דכ"ח דרוש ח' וז"ל באומרך עוזר דלים העונה לעמו ישראל תכוין לעשות עצמך עני עם השכינה הנקראת עניה בהיותה כאן למטה כדי שבהעלותה תזכה לעלות עמה כנז' בזוהר פ' בלק וצריך למעבד גרמיה עני בהדי שכינתא וכו' ע"ש. ובדברי הזוהר הנז' שאמר למעבד גרמיה עני בהדי שכינתא יש להטעים גם מ"ש לעיל מדין המשנה והגמרא הנז' שצריך להתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח שעל זה נמי קאי דברי הזוהר הנז' אע"ג דכונתו הוא על מה שביאר רבינו האר"י ז"ל

ובספר מגן גבורים בשה"ג סק"א כתב דרך תחנונים כ"כ הרי"ף והרא"ש דלכתחלה בעינן תרווייהו שיהיו תחנונים ולא יהיה עליו כמשאוי. אמנם בברכות דף כ"ט ד"ה כל כתבו בשם ר"ח דבתחנונים בלבד סגי. אמנם אם אינו אומר בלשון תחנונים אין תפלתו תפלה כלל וצריך לחזור ולהתפלל וכ"כ הב"ח. ולפע"ד גם להרי"ף והרא"ש אין תפלתו תפלה, וראיה ברורה מדברי רבינו ז"ל פ"ד מהלכות תפלה הט"ז שכתב. שם כיצד הוא הכונה וכו' ואח"כ יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפלתו כמי שהיה נושא משא ומשליכה והולך לו. הרי רבינו פסק דבעינן תרווייהו וחשבו בין דברים המעכבים עכ"ל. ובאלף המגן שם בס"ק ד' כתוב ואם עבר ולא התפלל דרך תחנונים צריך לחזור ולהתפלל. ואף דהאידנא אין חוזרין משום חסרון כונה כמבואר סי' ק"א היינו משום שקרוב הדבר שגם בחזרתו לא יכוין, אבל בזה קרוב שיתפלל דרך תחנונים, כ"כ בש"ץ בשם מאמר מרדכי עכ"ל. וכתב בעץ יוסף בברכות אם עבר ולא דבר בלשון תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת אף שאין עליו כמשאוי אין תפלתו תפלה וצריך לחזור ולהתפלל, וכן משמע בב"י וב"ח ול"ח וכנז' בא"ר. אבל לכתחלה ס"ל להטור ולהמחבר דתרווייהו בעיא אליבא דכ"ע ע"כ. ועיין פתחי עולם סק"ד

ולענין הלכה נראה דאע"ג דמשום חשש ברכה לבטלה אין לחזור לא על זה ולא על זה וכמ"ש הגאון פרי מגדים ז"ל, הנה צריך כל אדם להזדרז בדבר זה מאד מאד להיות נזהר בשני דברים אלו, ובפרט בעבור לשון תחנונים ובעוה"ר רבים נכשלים בזה ובאמת הוא דבר מפורש במשנה ובגמרא, ורוב גדולי האחרונים ס"ל שלא יצא י"ח בתפלה וצריך לחזור, והשי"ת ברחמיו יעזרנו על דבר כבוד שמו

ב' אסור להתפלל בבתי ידים דהוי בזיון ויוהרא וכנז' בב"ע דף צ' ע"ב שהביא זה מן עיקרי הד"ט בשם פחד יצחק כ"י

ג' גרסינן בגמרא דברכות דף ל"א א"ר המנונא כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה. וחנה היא מדברת על לבה מכאן למתפלל צריך שיכוין לבו. רק שפתיה נעות מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו. וקולה לא ישמע מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו ע"כ

ועפ"ז פסק מרן ז"ל בשה"ט סימן ק"ב ס"ב לא יתפלל בלבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש ולא ישמיע קולו עכ"ל. ובהא דמשמיע לאזניו נתחבטו גדולי חכמינו ומשמע מדברי הזוהר שלא ישמיע לאזניו. והגאון חיד"א בברכ"י כתב וז"ל לענין הלכה העלה הרב פר"ח כדמשמע מהתוספתא והזוהר דלכתחלה לא ישמיע לאזניו וכן ראוי לנהוג, וכמ"ש מרן בבדק הבית שראוי לחוש לדברי הזוהר. וגם אני שמעתי שכן כתבו גורי האר"י זצ"ל והכרעת האר"י ז"ל מכרעת עכ"ל. והרב ב"ע ז"ל בדף צ' ע"ב אות ע"ה העיד דמצא בסידור מהר"י סרוק ז"ל שכתב צריך להשמיע לאזניו ונטה דעתו לזה ע"ש. ואנא עבדא אמינא אם ידע אינש בנפשיה שיוכל לכוין היטב ולא יבולע בפיו אותיות מן התפלה אם