עוד יוסף חי תתד

אם העומדים שם יכולים לראות ממנה קרקע בית המקדש ומן החלונות שבה הרי זו מעולית יותר ויותר ואשרי הזוכה להתפלל שם. ולעסוק בתורה במדרש הבנוי שם

ג' המתפלל יכוין בכל הברכות של העמידה ואם אינו יכול לכוין בכולן יכוין לפחות בברכת אבות, מיהו אם לא כיון אפילו באבות בזה"ז אינו חוזר ומתפלל משום דאפשר שגם בחזרתו לא יכוין ומה הועיל

וכתב הרב בית עובד שצריך לדקדק באמירת אלהי אברהם וכן בסיום הברכה של מגן אברהם שלא יהיה נראה כאומר אלהי אברם או מגן אברם שיבלע אות ה"א, דכל הקורא לאברהם אברם עובר בלאו ועשה, כדאיתא בסוף פ"ק דברכות ואם אמר אלהי אברם או מגן אברם אני מסופק אם יחזור לראש מפני כך עכ"ל ונראה פשוט דאין זה ספק דפשיטא דאינו חוזר לראש בעבור דקורא לאברהם אברם הוא מתכוין לקראו אברם ולכך עובר בלאו ועשה. אך כאן נבלע האות במבטא של פיו, אבל הוא מתכוין לקראו בשם אברהם וכך חושב בלבו

ד' צריך ליזהר שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר דכתיב ויסב חזקיהו פניו אל הקיר והטעם הוא שאם יש לפניו דבר שחוצץ בינו ובין הקיר הוא מסתכל בו ומחשב בו ומבטל כונתו (כן הוא בהרמב"ם) ולא חשיב חציצה אלא דבר גדול שגבהו עשרה ורחבו ארבעה אבל דבר קטן לא חשיב הפסק וכן דבר קבוע כגון ארון ותיבה אפילו גבוה עשרה אין חוצצים, אבל שאר דבר כגון כלים ובעלי חיים חוצצין. ואדם אינו חוצץ. וי"א אפילו אדם חוצץ ויש להחמיר היכא דאפשר

ה' מטה המיוחדת לשכיבה חשיבה קבוע ואינה חוצצת דדוקא מטה שבזמן התלמוד שהיא לישיבה אין זה קבע, אבל מטה דידן שהיא לשכיבה הוה קבע ואינו חוצץ כ"כ מרן ז"ל בב"י. ואע"ג דהב"ח והט"ז חולקים בזה העיקר הוא כדברי מרן ז"ל, ולקושיא שהקשו על דבריו הנז' תירץ אותו בשלטי הגבורים ס"ק י"א, מיהו כתב הרב אליה רבא ז"ל זה דוקא במטה הרגילה לעמוד במקום אחד אבל המטלטלת ממקום למקום חוצצת ע"ש

ודע כי יזדמן בחדרו של אדם תיבה גדולה שמניחים בה חפצים והיא גבוהה עשרה ורחבה הרבה והיא מונחת כל הימים אצל הכותל בחדר ואינה מטלטלת כלל ועיקר ובפרט שהיא כבדה הרבה ה"ז אינה חוצצת בין האדם לבין הקיר ושרי להתפלל סמוך לה

וא"ו כתב הגאון ר"ז בש"ע סעיף ך' כל דבר שהוא צורך התפלה אפילו הוא גדול הרבה אינו חשוב הפסק כגון השלחן שבבית שמניחין עליו הסידור. ולכן נהגו בבית הכנסת שיש לפני כל אחד שולחן קטן שקורין שטענדי"ר שמניחין עליו הסידורים, אע"פ שגבוה עשרה ורוחב ד' וכל זה למצוה מן המובחר, אבל אם א"א בקלות להתפלל בציבור בענין שלא יהיה שגבוה עשרה ורחב ארבעה חוצץ בינו לבין הקיר כגון לפעמים שמתפללים בעשרה באיזה חדר וא"א לאדם לעמוד בלא חציצה בינו לכותל, אל ימנע מתפלת הצבור בשביל זה כי אין בזה איסור אם הוא צריך לכך מצד דוחק המקום, ומ"מ יעצים עיניו או יתפלל מתוך הסידור ולא יביט לחוץ ולא יבא לידי ביטול כונה ע"י דבר החוצץ לפניו, עכ"ל ע"ש

ולפ"ז פה עירינו בגדאד שדרכם להוציא בשמחת תורה כל הספרי תורה אשר מצויים בבית הכנסת באוצר שלהם, ומניחים מטות אשר מתטלטלין ממקום למקום ומסדרים אותם בכותל המערב ומניחים עליהם כל הספרי תורה בשני ימים של שמחת תורה אע"ג דהמטות וכסאות אלו הם גבוהים עשרה ורחבים ארבעה חשיב זה שעת הדחק דמוכרח להתפלל אצלם אע"ג דהם חוצצין בין המתפלל לבין כותל המערב. דא"א לבטל מנהג זה שהוא קדמון מאד להוציא כל הס"ת בשמחת תורה ולסדרם באופן זה, וכיון דא"א לבטלו חשוב זה דוחק ושרי כמ"ש הגאון ר"ז ז"ל הנז'

ועוד ימצא כיוצא בזה פה עירינו יע"א שמנהגם להתפלל מנחה וערבית בבית הכלה קודם החופה בקבוץ קהל הרבה, ומסדרים להם מטות גבוהים עשרה ורחבים ארבעה כדי לישב עליהם בשעת חופה ומוכרחים להתפלל כנגרן דגם זה חשיב דחק, ויר"ש יזהר בזה היכא דאפשר לו

ז' אע"ג דאמרינן לא חשיב חציצה אא"כ גבהו עשרה ורחבו ארבעה, הנה אם כלי זה גבהו ששה הניחו אותו על במה שאצל הכותל שגבוה ארבעה או חמשה והמתפלל עומד על הקרקע שנמצא כלי זה גבוה עשרה ויותר ה"ז חוצץ, וכן מטה שאצל הכותל והניחו עליה סדינים וסדרום זעג"ז ונעשה השטח העליון שלהם גבוה טפי מעשרה ה"ז חוצץ ופשוט

ח' יש אומרים אפילו אם המתפלל רחוק מן הקיר כגון שעומד באמצע צריך להזהר שלא יחוץ בינו לקיר, ויש דס"ל דאם החציצה היא חוץ לארבע אמות ממנו שרי. וכן פסק מגן גבורים וכנז' בפתחי עולם ס"ק מ"ט ע"ש וכן ראוי להורות דשרי בכה"ג

ט' כתב הגאון ר"ז ז"ל בש"ע סימן ק' תפלה של מועדות ושל מוסף ראש חודש אין אדם רגיל בהם כ"כ מפני שאינו מתפלל אותם תדיר אלא לפרקים, לפיכך צריך להסדיר אותם תחלה [כנז' בגמרא] קודם שיתפלל כדי שתהא תפלתו שגורה בפיו. ועכשיו נוהגים להקל בזה. ויש שלמדו זכות עליהם לומר שלא הצריכו חז"ל להסדיר אלא כשמתפללין בע"פ. אבל כשמתפללין מתוך הספר אין צריך להסדיר שהרי רואה מה שמתפלל ומ"מ תפלה שצריך להבין פירוש הדברים ודאי צריך ללמוד ולהסדיר תחלה שאין ספר מועיל לו בזה בפרט בפיוטים שחמיר פירושם עכ"ל

וכתב הרב חסד לאלפים הרוצה לחוש לדעת מרן ז"ל בש"ע דסובר דאף כשמתפלל מתוך הסידור צריך להסדיר בא בשכרו ובקל יוכל לקיימו בהשכמתו לבית הכנסת. ברם המתפללין במועדים תפלה ראשונה [ערבית] על פה אין להם על מה שיסמיכו, לכן צריך ליזהר לפחות להתפלל תפלה ראשונה מתוך הספר. ובפיוטים ותפלות ימים נוראים שחמור פירושם צריך להסדיר תחלה ולא מהני ספר כזה עכ"ל. ולכן פה עירנו בגדאד יע"א נוהגין שתפלת ערבית של ראש השנה ושל מועדים כולם מתפלל אותה ש"ץ בקול רם, ואע"פ שכל הצבור יש בידם סידור ומתפללים מתוכו בלחש עם הש"ץ עכ"ז הוא מתפלל התפלה של ערבית שהיא תפלה הראשונה בקו"ר ומהני זה לצבור. מיהו יר"ש יזהר להסדיר בינו לבין עצמו בביאו לבית הכנסת לקיים דברי מרן ז"ל דס"ל דצריך להסדיר אע"פ שמתפלל מתוך הסידור

והרב פתח הדביר ז"ל דף צ"ח ע"ב כתב דהקב מחצית השקל כתב דשלא כדין נוהגין העולם שאומרים ברכת קדוש הלבנה בעל פה וגם אין מסדרין תחלה. ובעי הסידור בזה טפי מתפלת ראש חודש דעכ"פ לא יעברו שלשים שלא יתפלל תפלה של ר"ח, משא"כ ברכת הלבנה לפעמים יש בין אחד לחבירו יותר משלשים כפי אשר תתראה הלבנה ע"כ. ולענ"ד ליישב מנהגן של ישראל ע"ד שכתבו בפסקי תוספות וכו', ונראה פירוש דבריהם שע"י השמעת קול ילמדו זא"ז כמ"ש במרדכי וכו'. והכא