עוד יוסף חי תת

מוטב שיעבור זמן ק"ש ותפלה ולא יתפלל ממה שיתפלל בלא גוף נקי, ואם עבר זמן התפלה אנוס הוא ומתפלל מנחה שתים, ואם יראה לו שיוכל לעמוד על עצמו בשעת ק"ש יניח תפילין בין אהבת עולם לק"ש ויברך עליהם ויקרא ק"ש, וכנז' בש"ע סו' פ' ע"ש ודוקא תפילין אבל טלית לא ילבש ויברך בין א"ע לק"ש

וכתבו האחרונים ז"ל שכל זה דוקא כשאירע לו מקרה זה בלתי טהור בשביל שום מאכל שהזיק לו וכיוצא, באופן שלערב ודאי יוכל להתפלל בגוף נקי, אכל אם יש לו חולי שמחמתו מוכרח להפיח בכל שעה, יתפלל וכשתבא לו הפחה ישתוק וימתין עד שיכלה הריח וחוזר ומתפלל ממקום ששתק ואם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש

ד' אסור לקרות ק"ש כנגד אשפה שריחה רע וכנז' בש"ע, וגרף של רעי ועביט של מי רגלים של חרס או של עץ צריך להרחיק מהם כמו מהצואה אפילו הטיל בהם מים. אבל אם הם של מתכת או זכוכית או של חרס מצופה מותר אם הם רחוצים יפה וכנז' בש"ע סי' פ"ז, וכתב הגאון ב"ח בכלי חרס מצופין בעינן שיהיו מצופין בפנים ובחוץ ועיין מג"א ואלף המגן סק"ד ופה עירינו בגדאד אין דרכם לעשות עביט כלי חרס מצופה אלא רק מצופה בפנים ולפ"ז צריך לאסור לקרות כנגדן

ה' כתב בפ"ע סי' פ"ד סק"א בשם הגאון חתם סופר או"ח סי' י"ח וביו"ד סי' כ"ז, חדר שהחפירה בתוכו ששם מתקבצין כמה בני אדם ורוחצין בחמין אנשים ברגלים ונשים בזמנן חופפות זו יוצאה וזו נכנסת ודאי אין לברך, אבל מי שיש לו בתוך חדרו חפירה מקוה מים חמין לטהרת נשים שבביתו ומתחממת לעת הצורך פעם או פעמים בחודש ומכוסה בכסוי נסרים ואין שם שום אמבטי ושום דבר לצורך הטבילה כי אם החפירה, ונהי שהחפירה נפישה זוהמא מ"מ החדר שהוא נקי רשות לעצמו ובשעה שאין שם נשים אין סברה לאסור שם ללמוד, ומהיות טוב יעמיד מחיצה המטלטלת לחוץ בין הלומד ובין המקוה ע"ש. וכ"כ בתשובת בנין ציון סי' יו"ד, בחדר שדר בו יש אמבטי שלפעמים רוחצין בו מותר ללמוד וטוב לכסות האמבטי בשעה שלומד ע"ש. ועיין יומא דף י"ד דיחיד לא נפיש זוהמיה עכ"ל, ע"ש

והנה פה עירינו בגדאד יע"א מקרוב עשה בעה"ב א' בבור מים שיש לו בביתו בתוך המרתף מאכ'ינא אחת מחוברת בתוך מימי הבור ומדליק אש בתוכה והבור מתחמם בה שיהיו מימיו מים חמין וטובלין בו הנשים בימות החורף ומחמם אותו בכל יום וטובלוה בו בכל לילה, לפעמים ט"ו נשים, או עשרים, או יותר, הנה אע"פ שבורות שלנו הם באר מים חיים ואינם מקואות עכ"ז ברבוי הימים שרבו הטובלין בהם אם יהיה בהם ריח זוהמא אסור לברך שם על הטבילה, וצריך לשים לב על דבר שאם נמאסו מחמת ריח הזוהמא אם הם מוכרחים לטבול בהם מפני תוקף הקור לא יברכו על הטבילה אלא יהרהרו בלבם הברכה

וא"ו מחיצה של בני אדם לקרות ק"ש תוך ד' אמות של צואה וגרף של רעי כשאין מגיע לו ריח רע, העלה הרב פתח הדביר ז"ל סי' פ"ז אות ב' דמהני' וכמ"ש בערובין דף מ"ג לענין מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת דעושין לו מחיצה של בני אדם ויכנס, וגם לענין סוכה דבעינן ג' דפנות דאורייתא אפ"ה אמרינן התם בסיגייא הנז' דעושה את חבירו דופן ואוכל ושותה וישן בה, ואע"ג דלענין אתרוג וסוכה בעינן שתהיה המחיצה שלא לדעת שלא ידעו אותם בני אדם על מה הועמדו שם, דמחיצה לדעת אינה מתרת הכא מהני אפילו לדעת והאריך בזה, ע"ש. וכתב דצריך ליזהר שלא יראה הקורא הצואה כנגדו בין רגלי העומדים וכו' ע"ש

בשלח

א' כתב רבינו ז"ל בשער הכונות דף כ"ח ע"ד בענין אדני שפתי תפתח שתקנו לומר בתחלת העמידה, דלכאורה היה נראה שהוא הפסק גדול בין גאולה לתפלה. והנה רז"ל במס' ברכות הרגישו בקושיא זו ותרצו דכתפלה אריכתא דמיא. וביאור הענין הוא דפסוק זה של אדני שפתי תפתח הוא כנגד היכל קה"ק שבבריאה ממש, כי הנה סוד שם אדנ"י הוא כאן בבריאה כמ"ש אצלינו בשער שמות הספירות וכנז' בהקדמת ספר התיקונים, כי שם אדנ"י הוא בבריאה משום דתמן לאו איהו וכינויה חד וכו', והנה מוכרח הוא שבתחלה יעל אל היכל קה"ק דבריאה כדי שאח"כ יעלו משם אל האצילות ולכן תקנו פסוק זה כאן

אמנם דברי רז"ל שאמרו כתפלה אריכתא דמיא, יובן עם מה שנבאר במלת ברוך דברכת אבות ששם יתבאר כי הוא סוד היכל ק"ק דבריאה דכען הוא ברוך ברבויא דברכאן, וביאורו הוא כמ"ש במ"א כי ע"י עליית העולמות והתכללותם זב"ז חוזרין נ"ר דעשיה נעשין ממש בחינת יצירה, וכן עתה הג"ר שבהיכל ק"ק דבריאה הם נכללים עם המלכות דאצילות הנקראת תפלה ונעשית חבור אחד ועולים יחד אל עולם האצילות ונמצא כי היכל קה"ק דבריאה שהוא בחינת פסוק אדנ"י שפתי תפתח כנז"ל, הנה כתפלה אריכתא דמיא שהוא המלכות דאצילות הנקראת תפלה וכאלו נתארכה ונגדלה יותר ע"י התחברות היכל ק"ק דבריאה עמה ונעשו הכל בחינת אצילות וזהו אומרם ז"ל כתפלה אריכתא דמיא, ואמנם תכוין שעדיין בפסוק זה אנו בעולם הבריאה כנז"ל

והנה אדנ"י היא המלכות. ושפתי הם הנצח והוד הנפתחים ע"י התפארת הנרמז במלת תפתח. וע"י פתיחת השפתים אלו משפיעים בעולם הבריאה ואז ופי שהיא המלכות הנקראת פה תגיד ותמשיך תהלתך מן האצילות לבריאה, ועי"ז תוכל הבריאה לענות אל עולם האצילות

ב' כתב רבינו ז"ל בשער הכונות דף כ"ט ע"א, כבר נתבאר בספר התיקונים ענין שתי כריעות שצריך לכרוע בכל ברכה ולזקוף שני זקיפות וזה ביאורם הנה בכריעות התפלה באבות, תחלה וסוף יש שני כריעות ושני זקיפות בסוד מ"ש כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם (רמזו רז"ל בדברים כפולים אלו על שתי כריעות ושתי זקיפות) וסוד שני כריעות יו"ד לגבי ה"א, וא"ו לגבי ה"א. וסוד שני זקיפות ה"א לגבי וא"ו. וה"א לגבי יו"ד. וזה בכל אחד ואחד, וכן בסוף ברכת הודאה אבל בתחלת ברכת הודאה אין בה רק כריעה א' וזקיפה א' כי בכולם גופא גחין לגבי ברכיין סוד ו' לגבי ה'. ורישא גחין לגבי גופא יו"ד לגבי ה"א. וזקיף ברכיין לגבי גופא סוד ה"א לגבי וא"ו, וגופא לגבי רישא סוד ה"א לגבי יו"ד. ואמנם בתחלת ברכת הודאה לא יש שם ברוך ולא השם, נמצא שבכריעה זו היא בסוד וא"ו לגבי ה"א, והזקיפה ה"א לגבי וא"ו בלבד, ולפיכך צריכין אנו לחזור ולעשות כריעה שנית וזקיפה שנית במודים דרבנן להוריד יו"ד לגבי ה"א ולזקיף ה"א לגבי יו"ד

הנה במלת ברוך צריך אתה לכרוע כריעה אחת, ואל תכרע עתה רק גופך בלבד, ובמלת אתה תכרע פעם שנית ואז תכרע ראשך. וז"ש בתיקונים דבעי למכרע וא"ו לגבי ה"א ויו"ד לגבי הא, פירוש כי וא"ו הוא גופא ויו"ד הוא רישא, ובשם הוי"ה תזקוף שתי זקיפות