עוד יוסף חי תשצט

זיע"א ולומדים בהם בקבע ועכ"ז בורחים מסדר הכונות בק"ש ותפלה האמורים בשער הכונות וכ"ש הכונות של סידור רבינו הרש"ש ז"ל ונותנים טעם לדבריהם, ורק הם נזהרים באותיות של תיבה ותיבה היוצאה מפיהם לצייר אותם בלבבם וכאשר נתן הגאון מהר"ר חיים וואלאזין ז"ל עינה נכונה בדבר זה וטעמו ונמוקו עמו הנה אלו ודאי צריך לכוין כונה פשוטה שכתבנו לעיל באות י"ט בתיבת אחד וגם יכוונו כונות פשוטות שכתבנו לעיל קודם אות י"ט

גם כל איש יודע ספר יזהר לכוון באחד של פסוק שמע ישראל כונה פשוטה וקלה אך היא צריכה מאד וזה תוארה

והיינו כשיאמר שמע יכוין לקבל עליו מצות אנכי ה' אלהיך ולא יהיה לך אלהים אחרים, וכשיאמר אחד יכוין לקיים מ"ע ליחד השי"ת ויאריך בדל"ת של אחד ויכוין בעת שמאריך בו לקבל עליו למסור עצמו על קדוש השם בסקילה שריפה הרג וחנק. וגומר תיבת אחד כדי שלא יאריך יותר מדאי ויהיה מושך מחשבתו לכוון בלבו הריני מקבל עלי ארבע מיתות בית דין מארבע אותיות יהו"ה וארבע אותיות אדנ"י ליחדם (יאהדונה"י) על ידי ד' אותיות אהי"ה וע"י ארבעה מלואים ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן (שהם יו"ד ה"י וי"ו ה"י: יו"ד ה"י וא"ו הי: יו"ד ה"א וא"ו ה"א: יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה: ועל ידי קבלה זו יתכפרו עונותי ופשעי ויעלו נר"ן שלי מיין ניקבין, לבחינת ו"ה שהם תפארת ומלכות ומשם יעלו מיין נוקבין לבחינת י"ה שהם חכמה ובינה ומשם לעתיקא קדישא שהוא כתר הרמוז בקוץ היו"ד דשם הוי"ה עד רום המעלות וימשך שפע והארה מן אור אין סוף לעתיקא קדישא ומעתיקא קדישא לחכמה ובינה ומחכמה ובינה לתפארת ומלכות ע"כ ואז יאמר פסוק בשכמל"ו ויצייר האותיות בדעתו

זה הוא הדרך הישרה שיבור לו האדם אע"פ שהוא אדם ורק הוא יודע ספר ואינו עם הארץ והשי"ת ברחמיו לא ימנע טוב להולכים בתמים וחפץ ה' בידינו יצלח ויהי נועם ה' עלינו וכו': בא

א' טפח מגולה באשה במקום שדרכו לכסותו אפילו היא אשתו אסור לקרות ק"ש כנגדה דלא ליתי לידי הרהור. וכתב הגאון מ"ז דאם קרא צריך לחזור ולקרות וכתבו האחרונים ז"ל בד"א כשנתכוון להסתכל בה אבל אם לא נתכוון להסתכל וקרא יצא י"ח בדיעבד כיון דלא הרהר

וכתב בספר האשכול דכתב רבינו האי גאון דאין אסור לקרות אלא כשמסתכל בה ומתכוין לראות אבל בראיה בעלמא מותר ולא שמענו מרבותינו חילוק זה ע"ש, וכ"כ הב"ח דאסור לכתחלה אפילו בראיה בעלמא. וכתבו הגאונים בספר מגן גבורים באלף המגן דכן הוא משמעות הפוסקים

ורמ"א ז"ל בהגה"ה כתב הא דאמרו טפח מגולה באשה ערוה זה נאמר באשתו אבל באשה אפילו שהיא פנויה גם בפחות מטפח הוי ערוה ונראה מדברי הרא"ש ז"ל דטפח באשה ערוה אפילו לאשה אחרת ורק היא בעצמה יכולה לקרות אע"פ שהיא ערומה עכ"ד

וכתב המג"א בשם כה"ג דאם לבושה דק ומתחזי הבשר מתוכו אסור וכן העלה הרב מנחת אהרן כלל י"ג דף צ"ט ע"א דאף שהיא לבושה בבגד דק עד מאד עד שבשרה ניכר בחוץ מדקות הבגד הו"ל כערוה בעששית שכיון שנראית אסור לקרות כנגדה עכ"ד ע"ש

וכתב הגאון מ"ז כל הרגל עד הארכובה במקום שהולכין יחף ומגולה אפשר שאין חשש, ובמקום שדרכן לכסותן אסור טפח. ומארכובה ולמעלה אפינו פחות מטפח אסור

ובספר תפארת שמואל על הרא"ש ז"ל כתב נראה בעיני במה שרגילות הנשים לגלות זרועותיהם ורגלין להיות פתוח עד סמוך לדדיה זהו מנהג רע וקורא אני בהם חוקים לא טובים וטפח באשה ערוה עכ"ל. והנה פה עירינו בגדאד יע"א משנים קדמניות היו כל הנשים רגילות להיות זרועותיהם מגולים עד סוף הזרוע שקורין עכ"ס ונמצא כל הזרוע דרכו להיות מגולה ועשה כמו כפות ואצבעות היד דאין בזה איסור ערוה אך בדור הזה נהחדש אצל הנשים מנהג חדש לעשות הכתונת שעל הזרוע פיה קצר וסתום בקרסים של זהב או של אבן שקורין צר"ף הבא מערי אירופה ובזה נמצא הזרוע כולו עד הכף מכוסה בכתונת, אמנם הם לאו בעבור צניעות עבדי ליה הכי אלא בשביל נוי וכל הנשים שהן גדולות בשנים לא עבדי הכי אלא נשארו עושים כמו מנהג הקדום מפני כי נחשב אצלם המנהג החדש הזה מעשה ילדות וגנאי הוא להם וגם אלו החדשים כשיהיה להם עסק שיש בו לכלוך מתירין הקרסים ומגלים זרועותיהם וכן אם מכסים איזה בגד מגלין זרועותיהם ולכן לענין דינא גם עתה בזה"ז אין לחשוב גילוי הזרוע בכלל ערוה אבל מן סוף הזרוע ואילך יש לו דין ערוה הנז'

ועל הדדים כתבתי בסה"ק בן איש חי בפרשה זו באות יו"ד לך נא ראה שם מ"ש בס"ד ועיין עוד שם בסוף אות י"ב מה שכתבתי בענין כפות הרגלים ע"ש

ב' הפנים וכפות הידים והאצבעות שבאשה מותר לקרות כנגדן כיון שדרכן להיות מגולין רגיל האדם בהם ואינו בא לידי הרהור, מיהו אם לובשת טבעות של אבנים טבות באצבעותיה יש לחוש להרהור ולא יקרא כנגד אצבעותיה כי הטבעות של אבנים טובות הם על בשר אצבעותיה ואין דרכה של אשה ללבוש באצבעותיה טבעות של אבנים טובות תמיד אלא באקראי, ונמצא דלא רגיל האדם בה וכשרואה אותה רואה מראה חדש ויתעורר בו הרהור רע, וכן נמי אם לובשת צמיד שקבוע בו אבנים טובות דאין לובשת זה אלא לפרקים אסור לקרות כנגד כפות ידיה, דגם זה מראה חדש הוא שנותן הצמיד הזה נוי לכפות ידיה דלא רגיל בה ואתי לידי הרהור, אבל אם לובשת תכשיטין של אבנים טובות בראשה ותחת צוארה על בגדיה אין נוי זה נוגע לבשרה והרואה מסתכל בנוי התכשיט ולא בנוי בשר שלה ולא חשיב ערוה אלא במראה הבשר

וכל זה שאמרנו דהפנים והכפות מותר לקרות כנגדן היינו באינו מסתכל בראייתו הרבה אבל המסתכל בכוונה כדי ליהנות בהסתכלות שלו אסור אפילו בפנים וכפות הידים, דעל זה ארז"ל כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל במקום התורף והכונה שהוא מסתכל בכונה כדי ליהנות בהסתכלותו במקום זה, וכיון דהסתכלות זו אסורה וחשיב כאלו מסתכל במקום התורף ודאי אסור לקרות ק"ש ג"כ דכ"ש הוא

ודע כי סוף העצם של הארכובה שהוא הנקרא בער'ב כ'ל'אל הנה שיעור שני שלישי טפח דרכו להיות גלוי אצל כל הנשים שאין לובשין אנפלאות בכפות רגליהם ולמעלה משני שלישי טפח הוא בכלל מקומות המכוסין ואסור לקרות כנגדן יען כי עצם זה של הארכובה הוא בכלל שוק דעליו אמרו שוק באשה ערוה

ג' מי שבריא לו שאינו יכול לעמוד על עצמו מלהפיח (כלומר הפחה שיש בה ריח רע) עד שיגמור ק"ש