עוד יוסף חי תשצה

ח' כתב בשלמי צבור דף צ"ו ע"ד וז"ל ואשריו לאדם שמדקדק לקרותה כמשפטה וכבר אמרו בז"ח פרשת אחרי מות דכל איש שיקרא ק"ש כדקא יאות כל מלה ומלה שמשפיע בכל אבר דיליה ואם לא יקרא ק"ש כדקא יאות ביממא ובליליא כל אבר ואבר דיליה יתמלא מרוח רעה ומכל מילין ומרעין בישין דעלמא ע"כ

וצריך אתה לדעת ולדקדק באותיותיה כמונה מרגליות לפי שבפרשה ראשונה דואהבת יש מ"ב תיבות ובפרשת והיה אם שמוע עד ושמתם ע"ב תיבות, ומן את דברי עד סוף הפרשה עם ה' אלקיכם אמת ע"ב תיבות. וז"ל הז"ח דף ל"ח ע"א ע"ב היכלין אינון מרוקמין שבעה גוונין וכל אינש דקרא שמע דע"ב שמהן כדקא יאות ירית לון ואעילו ליה לשבעים דרגין ובהון ע"ב חלונות. וכל אינש דקרא שמע שמא דע"ב תיבין כדקא יאות ירית לון ואחזיאו ליה חמשין מרורין אחרינין מרוקמין שבעה גוונין. וכל בר נש דקרא ק"ש שמא דחמשין תיבין מן את דברי אלה עד על הארץ ירית לון ואחזיאו ליה ע"ב מדורין אחרינין מרוקמין. וכל בר נש דקרי ק"ש שמא דע"ב בפרשת ויאמר וכו' יעש"ב באורך כמה היכלות שכל מי שמדקדק באותיות ק"ש ליתן ריוח בין הדבקים שם שכרו. וכן בהפכו בענשו האריכו שם. ולכן האוהב נפשו יהיה זריז ונשכר עכ"ל

ט' עוד כתוב בש"ץ דף צ"ז ע"א וז"ל כתב הט"ז סימן ס"ד דאם טעה בפרשה שאינו יודע היכן טעה שחוזר לראש הפרשה, היינו אף בפרשה ראשונה מיהו אינו חוזר ומתחיל שמע ישראל דהא לחד פירושא הוי איסור לומר הפרשה ולכופלה אלא מתחיל ואהבת

ובסי' ס"א פסק מרן דכשקורא ק"ש על מטתו מותר לקרות ק"ש כל הפרשה ולחזור ולקרותה וי"א שגם בזה יש ליזהר מלומר פסוק ראשון ב"פ. והרב מג"א כתב שם שאף המתיר לא התיר אלא רק על מטתו כדי להשתקע בשינה מתוך ד"ת אבל במקום אחר אסור לקרות הפרשה ב"פ עכ"ל

מיהו אם הוא קרא שמע והרגיש שלא כיון בפסוק ראשון דקי"ל דלא יצא י"ח וצריך לחזור ולקרות אז קורא כל הפרשה כולה של ואהבת כיון דהוא לא י"ח בראשונה הו"ל כאלו לא קרא כלום

יו"ד כתב הרב פתח הדביר ז"ל סי' ס"א ס"ק י"ג וז"ל מרן ז"ל בב"י בשם הכלבו והסמ"ק ז"ל דאם כפל כל הפרשה כולה מפסוק ראשון ואילך אין להקפיד, וכ"כ בא"ח בפשיטות בלי חולק. אך הרב ערך השונחן והרב מאמר מרדכי ז"ל הביאו משם הרב המאירי ז"ל דגם אם כופל משם ואילך פ' פ' אף ביחיד יש בו חשד שהרי אין צריך לחזור והוא הפך משמעות כל הפוסקים וכו'. אכן נראה דע"כ לא קאמר הרב המאירי ז"ל דאיכא חשד אלא משום דאיכא טעמא רבה כיון דאפילו אם לא כיון אין צריך לחזור שאר הפרשה על כן זה שחוזר יש בו חשד אבל אם יש צורך לחזור כי הא דהרב מהרד"ף ז"ל בספר חסדי דוד ח"א דף א' ע"ג דכתיבנא לעיל באות וא"ו נסתלק החשד כיון דחזרתו הויא לצורך גדול עכ"ל ע"ש, ועיין בס' מגן גבורים מ"ש הגאונים בשלטי הגבורים סי' ס"א ס"ק ד' באורך ע"ש

י"א כתב בש"ץ דף ק' ע"ב שכתב בספר סדר היום וז"ל ויאמר אמת ויציב מלה במלה והוא שבח גדול ונורא, ושמעתי שזה השבח של אמת ויציב שלחו בני הגולה שהיו רחוקים מירושלים ולא היו עם עזרא בבבל ושלח עזרא אחריהם ולא רצו לעלות באומרם שכיון שהיו עתידין להגלות פעם אחרת ובהמ"ק עתיד ליחרב למה לנו להכפיל יגונינו פעם אחרת טוב לנו לעמוד במקומינו ולעבוד את ה', ושמעתי שהם אנשי טוליטולא והקרובים אליהם וכדי שלא יחזיקו אותם כאנשי רשע ומחוסרי אמנה חלילה כתבו להם השבח הגדול וענין השלשה גליות והגאולות הנרמזים בו עכ"ל יע"ש. והנה באמת כפי הכונות האמורים בו בזוהר ובדברי רבינו האר"י ז"ל נראה שהוא תקנת אנשי כנה"ג יען כי הכונות שיש בו הם מקושרים עם דברים שקדמו ודברים שאחריו, על כן נראה אם שמועה זו אמיתית יש לפרש כי הם כיוונו ברוה"ק לסדר שבח זה ושלחו אותו לעזרא הסופר ואנשי כנה"ג והם תקנו אותו וחדשו אותו לסדר אותו בברכות של ק"ש והוסיפו בו דברים הצריכים לענין התפלה בק"ש ותפילת העמידה וברוך היודע, ואיך שיהיה אנו אין לנו לייחס אמת ויציב שלפנינו אלא לאנשי כנה"ג ומפיהם אנחנו חיים בזה

י"ב בשער הכונות דף כ"ז ע"ג ביאר רבינו ז"ל כונות רבות בשמנה פעמים אמת שהם ארבעה קודם עזרת אבותינו וארבע אחר עזרת אבותינו גם ביאר סוד ט"ו ווי"ן שיש באמת ויציב בירידת הארות אלו ובהמשכתם אל המלכות העומדת עתה בהיכל הרצון כדי שתוכל לעלות אח"כ בברכת אבות אל האצילות, גם עוד כונות בשני תיבות לעד שהם בגי' קדקד והראשנה במ"ש ומלכותו ואמונתו לעד קיימת. והשנית הוא ודבריו חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים לעד שכל זה נעשה ע"י הציציות וכו'

ולכן בהגיעך אל ודבריו חיים וקימים וכו' תנשק הציציות בפיך ותשימם על עיניך ותתירם ותניחם מידך שיהיו יוררין ומשוללין מאליהם ואל תאחזם ותקחם עוד בידך. ובאומרך פודנו ומצילנו מעולם הוא שמך תכוין לשני שמות אלו כי פודנו ומצילנו ר"ת הוא בגי' אלהים ור"ת מעולם הוא שמך מה"ש והוא שם קדוש משמות ע"ב דויסע ויבא ויט כנודע. וגם באומרך עזרת אבותינו תכוין כי הוי"ה פעמים הוי"ה בגי' עזרת עם הכולל

ובאומרך עוזר דלים העונה לעמו ישראל וכו' תכוין לעשות עצמך עני עם השכינה הנקראת עניה בהיותה כאן למטה בבריאה כדי שבעלותה תזכה לעלות עמה כנז' בזוהר פרשת בלק שצריך למעבד גרמיה עני עם שכינתא וכו'

וצריך לקום מעומד כשמתחיל לומר תהילות לאל עליון וכו' והענין הוא שבתהילות לאל עליון מתחלת המלכות להתתקן שהתחלת בנין המלכות במלת אל עליון גומל וכו' כי שם מתחיל להעשות בנין הכתר שלה על ידי שם זה הנקרא אל עליון שעל ידי שם זה נחית מלכא לגבה ולתקנה כנזכר בזוהר, ולכן בא מרו עתה תהלות לאל עליון גואלם צריך לקום מעומד לכבוד מלכא קדישא המתגלה ונחית לגבה ולתקנה וכו'

ונמצא כי מלכא עלאה הנזכר בזוהר דנפק לקבלא הוא היסוד דחכמה כי הוא נקרא מלכא עלאה באמיתות. וז"ס תהלות לאל עליון גואלם כי תהלות הם שני תהלות לאה ורחל וה"ס שתי הארות של ד"פ אמת הראשונים וד"פ אמת האחרונים שביארנו כי שתי הארות אלו מתחברין יחד ועולין כנגד אל עליון. ופירושו הוא כי אל הוא היסוד דבינה אשר הוא הוי"ה דס"ג שבה נרמזת שם ייא"י שהוא גימטריא אל כמבואר אצלינו במקומות רבים. ועליון הוא יסוד דחכמה המתלבש תוך יסוד דבינה ובערך היסוד דבינה נקרא עליון, וחיבור אל היסודות הנקראים אל עליון בהם תלוי סוד הגאולה. וזמ'"ש גואלם כי הוא המעלה אותם וגואל אותם מיד החיצונים אשר למטה בבי"ע שלא יתאחזו בהם ועי"כ יכולים לעלות, ונודע כי כל גאולה הוא ביסוד. וז"ש ג"כ ברוך הוא ומבורך דתיבת ברוך כנגד יסוד דחכמה ונקרא הוא לשון העלם יען כי הוא נעלם תוך היסוד דבינה. אבל היסוד