עוד יוסף חי תשצד

והתחתונים

ואותיות ע"ד של סוף שמע ושל סוף אחד שהם כתובים אותיות גדולות המה רמז לעדות שכל אחד מאתנו הוא עד המעיד על שני דברים אלו הנז"ל אמנם ע"פ הסוד נתפרש בשער הכונות טעמים אחרים על אשר נכתבו אלו אותיות גדולות. וכתבתי בסה"ק בן איש חי שצריך הקורא לציירם במחשבתו בצורת אותיות גדולות

וכתב בש"ץ דף צ"ד אות ט' שכתוב בספר החסידים י"ח שאם לא קרא פסוק ראשון בכונה יחזור ויקרא אותו בלחש אבל לא בקול רם שנראה כשתי רשיות ח"ו וכ"כ הב"ח. והט"ז כתב שימתין איזה זמן ואח"כ חוזר וקורא שאין משתקין אותו אלא בשני פעמים רצופות (שיעור שהיה בעלמא כתבו הפוסקים שהוא שיעור מהלך כ"ב אמה) וכתב המג"א ז"ל שאם נזכר לאחר שסיים שלא קרא פסוק ראשון בכונה צריך לחזור לראש דהוי כמי שלא קרא פסוק ראשון כלל עכ"ל

גם פסוק בשכמל"ו אם לא אמרו בכונה צריך לחזור, וכמ"ש הלבוש ז"ל ודלא כהב"ח וכ"כ מרן ז"ל סימן ס"ו ששוה פסוק בשכמל"ו לפסוק שמע ישראל שלא יפסיק כלל בהם אם לא מפני שירא שמא יהרגנו. והגאון חיד"א ז"ל במחב"ר כתב בשם הרמ"ע ז"ל שאין לפסוק באמצע פסוק ראשון כלל ולא באמצע בשכמל"ו, אבל בין ב' פסוקים אלו דינו כאמצע פרק ע"ש

ומ"ש לעיל בשם רבינו ז"ל שצריך להניח יד ימינו על עיניו כשאומר פסוק שמע ופסוק בשכמל"ו, הנה אם הוא איטר ג"כ יניח יד ימין כל אדם ולא יניח שמאלו שהיא חשיבה ימין דידיה

וגם הסומא בשני עיניו נמי יניח יד ימינו על עיניו בפסוקים אלו, וכן יעביר הציציות על עיניו במקום שאמרנו שצריך להעביר, ודלא כמ"ש יד אהרן בשם ש"י דסומא לא יעביר על עיניו משום דמחזי כחוכא ואיטלולא דכתב בש"ץ דף צ"ז ע"ד דשפיר קאמר לפי פשוטן של דברים, אמנם לפי מ"ש הרב זלה"ה שם בספר הכונות בסוד ההסתכלות והעברה ע"ג העינים נראה דפקח או עיור כולם שוים בזה, ואדרבה אפשר דהסומא צודק יותר לענין זה עכ"ד. וכשיאמר הסומא וראיתם אותו יצייר הציציות בלבו בתוארם ומראיהם של חוטי הלבן ועמהם חוט מראה התכלת. ואם הוא סומא מבטן אמו שאינו יודע לצייר מראות לבן ותכלת כיון שלא ראם מימיו יהרהר בלבו תיבת לבן ותיבת תכלת כי קריאה של התיבות יוכל להרהר בה ויועיל קצת בזה

ודע דהנכון הוא שיאמרו הציבור כולם ביחד פסוק שמע ישראל בקול רם משום ברוב עם הדרת מלך אבל פסוק בשכמל"ו צריכין להזהר לאומרו בלחש, וגם הקורא ביחיד יזהר לומר פסוק שמע ישראל בקול רם ורק פסוק בשכמל"ו יאמר בלחש, ויש אנשים שאומרים שמע בלחש כמו מדרגת הלחש של בשכמל"ו וטועין הם בזה ועיין שלמי ציבור דף צ"ה ע"ד וגם בדברי המגיה שם

ד' אע"ג דצריך לומר בשכמל"ו בק"ש בלחש, מ"מ אם לומד משנה דיומא ומגיע להלכה דכתיב בה ועונין בשכמל"ו יכול לומר בשכמל"ו בקו"ר כמו שלומד המשנה בקול, כיון דהוא אומר דרך לימוד הורה אין פחד בזה כי לא יתקנאו המלאכים אלא אם אומר אותה דרך שבח ויחוד כאשר אומרים, דארז"ל מרע"ה כשעלה למרום שמע שבח ויחוד זה מן המלאכים ולימדו לישראל ולכך צוה שיאמרו אותו בלחש שלא ירגישו המלאכים ויתקנאו, וכנז' בספר הלבוש ז"ל, ועל כן ה"ה אם אומר אדם איזה דרשה או רמז בפסוק זה של בשכמל"ו יכול לאומרו בקול כיון שאומרו דרך לימוד תורה, וראיה לזה ממ"ש דאסור לקרות פסוק שמע ישראל ב"פ ואפ"ה אנחנו קורין הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ואומרים אותו ב"פ בזא"ז, אלא ודאי כיון דאינו אומרו בשביל תיקון ויחוד אלא קורא בתורה אין חשש ולכן ה"ה הכא נמי אם אומרו דרך לימוד תורה לית לן בה. וכה"ג מצינו נמי בקריאת י"ג מידות דאם קורא אותם היחיד בטעמים כקורא בתורה שפיר דמי וה"ה הכא

מיהו אם בירך ברכה שאינה צריכה דאמרו תקנתיה לומר אחריה בשכמל"ו, ודאי צריך לומר אותה בלחש יען כיון דהוא אומרה לתקן עונו בזכירת ש"ש ודאי אומרה דרך שבח ויחוד. וכן אחר אומרו פסוקים של אנא בכח בכל יום בקרבנות אחר אביי הוא הוה מסדר וכו' יאמר אותה בלחש כי אומרה דרך שבח ויחוד וכן רשום במחזורים לאומרה בלחש

ה' נשים אע"ג דפטורין מן ק"ש מפני שהיא מ"ע שהזמן גרמא חייבין מדינא בקבלת מלכות שמים, על כן חייבין לפחות לקרות פסוק ראשון ונכון ללמדם ג"כ פסוק בשכמל"ו ועיין בש"ע סי' ע' וב"ח ומגן גבורים ושאר אחרונים ז"ל

וא"ו קטן אע"פ שלא הגיע לחנוך משיודע לדבר חייב אביו ללמדו פסוק שמע ישראל כדי שבעת שיגיע לחנוך ידע לקרות כל הק"ש, וכנז' במרדכי ז"ל ועיין מגן גבורים בשלטי הגבורים סי' ע' סק"ג

ז' כתב הרב מנחת אהרן כלל י"ג אות כ"ו יקרא כל האותיות בשלימותן במבטא, ויזהר שעל ידי מהירות לשונו לא יבלע אפילו אות אחת שלא יהיה בכלל הרצים יצאו דחופים בדבר המלך. ובזוה"ק אמרו שאלו שאינם זהירים בזה הם מזרעו של עשו שאמר הלעטני נא. ולפיכך יתן ריוח בין הדבקים ומתוך כך הנה שכרו אתו, כמאמר רז"ל הקורא ק"ש ומדקדק באותיותיה מצננין לו גהינם

וכבר כתב מרן ז"ל כל ההפסקות הראויות והם ז"ך ונקי, דהיינו שיאמר שמע ישראל ויפסוק, ה' אלקינו הפסקה אחרת, ה' אחד ויפסיק בינו לבשכמל"ו דפסוק ראשון הוא עיקר מול מלכות שמים, ולכן אין לחבר אותו עם בשכמל"ו, ויפסיק בין תיבת ועד לתיבת ואהבת שמשם ואילך קבלת עול מצוות, וכן בכל לבבך יפסיק דלא תבלע אות למ"ד ראשונה. וכן מצוך היום ויפסיק דלא לשתמע היום על לבבך ולא למחר, וכן על לבבך יפסיק משום הבלעת למ"ד ראשונה. ויפסיק מעט קודם והיה אם שמוע שעיקר קבלת עול מלכות שמים בפרשה ראשונה ומכאן ואילך קבלת שאר המצות. מצוה אתכם היום יפסיק דלא לשתמע כדלעיל היום ולא מחר. בכל לבבכם יפסיק שלא יבלע למ"ד ראשונה. ונתתי עשב בשדך יפסיק משום הבלעת ב' ראשונה. וחרה אף יפסיק דלא ישמע וחרף ח"ו. ואבדתם מהרה יפריד בין השני אותיות מם אשר בסוף התיבה ובראש התיבה שלא תבלע אחת מהן. ושמתם את יפסיק דלא לשתמע מת ח"ו. על לבבכם יפריד גם כאן כדלעיל. וקשרתם אותם יפריד דלא לשתמע מותם. וכן בין אותם לאת. אשר נשבע יפריד לבאר ע' של נשבע דלא לשתמע ה"א ח"ו. על ציצית הכנף פתיל יפריד בשביל שני אותיות פ' שלא תבלע אחת מהן. וראיתם אותו וזכרתם את יש כאן שתי הפסקות מהטעם הנז"ל. ועשיתם אותם יפריד גם כאן מטעם הנז' ועשיתם את גם כאן יפריד כדלעיל. אשר הוצאתי אתכם מארץ יפריד בין שתי אותיות מ"ם. הרי לך כ"ה הפסקות ולמען תשמע יפה זיי"ן של תזכרו וזיי"ן של וזכרתם שלא יראו כאומר תשכרו ושכרתם, יש ליזהר לבארם יפה כשמוציא אותם בפיו. א"כ בין הכל הם ז"ך כמ"ש עכ"ד: