עוד יוסף חי תשצג

לשמך הגדול באהבה, כי ע"י התורה קרבנו לשמו הגדול ובחר בנו מכל עם וקבלנו אותו עלינו למלך וזהו וקרבתלו מלכנו. וזכירת עמלק נרמוז אותה במלת לשמך הגדול כנודע כי בעבור עמלק אין השם שלם ואין הכסא שלם ואנחנו מתפללין שימחה זכרו של עמלק ויהיה שמו יתברך גדול, וזכירת מרים נרמוז אותה במלת להודות לך פירוש כי הלשון והפה והשפתים הם כלי הדיבור שיצר בנו הוא יתברך נודה אותו בהם ולא נשתמש בהם בסיפור לשה"ר ח"ו ונזכיר לשה"ר של מרים ולא נעשה כמו שעשתה היא. וזכירת יצ"מ תתבאר במקומה בעז"ה

י"א החזן כשכופל ה' אלהינם אמת יאמר ויציב וכו' וכן בערבית יאמר ואמונה וכו' ולא יאמר אמת ויציב או אמת ואמונה דהאומר אמת אמת בלי הפסק תיבות בנתיים כאלו אומר שמע שמע דמשתקין אותו, וכן הציבור ג"כ יתחילו לומר ויציב וכו' ואמונה וכו' ולא ואמרו פעם שנית אמת אע"פ שהם שוהין בשתיקה אחר שאמרו ה' אלהיכם אמת עד שהחזן כופל, וכאשר כתבתי בזה בסה"ק רב פעלים חלק ב' סי' ט"ו ושם הבאתי מן ז"ח, אע"ג דיציב משמעותו אמת אין זה כאומר אמת אמת ב"פ דכיון דיציב הוא לשון תרגום לית לן בה

וארא

א' בענין ק"ש כתבתי בסה"ק בן איש חי דברים יקרים המפורשים בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכוונות, וכאן אכתוב איזה דברים אשר לא כתבתי אותם שם, והוא כי מפורש בדברי רבינו ז"ל שם בדף כ"א ע"ג באזהרות שקודם שמע וז"ל, קודם שתאמר שמע ישראל תסגיר שני עיניך ביד ימינך ותכוין למ"ש בסבא עולמתא שפירתא דלית לה עיינין דקאי על רחל וכו' ע"ש. משמע דקפיד רבינו ז"ל על השמת יד ימין על עיניו ולא סגי בהסגר עינים בלבד ולכן בני אדם שדרכם לסגור עיניהם ואין מניחים ידים שלהם על העינים טועין הם וכ"כ בספר פרי עץ חיים כשתאמר שמע תסגור עיניך ביד ימינך וכו' וכן כל הנוגע לתיקון רחל צריך לומר בעינים סגורות ע"כ ע"ש

והנה נודע כי מנהגן של ישראל כשקורין שמע וסוגרין העינים ביד ימין אם הוא בשחרית שלובשין טלית מכסין הפנים בטלית ומניחין יד ימין על עיניהם למעלה מן הטלית, ודבר זה לא נתבאר בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכוונות אך ודאי מנהגן של ישראל תורה הוא וצריך כל אדם לעשות כן

וגם בהשמת היד על העינים לא נתבאר הטעם בדברי רבינו האר"י ז"ל, ואנא עבדא אמרתי דידוע דחמשה אצבעות יד ימין הם חמשה חסדים וחמש אצבעות יד שמאל הם ה"ג, וכמ"ש רבינו ז"ל בשער הכונות דף ע' ע"ג בערבית ליל שבת וכן כתב ג"כ בדרוש הציצית דף ה' ע"א דחמשה אצבעות הימנים הם החסדים וחמש אצבעות השמאלים הם הגבורות וכו' וסדר האצבעות הוא כך גודל חסד אצבע גבורה אמה תפארת קמיצה נצח זרת הוד, וכתב עוד רז"ל בשער הכוונות בשינוי התפילות דף נ"ט ע"ג וז"ל, ולכן הכתוב יחס העינים בלאה דכתיב ועיני לאה רכות אמנם ברחל הזכיר היופי כמ"ש ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה, ולא בלאה והטעם הוא לפי שלאה היא למעלה במקום כסוי האורות, אבל רחל היא למטה מן החזה אשר שם הוא גילוי אורות החסדים בתוך ז"א כנודע, כי שם נסתיים יסוד דאמא המלביש ומכסה החסדים, ואז אורות ההם המגולים מאירים בה ומייפים אותה, הרי נתבאר טעם סגירת העינים. וסוד עצימת העינים נרמז במ"ש בסבא דמשפטים דף צ"ה ע"ב ומהו עולימתא שפירתא דלית לה עיינין עכ"ד ע"ש, נמצא הטעם הוא כמבואר ואין צריך להאריך בו, ומה שמכסין בטלית הוא לחבוב מצוה ולעורר ולישב ולכונן הכונה יותר

ב' כתב עוד רז"ל בשער הכוונות דף כ"ב ע"ג טעם גודל חומר הק"ש מהתפלה, כי הנה רשב"י וחביריו שהיתה תורתם אומנתם לא היו חוששין להתפלל בזמנה, אבל כשהיה מגיע זמן ק"ש היו נזהרין מאד לקרות ק"ש בזמנה דהיינו פסוק ראשון של שמע ישראל כי בו הוא סוד זווג או"א. אבל שאר הק"ש הוא תיקון אל רמ"ח איברים כמשי"ת בס"ד. וזהו הטעם שצריך למסור נפשו בארבע מיתות ב"ד כשאומר אחד, משא"כ בעמידה, ומן הראוי היה לקום מעומד בעת הק"ש להיות סוד זווג עליון דאצילות אבל להיותינו עתה עדיין בעולם הבריאה אין אנחנו חייבין לאומרה מעומד כמו תפלת י"ח לפי שאז אנו בעולם האצילות, אבל עתה בק"ש שאדרבה להיותו זווג עליון ונעלם מאד אין בנו כח לעוררו בהיותינו למעלה בעולם האצילות אלא בהיותינו למטה בעולם הבריאה, ולכן אין אנחנו צריכין לקרות ק"ש בעמידה. וזהו טעם סברת ב"ה שאמרו כל אדם קורא כדרכו בין עומד בין יושב, ולכן אנו צריכין לומר פסוק שמע ישראל שהוא מפסוקי תורה שבכתב בעולם הבריאה לפי שפרשת שמע אינה אלא באצילות. אמנם נעשה הזווג הזה ע"י התעוררות מ"ן דהיכל אהבה שבבריאה. ונמצא כי סוד ק"ש הוא לזווג את או"א ולתת מוחין לזו"ן ואלו המוחין ירדו עד מקום היכל אהבה שבבריאה ואז תוכל המלכות לעלות בעולם האצילות להעשות פרצוף גמור מעשר ספירות עכ"ל

עוד כתב רבינו מהרח"ו ז"ל בנוסח התפלה בשער הכונות דף נ"א ע"ג וז"ל בשמע ישראל יסגור עיניו ביד ימינו עד שישלים בשכמל"ו. וכשיגיע אל וקשרתם לאות על ידך ימשמש בתפלה של יד. והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בתש"ר וכן כשיגיע אל וקשרתם אותם, וכשיגיע אל ויאמר שהוא פ' ציצית תקח ראשי חוטי הד' ציציות ביד ימין ושרשם הנאחזות בכנפי הטלית יהיו ביד שמאל ותניחה כך נתונה על הלב בצד שמאל וכל עוד שאתה אומר פ' ציצית תהיה מביט ומסתכל בציציות ההם. וכשתגיע אל וראיתם אותו תעבירם ע"ג עיניך ותנשקם וכמ"ש בתשובות הגאונים ובספר עמודי גולה הנקרא סמ"ק שזו היא א' מן רמ"ח מצות עשה שיסתכל בציציות. וכשתגיע אל ודבריו חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים לעד הנה במלת לעד תנשקם ותעבירם נגד עיניך ותסירם מידך שישתלשלו למטה בדרכם וכו' עכ"ל

והנה בפשט הפסוק הזה של שמע ישראל נתבאר בכונתו כמה אופנים והכונה הפשטית העקרית היא זו דארז"ל פסוק שמע ישראל יש בו ב' דברים שהם א' קבלת מלכות שמים, והב' יחוד השי"ת ונודע כי קבלת מלכות שמים היא בה' אלהינו והאמונה ביחוד השם היא בה' אחד, וכתב בבית דוד והביא דבריו בש"ץ שבזה ניחא מה שמזכיר שם הוי"ה ב"פ לפי שהם ב' דברים והדרך הוא להזכיר על כל דבר שהוא בפני עצמו את השם בפ"ע כמו ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך. וכן ה' שופטנו ה' מחוקקנו ה' מלכנו, ומלת שמע יש בה שני משמעות הא' לשון קבלה וא' לשון הבנה והשכלה כמ"ש רז"ל שמע כלומר הבן. והכי קאמר שמע ישראל כלומר קבל והבן דברים אלו, והם הא' כי ה' הוא אלהינו וזהו קבלת מלכות שמים שאנחנו מקבלים אלהותו יתברך עלינו שבזה נהיה חייבים לקיים כל מצות וגזרות שגוזר ומצוה אותנו והב' שנאמין שהסי"ת הוא אחד שהוא לבדו בלי שום שיתוף ברא והמציא כל המציאות של עולמות העליונים