עוד יוסף חי תשצב

אמנם ביחיד בין שהוא מתפלל בבית הכנסת ונתאחר בתפלה שלא היה יכול לומר קדושה זו עם הציבור, בין אם מתפלל ביחיד בביתו אנו אין לנו אלא דברי מרן ז"ל שפסק שהיחיד אומרה בניגון וטעמים ואע"ג דרבים נמשכו אחר דברי מור"ם הנז' שכתב פשט המנהג כסברה ראשונה שהיחיד אומרה לפי שאינה אלא סיפור דברים, עכ"ז כיון דיש תקנה יפה לאומרה בניגון וטעמים שדרך זה נכון לכ"ע ודאי כן צריך לעשות

והנה בדברי רבינו האר"י ז"ל לא פירש על היחיד כלום, אך בדברי הזוהר פרשת תרומה שהעתקתי לעיל מפורש שאין רשות ליחיד לומר קדושה זו בלשון הקודש, ונמצא דלית ליה האי סברה דסיפור דברים היא ומוכרח לומר לפ"ד הזוהר אין תקנה ליחיד לומר קדושה דיוצר בלשון הקודש אא"כ אומר אותה בניגון וטעמים ודמי לי"ג מידות של ויעבור דאין רשות ליחיד לאומרה וקי"ל דאם אומר אותם היחיד בטעמים כקורא בתורה לית לן בה, וה"ה כאן בקדושה דיוצר אומרה היחיד ביגון וטעמים ולא נשאר עוד חשש בזה

ומ"ש הרב פר"ח ז"ל אם איחר לבא כיון דאיכא ציבור אומרה לכ"ע בלא טעמים אין לסמוך על זה וכבר פליג עליה הרב מאמר מרדכי ז"ל בזה ועיין מנחת אהרן כלל י"ג סוף אות ה' שכתב ע"ד הרב מאמר מרדכי ז"ל הדין דין אמת וכו' ע"ש

ועוד דבלא"ה לפ"ד רבינו האר"י ז"ל כל פסוק הנזכר בתוך נוסח התפלה צריך לאומרו בטעמים שלו ובזה הטיבו המדפיסים בעה"ק ירושלם שהדפיסו המחזורים של כל השנה שנקראים בשם חוקת עולם שהדפיסו הפסוקים כולם בטעמים שלהם וגם ציינו בגליון על מקומם כדי לאומרם בניגון שלהם

ח' כתב רז"ל בשער הכוונות דף י"ט ע"א בברכת אהבת עולם וז"ל אין ראוי לומר אהבה רבה לפי שאהבה רבה היא בחסד שבעולם האצילות ועתה אנחנו בהיכלות הבריאה, ולכן צ"ל אהבת עולם שהיא אהבה זוטא של המלכות הנקראת עולם אשר היא עדיין למטה בעולם הבריאה. והנה נתבאר לעיל כי אהבת עולם הוא סוד היכל אהבה שהוא החסד שבבריאה עכ"ל. ואחר האמת אשר יצא מפום ממלל רברבן אריא דבי עלאי זלה"ה יחדלון הקולות של הרבנים הפשטנים אשר זה אומר ככה וזה אומר ככה בדבר זה בשחרית וערבית, כי באמת גם בערבית מפורש בשער הכוונות לומר אהבת עולם

ט' במהר והבא עלינו ברכה ושלום כתב רז"ל בשער הכוונות שם, בהגיעך אל מקום הזה תשים שני צדדי הטלית על כתפיך כדרך שנוהגין קצת בני אדם והוא סוד ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם. והוא מ"ש בביאור סוד הציצית לעיל שבתחלה אין המלכות לוקחת אלא רק שני הציציות שמצד פנים, ועתה צריך שיאירו בה כל הד' ציציות. ובפרט מי שהוא משרש קין והבל הם צריכים יותר אל הכוונה זו ולשים הציציות על כתפיהם, כיון שקין והבל הם בחינת שני הכתפים כמבואר במקומו, ולכן מי שהוא משרשן ראוי לו לכווין בזה יותר משאר בני אדם. ובאומרך מארבע כנפות כל הארץ תכוין כי בחינת ד' כנפות הציציות של המלכות הנקראת ארץ לקבצם יחד בהיותם מפוזרים כדי שיאירו ארבעתם יחד במלכות. ולכן צריך שתעלה שני צדדי הטלית ותשימם על שני כתפיך

[א"ה בשער הכוונות דפוס ירושלים תוב"ב שנת בסת"ר נדפס בסופו הגהות מהרב החסיד היר"א זלה"ה וכתב על זה וז"ל נ"ב יר"א בספר הכוונות ישן מקשה וז"ל וצ"ע כי הלא דבריו סותרין דלעיל והתירם מכתפיתיך שיפלו למטה וכאן אמר תשים הכנפות על כתפותיך. וצ"ל שזה התיקון לשים על הכתיפות היה להרח"ו ז"ל דוקא שהיה משורש קין שכ"כ בס' עץ חיים וז"ל מי שהוא מבחינת קין יעלה הציציות על הכתפיים. אבל מי שהוא משורש הבל יפרידם מעל זריעותיו בסוד כנפיהם פרודות וכו'. ואני חיים הייתי נוהג לעולם להעלותם למעלה לפי שאני משרש קין עכ"ל וק"ל. והנה בזה תבין מ"ש בפנים החילוק. וכדי לידע האדם מאיזה שורש הוא אעתיק פה לשון א' של הרב וז"ל, מי שהוא משרש קין הוא מפחד תמיד מהמים שהמים מכבין האש, גם ירא מאד מהמזיקים שזרע קין הם מזיקים בארקא כנז' בזוה"ק. גם הוא בעל מלאכה ובעל ציורים כענין יובל ותובל קין בני קין ששרשו בדברי ציורים כי האש כולו ציור. אך מי שהוא משרש הבל אינו כ"כ בעל מלאכה אך דברן ודרשן בסוד הבל פה, ומי כהוא מקין אינו בדיבור כ"כ כמו במלאכה. גם מי שהוא מקין הוא חזק ובעל כח בסוד הגבורות, ומי שהוא מהבל שה"ס החסדים הוא דל ודק וחלש ודוגמתו הכסף והזהב זה דק וזה חזק ועיין בספר הגלגולים סימנים אחרים ע"כ]. ודע דמ"ש הרב היר"א ז"ל מספר הכוונות ישן הודפס בס' פרי עץ חיים דפוס דובראוונא דף ט"ל ע"ש

ואחר כך תקבץ הארבע ציציות בידך השמאלית לפי שהמלכות בשמאלא אתחדת ושרשה משם ותניח ידך השמאלית בהיותך אוחז בד' הציציות כנגד הלב שהוא בשמאל כי משם מקבלת המלכות תדיר. ותעשה כך עד שתאמר ודבריו חיים וקיימים ונאמנים וכו' אחר אמת ויציב כמשי"ת שם

י' באומרך ובנו בחרת מכל עם ולשון כתב רז"ל בשער הכוונות דף י"ט ע"ב וז"ל, דע כי ארבעה מצות עשה צריך האדם לקיים בכל יום שהם ענין זכירה והם ארבעה זכירות הכתובים בתורה שתלוים בזכירת הלב ואלו הם, הא' זכרון מעמד הר סיני וקבלת התורה וכמש"ה יום אשר עמדת וכו' בחורב וכו' וכתיב בתריה פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וכו' והיא א' מרמ"ח מ"ע להרמב"ן ז"ל, זכירה ב' זכור את אשר עשה לך עמלק והיא מצוה שנית, וזכירה ג' זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים והיא מ"ע שלישית, וזכירה ד' זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים והיא מ"ע רביעית

והנה ד' מ"ע של ארבעה זכירות אלו הם כנגד ד' ימים טובים שיש בשנה, והם זכירת יציאת מצרים כנגד חג המצות שבו יצאו ישראל ממצרים ומתן תורה כנגד חג השבועית שבו ניתנה התורה וזכירת עמלק כנגד חג הסוכות כמ"ש שעמלק היה מזנב והורג כל הנחשלים אחריך אותם שלא היו ענני כבוד מקבלים אותם וענני כבוד כנגד הסוכות, וזכירת מרים שדברה על מרע"ה דלטוריא הוא כנגד ראש השנה שאז כל המקטרגין ודילטורין מתעוררין, וכבר ידעת כי מרים ה"ס הדינים המרים והקשים והיא בגי' מנצפ"ך שהם בגי' פ"ר ועם כולל חמש אותיות כפילות הם, ר"ץ כמנין מרים ואמנם יוה"כ נקרא שבתון ואינו בכלל המועדים כי אין בין שבת ויוה"כ אלא שזה זדונו בכרת וזה זדונו בסקילה, נמצא יוה"כ הוא בכלל השבת ואינו בכלל המועדים, וחנוכה ופורים, הם מדרבנן ואינו אלא רק המועדים הנז'

והנה שלשה הזכירות אנו מזכירים עתה כאן וזכירת יצ"מ נזכור אותה בסוף פ' ציצית בפסוק אני ה' אלהיכם, וזה סדרן מתן תורה צריך לרמוז אותה באומרך ובנו בחרת מכל עם וכו' וקרבתנו מלכנו