עוד יוסף חי תשפז

והודה המברך על כל הטוב אשר גמלנו ואני מודה ומאמין בזה. אמנם ברכות השאלות והבקשות והתחינית ואמן שאחר הקדיש שהוא הפלה ובקשה ודומיהן יכוין העונה אמן לשני הכונות שאמת היא ההודאה והשבח ושיאמנו דברי המבקש והמתפלל. ואי אפשר לשנות ולכוין אחר ברכת השבח יהי רצון שיאמנו דברי המשבח דהו"ל ככופר בעיקר יכמסתפק ח"ו אם השבחים הם בו ית"ש וכן אם עונה אחר התפילות ובקשות והקדיש שאמת היא התפלה והבקשה והברכה שאמר המברך היא ככסיל באולתו. על כן יכוין האדם לשמוע אל הברכה ואל התפלה לדעת באיזו ברכה הוא הש"ץ אם מתפלל אם משבח כדי שיוכל לענות אמן בכונה עכ"ל השל"ה ז"ל ולפ"ז האמן דאחר ג' ברכות ראשונות ואחר ברכת ההודאות ושים שלום צריך לכוין אמת הוא השבח. ואחר ברכת אתה חונן וסלח לנו וראה נא בענינו ורפאנו ושמע קולינו יכוין שני הפירושים יה"ר שיאמנו וכו' ואמת הוא השבח. ואחר שאר ברכות דאמצעיות ורצה יכוין כונה אחת בלבד יה"ר שיאמנו וכו' וכ"כ הב"ח והמג"א ודברים נאותים הם, עכ"ל השלמי ציבור

ועתה אוסיף לפרש המקומות בפרטיהן ואחזור ואשנה האזהרה בהם, כי ענין זה יש בו צורך מאד והכלל העולה הוא כי בברכות השבח כונת אמן היא אמת וכו' כאמור לעיל. ובברכות של המצות שמברך אקב"ו יכין באמן שהוא ר"ל אמת, כלומר שמאמין שכך הוא האמת שצינו השי"ת לעשות כך כדי לקדשינו במצותיו ובאמן אשר על ברכות הנהנין יכוין באמן כלומר אני מאמין שהוא בורא זה והוא מהולל בכך, ועל תחינות ובקשות יכוין באמן שהוא ר"ל כן יה"ר. ואם יכוין באמן של ברכת השבח שהוא ר"ל כן יה"ר הרי זה כמחרף ח"ו כמ"ש האחרונים ז"ל, אלא יכוין שהוא ר"ל אמת ויש ברכה שיש בה שבח ובקשה כמו ברכה של אתה חונן יכוין באמן שלה בשתי משמעות הנז' כלומר אמת שהוא חונן הדעת וגם יה"ר שיחננו דעת ובינה באופן שצריך ליזהר בכל מקום שיענה אמן שיכוין במשמעות של אמן כפי ענין הברכה שעונה עליה אמן

ועל כן בברכות של העמידה בברכה ראשונה של מגן אברהם יכוין באמן שהוא ר"ל אמת, ובברכה של מחיה המתים ג"כ יכוין באמן שהוא ר"ל אמת. וכן בברכה של האל הקדוש יכוין ר"ל אמת, ובברכה של חונן הדעת יכוין באמן שפירושו אמת וגם כן יהי רצין כדאמרן ובברכה של הרוצה בתשובה יכוין אמת וגם כן יהי רצון שתחזירנו בתשובה שלימה, וכן בברכה של המרבה לסלוח ג"כ יכוין פירושו אמת וגם כן יהי רצון ע"ד הנז"ל, וגם בברכה של גואל ישראל ג"כ יכוין פירושו אמת, וגם כן יהי רצון שימהר לגאלינו גאולה שלימה. וכן בברכה של רפאנו ג"כ יכוין אמת וכן יהי רצון וכן בברכת מברך השנים ג"כ יכוין בשתים הנז' וכן במקבץ נדחי עמו ישראל, וכן בברכת השיבה וברכת למינים ולמלשינים אל תהי תקוה וברכת על הצדיקים וברכת תשכון וברכת את צמח דוד וברכת שמע קולינו וכן במחזיר שכינתו לציון בכל אלו יכוין בשתים הנז', אבל בברכת ולך נאה להודות יכוין באמן שפירושו אמת, ובברכת המברך את עמו ישראל בשלום יכוין בשתים הנז' וכשהוא צריך לכוין בשתים הנז' וכשהיא צריך לכוין בשתים אל יאמר בפיו אמן ואמן אלא יאמר בפיו אמן אחד שהוא ר"ל אמת ויכוין בלבו אמן שני בכונה השניה

ובקדיש באמן של יתגדל ויתקדש שמיה רבא יכוין באמן פירושו אמת, כי כאן יש שבח דיקא אבל באמן של ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה יכוין פירושו כן יהי רצון וכן בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן יכוין פירושו כן יהי רצון, אבל באמן של ויתעלה ויתהלל שמיה דקודשא בריך הוא יכוין פירושו אמת וכן דאמירן בעלמא ואמרו אמן יכוין פירושו אמת, ושאר אמנים של על ישראל ויהא שלמא יכוין פירושו כן יהי רצון

י"ז באמן יכוין שעולה מספר צ"א כמספר שני שמות הוי"ה אדנ"י ורק באמן דקדשים יכוין שילוב א"י ד"ה נ"ו י"ה ששם אדנ"י קודם לשם הוי"ה אבל אמן דהמצות והנהנין ואמן דתפלה והעמידה יכוין שילוב י"א ה"ד ו"נ ה"י שאותיות שם הוי"ה קודמין לשם אדנ"י וכמפורש בשער הכונות דף מ"א ע"ד ומ"ב ע"א הטעם והסוד שיש בזה ע"ש

י"ח לא יענה אמן חטופה דהיינו קודם שיסיים המברך ולא קטופה דהיינו שמחסר קריאת הנו"ן שאומר אמ או שאומר אמני שקורין הנו"ן דגושה ובציר"י או בסגו"ל: ולא יענה אמן יתומה לא מבעיא שאינו יודע איזה ברכה הוא מברך אע"ג ששמע אחרים עונים אמן אלא אפילו שיודע איזה מברך הש"ץ מאחר שלא שמעה לא וענה אמן אחריו דהוי אמן יתומה, וכתב מור"ם ז"ל דיש מחמירין לומר דאפילו אין זה העונה מחוייב באותה ברכה אם אינו יודע באיזה ברכה קאי הש"ץ לא יענה אמן

וכתב עוד שם שאם בעוד האדם מתפלל סיים ש"ץ הברכה וקודם שכלתה עניית אמן מפי רוב הציבור סיים זה תפלתו עונה עמהם אמן

י"ט כתב בש"ץ דף פ"ד ע"ג דכתב בכנה"ג בשם שה"ג מאן דעייל בבי כנישתא ואשכח ש"ץ ביהא ש"ר אע"ג דלא שמע קדיש דמעיקרא כלל עני בהדיה ציבורא. וכן כתב הרב ספר המפה סוף סימן קכ"ד שאפילו אם לא שמע הברכה כלל רק שמע צבור עונין אמן ויודע על איזו ברכה קאי יענה אמן עמהם וכן בקדיש וקדושה וברכו, אבל הב"ח ז"ל כתב בכל זה דנקטינן לחומרא לכתחלה דאין עונין אמן יתומה אפילו אינו רוצה לצאת באותה הברכה, כגון שכבר התפלל ואפילו יודע איזו ברכה הוא אומר אלא שלא שמע הברכה כלל ולא שרי לענות אמן יתומה אלא בקריאת ס"ת דאפילו אינו יודע איזו ברכה הוא אומר ואפילו שלא שמע הברכה כלל עונה אמן. וכן כל כיוצא בזה שהמברך נהנה והלה שאינו נהנה אינו מחוייב בה יכול לענות אמן יתומה אפילו אינו יודע איזו ברכה הוא אומר ואפילו לא שמע עכ"ד

ברם הרב המגיה שם כ' שהרב מג"א ז"ל לא הבין כן בדעת הב"ח וס"ל דהב"ח כתב להחמיר אפילו אינו מחויב באותה ברכה דכל שאינו יודע איזו ברכה אומר אין לו לענות אמן בכל ברכה שיהיה ואפילו ברכת הנהנין ולא שרי בברכת הנהנין או בהיכא שכבר התפלל ויצא י"ח אלא דוקא אם הוא יודע איזו ברכה הוא אומר, וכן הסכמת הרב מאמר מרדכי עכ"ד ע"ש

ולענין הלכה בדין אמן יתומה דחמיר דארז"ל יהיו בניו יתומים בר מינן, יש להחמיר בהיכא דאינו יודע איזו ברכה הוא אומר בכל גוונא אפילו בברכה שאינו מחוייב בה. ומצאתי כתוב תקנה בענין אמן יתומה בהיכא שאינו יכול לענות אמן משום דהוי אמן יתומה שיאמר במקום אמן ג' תיבות אלו אל מלך נאמן ויכוין שהוא ר"ת אמן וכן יעשה מי שאזניו כבדות ואינו שומע הברכות של החזרה וכיוצא מן החזן כלל ורק הוא מרגיש ויודע שהחזן מסיים הברכה שיאמר אל מלך נאמן ויכוין שהוא ר"ת אמן ומחמת אונסו יועיל לו זה במקום אמן

כ' יזהר האדם לענות אמן בסיום הברכה תכף ואם החזן מאריך בניגון של ואמרו אמן יאמר הציבור אמן מיד, כי הניגון הוי הפסק ולא יענה אמן