עוד יוסף חי תשפו

למעלה מן הז"א הנקרא תפארת בסוד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם יע"ש, ועל עלוי זה שיהיה למלכות שתתעלה למעלה מן התפארת קאמר וימליך מלכותיה היא המלכות

ואומרו ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה יובן ע"פ מ"ש רבינו בשער סדר האצילות פרק ב' וז"ל ואח"כ יעמדו רגליו על הר הזתים וישתלם קומתו ונאמר עליו הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד. ישכיל מעשיה כמ"ש ונחמר העץ להשכיל, בעץ הדעת, ירום מיצירה, ונשא מבריאה וגבה מאצילות, מאד אותיות אדם שהוא א"ק, אז יבא המשיח ומחת לצלמא על רגלוי הם הקליפות שהם כנגד ג' עולמות בי"ע כי על האצילות נאמר אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן יע"ש. ולז"א ויצמח פורקניה שנשלמים כל הבירורים כי הבירור הוא פורקן, ואז ויקרב משיחיה שעל ידו נבררין כל הבירורין לא תשאר פרסה וממילא אז בלע המות לנצח ולכן סמוך לזה אומר בחייכון וביומיכון

ומה שכפל הדברים לומר בחייכון וביומכון נראה בחייכון קאי על הגופים וביומכון קאי על הנשמות שבתוכם כי על הציבור שהם לפניו קאי והם יש בהם גופים ונשמות אבל על שאר ישראל שאינם לפניו כלל השניים ביחד ואמר ובחיי כל ישראל כלל במלת בחיי הגופים והנשמות. ואמר בעגלא ובזמן קריב הכונה בעגלא ר"ל במהרה יהיו המעלות הגדולות האלה ולא יתגלו לאט לאט בהדרגות אלא עד מהרה ירוץ דברו וכאשר היה בליל יצ"מ שהגדלות לא באה בהדרגות וכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראינו נפלאות. ואומר בזמן קריב כפשוטו שמתפלל שיגיע הזמן הזה בקרוב בא יבא ולא יאחר

י"ב בבית יוסף סי' נ"ו הובא מספר מהר"י גיקאטלייא ז"ל שנשאל על אנשים שסומכין עלמיא ליתברך, ויש שאין סומכים, איזה כת מהם צודקת. והשיב הרב ז"ל תשובה אוי להם הפתאים אשר עברו ונענשו ודאי המפריד בין עלמיא ליתברך כאלו הפריד וקיצץ במקום דליכא קיצוץ, ואין צריך להפריד ח"ו אלא מדבק עלמיא ליתברך, והאריך בטעם הדבר עכ"ל. וכונתו היא שלא יפסיק בתנועה דהיינו שיעשה בתיבת עלמיא כמו אתנח וסוף פסוק ותהיה תיבת יתברך התחלת דבר אלא יקשר וידבק תיבת יתברך עם תיבת עלמיא וכן נוהגים העולם

אמנם בסידור רבינו הרש"ש ז"ל משמע לקשר תיבת יתברך עם וישתבח ובתיבת עלמיא יעשה תנועה של אתנח וסוף פסוק שנמשך אומרו לעלם לעלמי עלמיא עם אומרו איש"ר מברך כלומר הוא מבורך לעלם לעלמי עלמיא, כי כן מסודר בכונות הסידור שלו יהא (חכמה וכו') שמיה (בינה) רבא (חסדים וכו') מברך (גבורות) לעלם (דעיבור) לעלמי (דיניקה) עלמיא (דגדלות) ואח"ז כתב כמה שמות לכוין בהם ואח"כ כתב יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל ע"כ נמצא מושך תיבת יתברך עם תיבת וישתבח וכו' וזה הפך דברי מהר"י גיקאטלייא שהביא מרן בב"י

ובספר פרדם לרש"י ז"ל דף נ"ז ע"ד כתב וז"ל וכשמפסיקין בשם הנכתב בארמי מיד חוזר לומר בלשון עברי יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתעלה ויתהדר שבעה הן כנגד שבעה רקיעים וכו' ע"ש. נמצא מושך יתברך עם וישתבח ואינו מחברה ומדבקא עם לעלמי עלמיא והיינו כמ"ש בסידור רבינו הרש"ש ז"ל ומנהג העולם לחוש לדברי מהר"י גיקאטלייא הנז' שהביאו מרן ז"ל בב"י ואין למחות בידם לעשות הפך

י"ג כתב בשער הכונות דף ט"ז ע"ד בכונת אמר צריך לכוין בשלשה שמות י"ה שיש בשלשה שמות אלהים שיש בשלשה מוחין דאבא שיתמלאו בשלשה מלויים דיודי"ן ההי"ן אלפי"ן שהם בגי' אמן כנז"ל. וכבר ידוע קדישין שחותמין בהם ואומרים יהא שלמא רבא וצריך לכוין במלת יהא של יהא שלמא רבא אל שלשה מלויים שסדרן יה"א שהם ר"ת יודי"ן ההי"ן אלפי"ן ובמלת שלמא תכוין שהוא היסוד המגולה דאבא הנקרא שלום כנודע עכ"ל. ובסידור רבינו הרש"ש במקום המגולה נקיט העודף והכל עולה בקנה אחד

י"ד הטעם שאומרים אחר תורה שבכתב קדיש יהא שלמא ואחר תורה שבע"פ קדיש ישראל ועל רבנן, מפני כי תורה שבכתב היא בחינת שם הוי"ה ב"ה הנקרא בשם שמים, ולכן אומרים יהא שלמא רבא משמיא ולפי מ"ש לעיל מזה בס"ק י"ב כי שלמא רבא הוא יסוד דאבא הנגלה, אתי שפיר הטעם בזה מפני כי תורה שבכתב נכתבה ע"י מרע"ה שהיא בחי' יסוד דאבא דלכן נתנה התורה שבכתב על ידו. אבל תורה שבע"פ בנויה ומיוסדת על פסוקים של תורה שבכתב והיא עצמה בחינת שם אדנ"י בחיבורו עם שם הוי"ה בסוד השילוב ולכך היא בנויה ע"פ תורה שבכתב ומחוברת עמה יחד, ולכן אומרים אחריה קדיש על ישראל ועל רבנן כי ישראל רמז לשם הוי"ה הנקרא ישראל ורבנן רמז לשם אדנ"י ולכן אומרים בו חנא וחסדא ורחמי מן קדם מריה דשמיא וארעא, והיינו סוד חיבור הוי"ה אדנ"י כי שמיא הוא שם הוי"ה וארעא שם אדנ"י

ואמר תלת מלי חנא וחסדא ורחמי כנגד בני חיי ומזוני, והיינו חנא בני כמ"ש בהם לשון חנינה דכתיב הילדים אשר חנן אלהים את עבדך, וכן אמר אלהים יחנך בני, וחסדא חיי כי חסד מספר ע"ב שהוא בחכמה. וגם אותיות חסדא עולים מספר חכמה. וידוע כי חיים הם מחכמה בסוד והחכמה תחיה בעליה, ורחמי הם מזוני שנמשכים לקו הרחמים מן קו הגבורה הסמוך לו, בסוד מ"ש רז"ל למה נקראו גבורות גשמים מפני שיורדים בגבורה, וארז"ל בגמרא דתענית גשמים היינו פרנסה ודוק

ט"ו כתב רז"ל בשער הכונות בסוף דרוש א' של ענין פורים וז"ל, כשישראל עונין קדיש ואומרים אמן מקבלים אז הארה משני אל אחד של ז"א שהוא רחום וחנון, ואחד מא"א שהוא מי אל כמוך ופירושו אל של אריך מאיר באל של ז"א ואז ז"א (התפארת) מאיר בנוקביה (המלכות) פב"פ לפי כי אל' הוא בפנים, והארה הנז' הוא בעניית אמן, ולכך אמר דוד הע"ה מלא פניהם קלון ס"ת אמן, כי מאחר שהם לא האירו באמן את שני אל, אחד של אריך (כתר) ואחד של ז"א (תפארת) מלא פניהם קלון שלא רצו לקבל מן אל' העילה קפ"ה במלואו והיה להם קלון שעולה ג"כ קפ"ה עם הכולל. ויבקשו שמך ה' פירוש כי שמך הוא המלכות שנקראת שם שהוא אדנ"י והוי"ה שעולים אמן, עכ"ל

טז כתב מרן ז"ל בסי' קכ"ד יענה אמן אחר כל ברכה ויכוין בלבו אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה

וכתב הרב שלמי ציבור דף פ"ה ע"א דהחסיד הרב של"ה כתב וז"ל וכונת אמן יש פנים שונות כמו שהברכות הם נחלקים, כגון ברכת המצות כל מקום שהנוסח אשר קדשנו במצותיו שכונת הברכות האלו הוא שאנחנו מברכין להשי"ת על הטוב אשר גמלנו שקדשנו במצותיו הקדושים, אז העונה אמן צריך לכוין כנז' אמת השבח הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה. ואחר ברכת השיר והשבח וההודאה לו יתברך כגון ברכת אלהי נשמה וכן ברוך שאמר וישתבח וגאל ישראל וכיוצא יכוין העונה אמן פירושו אמת היא הברכה וההודאה שבירך