עוד יוסף חי תשפה

שם בן מ"ב שהוא סוד ה' אלהינו ה' בחלוף כוז"ו במוכס"ז כוזו, וידוע דע"י שם במוכס"ז יהיה ענין תחיית המתים ולכן קדם אליו שם כוז"ו שהוא גי' ט"ל והוא ט"ל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים כמאמר רז"ל וכמפורש בדברי רבינו ז"ל בשער הכונות שם, ולכן יועיל לעליית הנפטר ממדרגה למדרגה כי העליה ממדרגה למדרגה הוא דוגמת תחיית המתים ממש. ולכך יועיל קדיש זה לכך

ועוד יש תועלת מן הקדיש הנתקן לכך גדולה מזאת כי מוכרח שבעלייתו ממדרגה למדרגה יהיה קטרוג מן החיצונים והקליפות, כי זה דרכם לקטרג כשרואין עליה לנשמה, וכיון שהם נכנעים כשומעם השבח הגדול והנורא הזה אשר נאמר בקדיש כנז' לעיל אז ישתתקו ולא צילה דעתייהו לקטרג. ולכך הקדיש הזה נתקן אחר התפלה כדי שיהיה סיוע ועזר להאומר הקדיש להיות פועל באמירתו את הקדיש להכניע המקטרגים, מצד הזמן שנתקן ונמתק ונעשה שעת רצון מחמת התפלה שהתפללו הציבור בשעה זו ועשו בה עליות לעולמות למעלה

ודע כי מה שתקנו לומר קדיש בתרא זה בתורת חובה לאומרו היתום ביום יאר צייט דוקא ולא תקנו לאומרו היתום בכל ימות השנה בכל ימי חייו, היינו מפני כי ביום יאר צייט מוכרח וברור הדבר שיש לנפש, עליה ממדרגה למדרגה ועל כן הוא צריך ביום זה לעשות הכנעה לקליפות והחיצונים, אבל בשאר ימות השנה אינו מוכרח שיהיה עליה לנפש בכל יום אלא אפשר פ"א בשבוע או ב"פ בחודש או פעם אחת ברגל או פעם אחת בשנה, משא"כ יום יאר צייט שהוא יום הפטירה מוכרח וברור שיהיה לו עליה ולכן אותו היום נקבע אמירת הקדיש חובה על היתום

ואם תשאל כיון שקבעו חכמים קדיש בתרא זה בשלשה תפלות לתועלת הנפטר למה אומר הבן קדישים שנתקנו בתפלות לצורך העולמות, הנה דבר הזה הוא מובן לכל משכיל, והיינו כי מאחר שבקדישים אלו שהם לצורך התפילות נכנעים הקליפות שאין יכולין לעלות בעליית העולמות, על כן אע"פ שקדישים אלו הם של הציבור טוב שיהיה היתום הוא שליח ציבור בקדישים אלו לעשות הכנעה לקליפות בהם וזכות הציבור מסייע אותו לעשות פועל בקדישים אלו להכניע הקליפות, על כן ממילא יהיה לו מזה סיוע גם לענין קדיש יתמא שאומר בעבור אביו שיתגבר בו להכניע הקליפות שלא יקטרגו בעלית הנשמה של אביו ממדרגה למדרגה, או ג"כ אם אביו נידון בגיהנם יהיה לו תועלת בפועל היוצא מן אמירת הקדיש הזה בענין זה לסלקו ממדרגה למדרגה להקל מעליו דין גיהנם

ז' עניית חמשה אמנים הראשונים של הקדיש שהאדם רשאי לפסוק בתוך ברכה של ב"ש ושל יוצר לענות אותם הם הא אחר שמי' רבה, והב' אחר ויקרב משיחי' והג' אחר ואמרו אמן הראשון. והד' אחר אומרו דקודשא בריך הוא. והה' אחר ואמרו אמן השני. והכריעות של בעל הקדיש צריך לכרוע בכל מקום שעונין בו הקהל אמן, נמצא הם חמשה כריעות ונוהגין לכרוע ג"כ באמרו יתגדל מפני דכריעה זו נזכרה בדברי מרן ז"ל בס"י נ"ו סעיף ד'

ובענין הפסיעות שאחר הקדיש אין לפסוע אלא בקדיש תתקבל שאחר חזרת התפלה, כי הש"ץ לא פסע אחר החזרה וממתין עד אחר קדיש תתקבל, ואז פוסע ג' פסיעות ותעלה לו פסיעה זו לתפלת החזרה, וכל הנך תחנונים שאומרים אחר התפלה הוא כתפלה אריכתא, וכמ"ש בשלמי ציבור דף פ"ד בשם מטה יחידה וכתב שכ"כ הלבוש סי' קכ"ג והביאו מג"א סי' קי"ב אבל בקדיש שאינו אחר תפלת החזרה אין לפסוע ע"ש

ח' כתב בש"ץ דף פ"א אות כ"ו כתב בספר המפה דלפירוש רש"י ז"ל לא יפסיק בין שמיה לרבא ולפירוש ר"י ז"ל אין להפסיק בין רבא למברך, וכתב הב"ח ז"ל דלצאת י"ח הכל יאמר יהא שמיה רבא מברך בנשימה אחת, דלאו אהפסק דבור קאי רק אאמירה קאי שלא יתן ריוח בין הדבקים ע"כ

ט' כתוב בשער הכונות שיש בעניית הקדיש מספר כ"ח תיבות ומספר כ"ח אותיות ע"ש, ולכן הסכימו המקובלים ובראשם רבינו הרש"ש ז"ל לומר מן כל ברכתא ולא יאמרו מכל כדי שיהיה מספר כ"ח תיבות שלם, וכן צריך לומר לעלם לעלמי עלמייא בלא וא"ו ולא יאמרו ולעלמי בוא"ו כדי להשלים מספר כ"ח אותיות שאם יאמרו בוא"ו נמצאו כ"ט אותיות, וזה ברור וכן עמא דבר

י' כתב בש"ץ דף פ"א ע"ד מ"ש בספר המפה כשמתחיל יתגדל יש לומר ועתה יגדל נא כח אדני וכו' אמר רבינו האר"י ז"ל שאין לאומרו וע"ש בתקונים דבעי למימר ועתה יגדל נא וכו' הוא טעות רק חכם אחד כתב זה בהג"ה ואח"כ הדפיסו אותו וכתב הב"ח שלכן צריך להזהר שלא לאומרו בקדיש שלפני ברכו בשחרית אלא אומרים אותי בקדיש של קודם התפלה בערבית משום דהו"ל הפסק בתפילה וכן בב"ש שאסור להפסיק עכ"ל, ואין אנו נוהגים לאומרו גם בקדיש שקודם ערבית. וע"ש הרב המגיה בש"ץ בשם ברכ"י שכתב בשם הרב מו"ז לומר זכור רחמיך וכו' גם זה אין לאומרו במקום שאסור להפסיק

ומ"ש בשער הכונות בנוסח התפלה דף נ"א ע"ב בענין הקדיש ברכו בעוד שהש"ץ אומר ברכו יאמרו כל הקהל בלחש ישתבח ויתפאר שמו של ממ"ה וכו' ככתוב בסידור, גם זה אין לאומרו במקום שיש איסור בהפסק כגון ברכו שקודם יוצר בשחרית, אלא רק בברכו דק"ש דערבית וכן ברכו שקודם עלינו לשבח בשחרית וערבית, ואנחנו פה עירנו אין נוהגים לומר זה גם בברכו דערבית מפני שזה אומרים אותו במקומות שעושים שלוחי ציבור ניגונים, ולכן אומרים אות בעודו מנגן בברכו אבל בעירנו אין דרכם לעשות ניגון בברכו כלל ולכן לא יש שהות לומר ישתבח וכו' כי צריכים לשמוע אמירת ברכו אמנם פה עירינו נוהגים רוב המון העם כשאומר ש"ץ ברכו קודם יוצר וקודם ערבית להגביה גופם מעט במקום מושבם כמו הידור שעושים לזקנים ונכבדים ובעלי צורה ולא מצאתי מנהג זה בשום ספר: י"א אומרו בקדיש וימליך מלכותיה, נראה הכונה לבקש בזה על עילוי המלכות במדרגה השביעית שכתב רבינו ז"ל בעץ חיים בשער מעוט הירח שהוא ענין שני מלכים בכתר אחד. ואומרו ויצמח פורקניה הוא שלימות הכסא באות א' דכתיב כי יד על כס יה, ועל שלימות השם כבר אמר יתגדל ויתקדש שמיה רבא שהוא ר"ל שם י"ה יהיה רבא שישתלם באותיות ו"ה. אי נמי ויצמח פורקניה קאי על אות א' של מלוי אות וא"ו בשם הוי"ה דאלפין שבגלות יתעלם ויהיה מספר השם כולו מספר גולה ובגאולה יתגלה וישתלם ויהיה מספר השם כולו מספר גאולה, ועל זה מבקש יצמח פורקניה הוא אות א' דמלוי וא"ו שבו נשלם מספר גאולה, ויקרב משיחיה כפשוטו שהעליות האלה תהיה בביאת המשיח בב"א

ובאופן אחר נ"ל בס"ד בקשות אלו ע"פ מ"ש רבינו ז"ל בעץ חיים בשער השמות פרק וא"ו וז"ל ואח"כ לעת"ל ב"ב יברא ה' חדשה בארץ כי נקבה תסובב גבר ר"ל שהנוקבא דז"א שהיא התחתונה הנקראת מלכות תסובב את גבר הוא הז"א כדמיון מה שעתה מסבבת אותו הבינה, והסיבה היא כי תתעלה המלכות