עוד יוסף חי תשפד

אותיות אחרונות ו"ה ועי"כ יהיה השם גדול ושלם כי בעוד שהאותיות אלו נפרדות זו מזו ח"ו אין השם שלם וגדול ולכן יתגדל שמו של י"ה ויעשה רבא. ולכן יש י"א אותיות בשתי תיבות ראשונות יתגדל ויתקדש להורות על שני אותיות ו"ה שהם מספר י"א שיעלו עד שני אותיות י"ה ויתחברו ויהיו שם אחד גדול ושלם, ואז בעלותם שם לא יהיה כח בקליפות לעלות עד שני אותיות יה עכ"ל

והנה ע"פ הדברים האמתיים האלה אשר ביאר רבינו ז"ל בכונת יתגדל ויתקדש שמיה רבא שהוא להעלות שני אותיות ו"ה לשם י"ה ובזה תסתלק הרוחניות של י"א סממנים מן אחיזה ויניקה של הקליפות שלא יהיו יכולים לינק מהם, בזה מובן בס"ד הטעם שמבקשים באומרם יהא שלמא רבא מן שמייא חיים ושבע וישועה ונחמה ושזבא ורפואה וגאולה וסליחה וכפרה וריוח והצלה שהם י"א מיני בקשות מן חיים עד הצלה, כי אחר שעשינו בקדיש סילוק אחיזת ויניקת הקליפות מן אור רוחניות של י"א סממני הקטורת ונתעלו שני אותיות ו"ה למעלה אנחנו מבקשים י"א מיני השפעות לעצמינו כי אנחנו בסטרא דקדושה, וזהו טעם נכון ויציב בע"ה

ועל הטעם שאמר רבינו ז"ל מה שנתקן הקדיש בלשון תרגום כדי להכניע הקליפות בשמעם השבח הגדול והקדוש הזה ועי"כ לא יעלו בעליית העולמות. הנה יש רבים שואלין ודורשין לפ"ז למה לא נתקן כל הקדיש כלו בלשון תרגום אשר מבינים אותו הקליפות ויהיה להם הכנעה יותר דהא מ"ש יתגדל ויתקדש הוא לשון הקודש וגם מ"ש יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר הוא ג"כ לשון הקודש. ונ"ל בס"ד טעם נכון כי בתיבות אלו שהם בלשון הקודש שהכניסו באמצע הקדיש ותבלבלו ויתערבבו הקליפות כי בשמעם דברים האמורים בלשון שהם מבינים אותם נרתעים מעוצם וגודל השבח הזה, ואם שומעים באמצעם דברים בלשון הקודש שאין מבינים אותם נרתעים ומזדעזים מאד כי יאמרו מי יודע תוקף וגודל ועוצם דברים אלו מה הם הא ודאי שהם עצומים וגדולים עשר ידות על דברי השבח אשר שמענו בתרגום וכיון דאין יודעים מה הם מתערבבים ומתבלבלים וממילא נכנעים, ונמצא כי עיקר ההכנעה תהיה להם מחמת זה ששומעים דברים של שבח באמצע ואינם יודעים מה הם

ב) כתב רבינו ז"ל בשער הכונות וז"ל מן התחלת התפלה עד ברוך שאמר הוא בעולם העשיה, ומשם עד יוצר אור הוא עולם היצירה ומשם עד תפלת י"ח הוא עולם הבריאה, ותפלת י"ח הוא עולם האצילות, ואח"כ אלו יורדים מעילא לתתא לפי שבימי החול אין בנו כח להעמיד כך רק ליחדם לפי שעה ותכף חוזרים למקומם. והנה מן אשרי עד תפלה לדוד הוא עולם הבריאה ומשם עד עלינו לשבח הוא עולם העשיה

ולכן תקנו קדיש אחד בכל שינוי עולם ועולם חוץ מבין עולם הבריאה לעולם האצילות שהוא בין גאולה לתפלה לא תקנו קדיש, לפי שכל כללות מלכות דאצילות היא בראש הבריאה ואין לך סמיכות גדול מזה ואין צורך להעלות הבריאה באצילות כי כבר הבריאה קשורה קשר אמיץ עם המלכות דאצילות בתכלית האחרון. וזהו טעם מאמרם ז"ל שצריך לסמוך גאולה לתפלה שהיא הבריאה במלכות דאצילות

וטעם הקדיש שאומרים אחר העמידה קודם אשרי יושבי ביתך, הכונה לפי שבתחלה העלינו כל העולמות למעלה כדי שכל העולמית יוכללו בעולם האצילות לעשות שם זווג עליון דתפארת ומלכות לבדם ושאר העולמות הם נעשים להם כדמיון כנפים החופפים ומכסים עליהם בסוד אגן הסהר הנזכר במאמר הזוהר בכ"י הנקרא סתרי אותיות של השי"ת וע"ש, ואחר הזווג אנחנו צריכים לחזור להעלות העולמות שיקבלו השפע הנשפע מחמת הזווג שנעשה אז ולכן אומרים עתה הקדיש כדי לכלול פעם אחרת הבריאה באצילות לקבל שפע הזווג ההוא וכו', ואח"כ הבריאה מקבלת תוספת קדושה בקדושת ובא לציון, ואח"כ אומרים קדיש ד' לכלול היצירה עם הבריאה ואח"כ היצירה שהוא תפלה לדוד ואח"כ קדיש ה' להעלות העשיה אל היצירה, ואח"כ העשיה היא פטום הקטורת והרי נשלמה התפלה, עכ"ד

ג' מדברי רבינו ז"ל הנז' שכתב בדברים אשר העתקתי לעיל, וז"ל ואח"כ אלו יורדים מעילא לתתא לפי שבימי החול אין בנו כח להעמיד כך רק ליחדם לפי שעה ותכף חוזרים למקומם ע"כ, בזה תבין הטעם שאין עושין בתפלת שבת ויו"ט ענין הירידה הנז' כי דוקא בחול עושין אחר העליות תכף ענין הירידה מפני שאין בחול כח להעמיד אותם כך, אבל שבת ויו"ט מחמת קדושתם כי רבה תתארך עלייתם ואין צורך להורידם על ידינו אלא יורדין מאליהם זמן ארוך אחר התפלה. וכן מפורש דבר זה בדברי רבינו ז"ל בשער הכונות דף ט"ו סוף עמוד ב' וז"ל, גם דע בענין תפלת החול שענין העלאתם צריכה להעשות על ידינו קודם התפלה אבל בשבת אחר שקבלו השפע העליון אין אנחנו צריכין להורידן כי מעצמם הם יורדין אחר עלינו לשבח. עכ"ל

ד' קדיש בתרא אינו מכלל הקדשים הנז' לפי שכבר עלו כל העולמות, אמנם זה הקדיש נקרא קדיש יתמא ר"ל קדיש שאומרים אותו היתומים, והענין הוא שהקדיש הזה הוא בעולם העשיה, שהם בחינת המיתה כדי להעלות כל הנשמות והנפשות, בסוד תחית המתים ועל כן אומרים אותו היתומים על מיתת אב ואם, ויש בקדיש הזה שם בן מ"ב וכו'

ושמעתי ממורי ז"ל שטוב לומר הקדיש הזה על מיתת אביו ואמו כל השנה כולה אפילו בשבתות וימים טובים לפי שאין הטעם כפי מה שחושבין המון העם שמועיל להציל נפש המת מדינה של גיהנם בלבד, אלא הנה עוד יש תועלת אחרת והוא להכניסו לג"ע ולהעלותו ממדרגה למדרגה. וכפי זה גם בשבתות וימים טובים יש לאומרו. ואני ראיתי למורי ז"ל שהיה אומר קדיש בתרא זה בכל שנה ושנה ביום שמת בו אביו בשלשה תפלות והיה אומרו בנוסח קדיש של בני ספרד כמו שנעתיקהו לקמן בע"ה עכ"ל

ה' דע כי העולם חושבים דקדיש יתמא שאומרים קודם עלינו לשבח אינו אלא בערבית ושחרית, ואינו כן אלא ישנו בשלשה תפילות שמ"ע וכן מפורש להדיא בשער הכונות שהעתקתי לעיל שכתב מהרח"ו ז"ל, וז"ל ואני ראיתי למורי ז"ל שהיה אומר קדיש בתרא בכל שנה ושנה ביום שמת בו אביו בשלשה תפילות ע"כ. נמצא גם קדיש בתרא של מנחה יש בו תועלת הנז' לנפטר אך לא תקנו לומר בו ברכו כדרך שאומרים בשחרית וערבית מפני כי מנחה זמן דין ושליטת החיצונים ואין טוב להתגרות בהם להראות ולפרסם להדיה ענין המכניע אותם, כמ"ש אל תחסום שור בדישו ולכן נעשה דבר המכניעם ומערבבם בהצנע ובהסתר, כדי שלא יתקנאו בנו, ולכן אפילו שם זה דקרו ליה לקדיש זה בשם קדיש יתמא לא רצו חכמים לקרותו להדיא אלא רק על קדיש של שחרית ולא על של ערבית, מפני כי שחרית הוא זמן שליטת החסד

וא"ו מה שאמרנו לעיל בשם רבינו האר"י ז"ל על קדיש יתמא שהוא קדיש בתרא שאומרים היתומים ביום יאר צייט שיש בו תועלת לנפטר להעלותו ממדרגה למדרגה הכונה הוא מפני כי בקדיש זה יש