עוד יוסף חי תשפ

בטלים חוץ מקרבן תודה וכו' ע"ש

ובזה מובן הטעם שסמכו אותה לברוך שאמר יען כי ברכת ב"ש היא בעולם היצירה וכמ"ש לעיל בשם רבינו האר"י ז"ל וקרבן זה של תודה הוא ג"כ בעולם היצירה ולכן תיקנו אחר מזמור זה פסוקים של יהי כבוד וכו' שהם ביצירה וכנז' בשער הכונות שבאלו הי"ח פסוקים יש בהם י"ח אזכרות וה"ס ט"ט של מטטרו"ן שהוא בששה קצוות דיצירה ולכן יש בו ששה אותיות כנגד ו"ק, וכבר ידעת מ"ש חז"ל בפויק זה דיהי כבוד דשרו של עולם אמרו ושר העולם הוא מטטרו"ן, ובהם ח"י אזכרות הרומזים לח"י עלמין שמקבל חיות ושפע רב מאילנא דחיי וז"ס חי חי הוא יודוך וכו' וכל זה להטיל לחקל תפוחין קדישין וכו' עכ"ד ובדבריו נתבאר טעם הנז'

ובאמירת מזמור לתודה יש אומרים שצריך לאומרו מעומד ואין הלכה כן אלא רבה יש להקפיד לאומרו מיושב, שאם אומרו מעומד נראה שהוא אומר אותו במקום קרבן תודה ע"ד ונשלמה פרים שפתינו ובאמת הוא לא נתקן לאומרו במקום קרבן שאם היה כן היו מתקנים לאומרו בתפלת העשיה עם הקרבנות, ועוד דמשום ונשלמה פרים שפתינו יצא האדם י"ח באמירת איזהו מקומן בהלכה של התודה ואיל נזיר קדשים קלים וכו'. אמנם נתקן המזמור הזה לאומרו בזמירות שהוא שיר של קרבן תודה שיש לו סוד לאומרו אחר ברוך שאמר מפני ששיר זה הוא ביצירה מפני שקרבן תודה הוא ביצירה ואינו בעשיה כשאר קרבנות, ולכן נתקן השיר שלו לאומרו בתפלת היצירה אחר ב"ש וכמ"ש לעיל בשם רבינו ז"ל בשער הכונות, ואין קורין אותו כדי להעלות לנו כאלו הקרבנו תודה בשיר זה ולכן המקובלים ז"ל אומרים אותו בערב פסח ובערב כפור אע"פ שבזמן המקדש אין מקריבים בהם קרבן תודה והיינו טעמא משום דמזמור זה לא נתקן לאומרו במקום הקרבה לכן ראוי שלא יקראנו מעומד כדי שלא יהיה נראה שאומרו במקום קרבן

וכן משמע מדברי רבינו ז"ל בשער הכונות בנוסח התפלה שכתב וז"ל, ברוך שאמר צריך לקום לקרותו מעומד ויאמר אותו עד סיום הברכה מלך מהולל בתשבחות, ואח"כ ישב ויאמר מזמור לתודה מיושב עכ"ל. נמצא דקפיד בזה לאומרו מיושב ולא מעומד

ז' כתב רבינו מהרח"ו ז"ל בשער הכונות וז"ל ברוך שאמר יש בו פ"ז תיבות וי"ג ברוך, וצריך לומר מרחם על הבריות, בשב"א תחת הבי"ת והרי"ש חיר"ק והיו"ד בחולם וכן נזכר בספר היכלות. גם צ"ל מהולל בפה עמו ולא יאמר בפי ביו"ד לפי שמילת בפה היא בגי' פ"ז שמנין פ"ז תיבות יש בב"ש, גם בתשבחות התי"ו בחיר"ק ולא בשור"ק כמ"ש המדקדקים, והרד"ק ז"ל כתב שהוא במשקל תפארת עכ"ל

ח' באומרו פותח את ידיך יכוין לר"ת שם פא"י והוא מספר חיבור הוי"ה אדנ"י יאהדונה"י שבהם ב' יודי"ן וזהו ידיך אל תקרי ידיך אלא יודיך ובין שני היודי"ן יש ששה אתויות מספר וא"ו שצורתו פת"ח שהוא נקוד החכמה, ויכוין ס"ת חת"ך שהיא מספר ב"פ רוח ובמלת ומשביע יכוין שעולה מספר שם חת"ך שהוא מספר ב"פ רוח

ובאומרו לכל חי רצון יכוין ר"ת רחל והוא מספר ב"פ דמעה, ויכוין להמשיך הארה מרצון העליון מזל העליון להמתיק את רחל ואת שני דמעות הנז'. גם יכוין להמשיך מן רצון העליון הנז' שפע ומזון וברכה רבה לכל העולמות והם סוד מוחין כמ"ש בסידור רבינו הרש"ש ז"ל

ואם לא כיון בפסוק פותח את ידיך אפילו במשמעות פשט הכתוב ופירוש המלות צריך לחזור לאומרו. ומשום דלא לתחזי כמודה לשתי רשיות ח"ו אם יאמר הפסוק הזה בזא"ז, ישהה מעט כנגד אמירת הפסוק הזה כפלים ויחזור לאמרו כדי לכון בו. ואם לא הרגיש על חסרון כונתו עד שגמר כל המזמור צריך שיחזור לומר כל המזמור ובשעת הדחק יסמוך על הסוברים דסגי לומר הפסוק הזה לחודיה ואחר העמידה יחזור ויאמר המזמור כולו לצאת י"ח לכ"ע

והא לך ד' רבינו ז"ל בשער הכונות ס"ת י"ח פסוקים הנז' עולה כתר (הוא תר"ב ועם כולל מספר י"ח עולה כתר) ובזה נעשה כתר לחקל תפוחין קדישין ולזה הס"ת עולה כתר לרמוז כי הוא סוף כל דרגין, וזה הכתר הוא מן כ"ב אתוון ולכן אין להפסיק בין הפסוקים האלו לתהלה לדוד בשום פסוק אחר כלל להיות כי פוגם בכתר הנז' ח"ו, ולכן תכף יתחיל לומר אשרי יושבי וכו' אשרי העם וכו' תהלה לדוד ארוממך וכו' כי פסוק אשרי רומז בכתר דיצירה כנז' בתיקונים שכל אשרי הוא בכתר. (א"ש לפי שרומז פסוק הזה דאשרי בכתר דיצירה עצמו לכן אינו נקרא הפסק בין י"ח פסוקים הנז' ובין תהלה לדוד אבל איזה פסוק אחר פשיטה דהוי הפסק)

ובסה"ק בן איש חי בפרשה זו אות י"א כתבתי דאם בא לאדם עניית דבר שבקדושה פתאום דיענה הקדיש וקדושה וברכו ורק יזהר אחר שיענה יאמר ג' פסוקים אחרונים של יהי כבוד ואז יסמוך כל הפסוקים בלי הפסק ע"כ, ובאתי לבאר כאן דודאי עדיף לחזור לומר כל י"ח פסוקים של יהי כבוד כולם וברור

עוד כתב רבינו ז"ל שם בשער הכונות פסוק להודיע לבני האדם גבורותיו ר"ת יכוין שהם שם לל"ה וזה הוא אחד מע"ב שמות של ויסע ויבא ויט וגם הוא בגימטריא אדנ"י

גם בפסוק פותח את ידיך הנה המזמור הזה נתקן לאומרו ג"פ ביום כנודע בסדר התפלה, והם ב"פ בתפלת השחר ופעם אחת במנחה, ונבאר עתה כונה שבזמירות דתפלת השחר הנה ר"ת פותח את ידיך פא"י והוא שם א' מן ע"ב שמות דויסע ויבא ויט, גם סודו הוא חבור שני שמות הוי"ה אדנ"י יאהדונה"י. וכבר ידעת מ"ש בזוהר ובתיקונים בפותח את ידיך אל תקרי ידיך אלא יודיך והם שני יודי"ן של יאהדונה"י ראשונה ואחרונה וביניהם ששה אותיות כמנין ו' וצורת ו' היא נקודת פת"ח וזהו פיתח את ידיך יודי"ך כנז' בהקדמת התיקונים

גם ס"ת פותח את ידיך חת"ך והוא שם קדוש המכונה בספרי המקובלים שם הפרנסה, גם תכוין כי שם הנז' בחלוף א"ת ב"ש הוא סא"ל, והוא שם אחד מן ע"ב של ויסע ויבא ויט, גם שם סא"ל הוא בגימטריא שם פא"י כמנין יאהדונה"י כנז' בר"ת פא"י

והנה כל הכונות שבפסוק הזה הם שוות בשלשה זמנים שאומרים אשרי. והחילוק שביניהם אינו אלא בכונת שם חת"ך בלבד. וזה עניינו כי בזמירות דשחרית תכוין כי שם חת"ך שרשו הוא יוצא מחילוף ותמורת ההוי"ה שהיא בגי' מצפ"ץ, כי הוי"ה בא"ת ב"ש הוא מצפ"ץ שהוא בגי' ש'. וכבר נתבאר במ"א כי שם מצפ"ץ להיותו תמורת ההוי"ה לכן הוא רחמים מעורב בדין, ולכן הוא בגי' אלהים דיודי"ן וזה סדרן הוי"ה ואח"כ מצפ"ץ ואח"כ אלהים כי שם אלהי"ם הוא יותר דין מכולם. והנה בזמירות שעדיין לא התפללנו תפלת השחר ולא ירד שפע עליון אלא שעכ"ז הוא בחינת בקר אשר בו שולט אברהם איש החסד, לכן שם מצפ"ץ שהוא ממוצע בדין הוא המאיר עתה. ונמצא כי שם זה הנקרא חת"ך עם היות שמקורו הוא משלשה שמות שהם הוי"ה מצפ"ץ אלהים (שמספרם חת"ך) כ"ז כל אחד הוא כפי הזמן והשעה, ועתה בזמן הזמירות הנה השם הזה יונק משם מצפ"ץ הממוצע וכו':