עוד יוסף חי תשפא

וכונת שם חת"ך באשרי שקודם ובא לציון אשר אז כבר התפללנו תפלת שחרית וירד השפע וגם הוא בתינת שהוא חסד גמור אז הוא נגזר משם ההוי"ה שהוא רחמים והוא הוי"ה דע"ב דיוודי"ן. והנה נודע בסוד והחכמה תחיה בעליה כי כל המזון והפרנסה מן החכמה כנז' בזוהר פ' בשלח בענין המן. וה"ס פותח את ידיך שהוא יודי"ך שהם ד' יודן שבהוי"ה דע"ב דיודי"ן כנז' וכל אחד כלול. מעשר ועשר מעשר הרי ד' יודי"ן הם ת' וכ"ח אותיות שיש במלוי המלוי שיש בהוי"ה זו הרי הכל חת"ך, ובזה תבין היות השם הזה נקרא אצל המקובלים שם הפרנסה

אבל כונת שם חת"ך בזמן המנחה הוא נגזר משם אלהים לפי שאז הוא זמן הדין והרי נתבאר שלשה חילוקים שיש בכונת שם חת"ך בשלשה זמנים הנז' אבל כל שאר הכונות שבפסוק הזה הם שוים בשלשה זמנים הנז'

והנה במלת ומשביע ג"כ תכוין שהוא בגימטריא חת"ך הנזכר ותכוין ג"כ בו כמנין כונות שם חתך הנז'. ובמלת רצון תכוין להמשיך מן הרצון העליון שהוא הוי"ה העולה קפ"ד שהוא לימוד דחכמה וגם הוא אהיה דיודי"ן העולה בגי' קס"א שהוא היסוד דאימא, והנה קפ"ד וקס"א עם הכולל הם בגי' רצון ותכוין להמשיך משני יסודות הנז' שפע ומזון וברכה אל כל העולם

ותכוין שעל ידם יתמתקו שני כחות של דין המונעים הפרנסה שה"ס שני מינים הנזכר בפסוק שקודם לזה והוא עיני כל אליך ישברו וכו'. והנה בעינים יש ב' דמעות שמהם יוצא הדין כנז' בפ' שמות והם למטה בנוקבא הנקראת רחל אשר גם היא בגי' דמעה שני פעמים. ולכן נרמזת רחל בר"ת לכל חי רצון, ותכוין להמתיק את רחל הנז' שהיא נוקבא תתאה ואת שני דמעות שהם בגי' רחל ותמתיקם על ידי הרצון הנז' שהוא קפ"ד וקס"א עכ"ד ע"ש

ט' מזמור תהלה לדוד הנז' בכל פסוקיו יש וא"ו באמצע הפסוק, ורק שנים לא נכתב בהם וא"ו באמצע והם פסוק חנון ורחום ה' שצ"ל וארך אפים ופסוק קרוב ה' לכל קוראיו שצ"ל ולכל אשר יקראוהו. והטעם נראה כי המזמור הזה יש בו כ"ב פסוקים, ובכל חצי פסוק יש אתנ"ח, וידוע כל אתנח הוא נחשב סוף פסוק, אמנם כיון שהטיל וא"ו בחצי השני של הפסוק עשה את הכל פסוק אחד כי באות שהניח בו וא"ו נמצא בא להוסיף זה על חצי הראשון וכלל חצי השני עמו דלא נחשב זה החצי פסוק בפ"ע, אלא נכלל עם חצי הראשון והכל נחשב פסוק אחד, ורק בשני פסוקים אלו לא הניח וא"ו וכיון דאיכא אתנ"ח בסוף חצי הראשון שלהם ולא הניח וא"ו בחצי השני נמצא אלו השני פסוקים נחשבים כארבעה ונמצא סך הכל של פסוקי מזמור זה הם כ"ד. וידוע כי הכד הוא כלי שמקבלים בתוכו מים כמ"ש ותרד העינה ותמלא כדה ותעל. ובא לרמוז בזה שאותיות המזמור הזה יהיו בחינת כד לקבל בהם שפע של הפרנסה כי אין השפע משתלשל ויורד אלא בכלי, סימן לדבר ותאמר הגישה אלי עוד כלי ויאמר אין כלי ויעמוד השמן ודוק היטב

גם נרמז במספר כ"ד הנז' על החסד שכל שליש שלו הוא כ"ד כנודע בסוד ושמתי כדכד שמשותוך, ומזמור זה אומרים אותו ג"פ ביום הרי ג"פ כ"ד כמנין חסד וכתיב חסד אל כל היום והבן

יו"ד מזמור הללויה הללו את ה' מן השמים הנה כפי סדורים וספרי המקובלים שהם גורי האר"י ז"ל צריך לכוין בפשט הדברים כך, מן השמים (רמז לאצילות) הללוהו במרומים (בריאה) הללוהו כל מלאכיו (יצירה) הללוהו כל צבאיו (עשיה) הללוהו שמש וירח (כללות עשיה ביצירה) הללוהו כל ככבי אור (כללות יצירה בבריאה) הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים (כללות אצילות במאציל) יהללו את שם ה' (ההוא דסתום) הללו את ה' מן הארץ (יסוד העפר) אש וברד (יסוד האש) שלג וקיטור (יסוד המים) רוח סערה (יסוד הרוח) ההרים וכל גבעות (יסוד הדומם) עץ פרי וכל ארזים (יסוד הצומח) החיה וכל בהמה (יסוד חי בלתי מדבר) מלכי ארץ וכל לאומים שרים וכל שופטי ארץ (יסוד האדם המדבר) ועיין בסידור עולת התמיד ועיין מנחת אהרן כלל י"ב אות ט'

י"א פסוק כל הנשמה תהלל יה כתב הטור ז"ל דכופלין פסוק זה לפי שהוא סוף פסוקי דזמרה, והלבוש כתב כדי להודיע לכל שגמרנו מזמורים של תהלים והכלבו כתב טעם אחר ובמנחת אהרן כלל י"ב אות ט' כתב טעם ע"פ הסוד ע"ש

י"ב כשאומר ויברך דוד את ה' יכוין ר"ת ודא"י והוא שם קדוש ועולה מספר אהי"ה גם שם י"ה במילואו יו"ד ה"א הוא אותוות הודא"י ובשם זה עלה מרע"ה למרום וכנז' בשער הכונות דרוש יוה"כ דף ק' ע"ב בכונת הפזמון האוחז בפסוק הודאי שמו וכו' ע"ש

ובסה"ק בן איש חי בפרשה זו אות י"ג הבאתי דברי רבינו האר"י ז"ל בחיוב הפרשת שלשה פרוטות לצדקה באומרו ואתה מושל בכל, ויתנם ב' שלשים ושליש ע"ש, וכאן אודיע שיש חסידים שעושים מצות צדקה ע"ד הנז' בפסוק הנז' גם בשבת ויו"ט, והוא כי בערב שבת יניח ב' פרוטות תוך חתיכת נייר א' ויכתוב עליו שתי פרוטות ויניח עוד פרוטה תוך נייר אחר ויכתוב עליו פרוטה אחת ויניח את שתיהם בביתו בחלון זה בצד זה רחוקים זמ"ז, וכשאומר ביום שבת ואתה מושל בכל יצייר אותם במחשבתו ויאמר בלבו הרינו מתנדב לצדקה את שתי הפרוטות ואת הפרוטה ויאריך בתיבות עד גמר מחשבה זו, ולמחר במ"ש יקחם ויתנם בקופה של צדקה או ליד העני או להגבאי. ונ"ל בס"ד שזה הוא מנהג יפה ונכון דהמחשבה נחשבת כמעשה בדבר זה, ועיין מה שכתבתי בס"ד בסה"ק רב פעלים ח"ג באו"ח סי' כ"ה דף י"ד ע"א וע"ב בענין הפרשת תרומה בשבת במחשבה ע"ש. ונ"ל בס"ד שלא יכוין בשבת ויו"ט הכונות שכתב רבינו ז"ל בשער הכונות בהפרשת שלש פרוטות אלו בחול, דבזה י"ל שב ואל תעשה עדיף ורק יכוין לקיים בזה הכתוב אני בצדק אחזה פניך. ויזכר לטוב עט"ר אדוני אבי זלה"ה שהיה דרכו להניח בחלון מערב שבת שנים או שלש צבורין של מטבעות כסף בשנים ושלש מקומות והיה עומד ביום שבת כנגדן להתנדב אותם לצדקה, וכל צבור יתנדב אותו בשעה בפ"ע ולא הייתי שומע מה אומר בפיו כי היה עושה זה בהצנע גדול, ולמחר לוקח אותם ומניחם בתוך כיס שמיוחד למעות של צדקה שיש לו, ודבר זה נתחכם לעשותו מרוב חשקו במצות הצדקה, ולכן גם בשבת לא תחסר אצלו מצוה זו יה"ר זיע"א. ואין בזה חשש בירור בשבת וכמ"ש במ"א

י"ג קודם ויברך דוד תקנו לומר ד' פסוקים של ברוך כנגד ארבע אותוות שם הוי"ה שכל אות כלול מארבע אותיות, ופסוק ראשון כנגד אות יו"ד שה"ס חכמה ופסוק שני כנגד אות ה"א ראשונה שה"ס בינה ופסוק ג' כנגד אות וא"ו שה"ס תפארת ופסוק רביעי כנגד אות ה"א אחרונה שה"ס מלכות, ולכן בזה נזכר וברוך שם כבודו מפני כי זה הוא כנגד אות ה"א אחרונה שהוא המלכות הנקראת שם בסוד ויעש דוד שם ובסוד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד

ובזה יובן בס"ד טעם נכון לתרץ קושיא נפלאה למה