עוד יוסף חי תשעח

בסוד העלאת מ"ן מקליפות העשיה שאין שם אלא נפשות עכ"ל

נמצא אע"פ שדוד הע"ה יסד שיר זה בשביל חנוכת הבית רמז כי סוד העלאת המ"ן מבחינת הנפשות שבקליפת העשיה אשר בעבורם נעשה ענין הריגת עשרה הרוגי מלוכה. וכתב בפירוש שכל הפסוקים אשר במזמור זה מדברים בענין עשרה הרוגי מלוכה וכנז"ל. ולפ"ז מובן טעמן של רבותינו הקדמונים ז"ל אשר תקנו לקרות מזמור זה כאן במקום אשר אנחנו עוסקין בקריאה הרומזת על עשרה הרוגי מלוכה והעלאת הניצוצות מן העשיה על ידם. ועתה מובן הטעם שראוי להתחיל מן ארוממך שהם הניצוצות האומרים כך כמ"ש הרב מ"ח ז"ל דבזה ניכר שאנחנו אומרים מזמור זה עתה בעבור שנרמז בו העלאת הניצוצות הנז' וענין עלייתם, ע"י הרוגי מלוכה, דאם נתחיל מתחלת המזמור היה נראה שאנחנו אומרים מזמור זה בשביל חנוכת הבית כמפורש בפסוק הראשון שבו וכאשר אומרים מזמור לתודה בשביל קרבן תודה. ובאמת זה אונו דחנוך הבית מאן דכר שמיה הכא. אמנם כשאומרים מן ארוממך מוכרח דהקריאה היא בעבור העלאת הניצוצות אשר נרמזה מן ארוממך ואילך, וכמ"ש הרב מ"ח דהניצוצות אומרים כך ועתה אנחנו עוסקים בזה הענין ולכך איכא טעמא רבא בקריאת הפסוקים האלה כאן. וזה הטעם הוא ברור ונכון ויציב בעזה"י

ולכן יפה כתב הרב חק"ל ז"ל שגם בחנוכה לא יאמרו פסוק זה של חנוכת הבית כי באמת לא נתקן מזמור זה לאומרו כאן בשביל חנוכת הבית אלא נתקן לאומרו בשביל רמז הרמוז בו על העלאת הניצוצות מן העשיה ע"י הרוגי מלוכה, אשר עתה במקום זה אנחנו עוסקים בכונת ענין זה ולכן גם בחנוכה אין נכון להתחיל מן פסוק זה אלא מן פסוק ארוממך שזה הענין רמוז מן ארוממך ואילך כדאמרן, ובשביל חנוך המזבח הנעשה בימי החנוכה אנחנו אומרים מזמור זה אחר בית יעקב וכאן מאן דכר שמיה

ט"ז כתב רבינו ז"ל בשער הכונות דף י"ז ע"א כבר בארנו לעיל כונת הקדיש דקודם הודו הוא כדי להעלות היכל הז' דעשיה אל היצירה ע"י כ"ח תיבות שיש בקדיש הזה. והנה אחר אשר כבר עלה ע"י הקדיש יש בו כח עתה לחזור הוא עצמו בחינת היצירה וכנגד זה אנו אומרים הודו לה' וכו'

והענין הוא כי מן הודו לה' עד ברוך שאמר הכל הוא בתיקון ג' ראשונות דעשיה שעלו ביצירה כנז', ואמנם מנהג האשכנזים לאומרו אחר ברוך שאמר וטעם סברתם הוא לפי שעתה הוא כבר נקראים אלו יצירה, וא"כ ראוי לאומרו באמצע תיקוני היצירה שהם מן ברוך שאמר עד יוצר כנודע. אבל הספרדים אומרים אותו קודם ב"ש, לפי שעדיין כל זה הוא בחינת תיקון עולם העשיה כי יצירה עצמה עדיין אינה נתקנת ואינה מקבלת אור אליה עצמה רק מן ברוך שאמר ואילך ולכן אין לאומרו רק בין העשיה ליצירה, ומורי ז"ל בזה נהג כמנהג הספרדים עכ"ל

ויגש

א' ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך. הנה פ' זה עניינו הוא ענין המ"ן אשר העלינו באל נקמות ה' ע"י נשמות עשרה הרוגי מלוכה כנז' לעיל בפרשה שקדמה, והנה הם בחינת עשרה ניצוצות אשר בעולם העשיה ולפי שעולם העשיה היא סוד המלכות לכן כל העשרה שלהם הם בסוד מלכים, וז"ס ה' מלך ה' מלך שחזרו לחיות ונעשו מלכים גמורים כבתחלה קודם שנפלו ונתבטלו ממלכותם וכו' וכנז' בשער הכונות דף י"ז ע"ב

וכתב שם עוד דנקודות הוי"ה הראשונה שהוא ה' מלך הוא סגו"ל באות יו"ד ובאות וא"ו אבל בשני ההו"ן אין צריך נקודות והם נקודות יהוה מלך כזה, והוי"ה השנית בשני פתחים תחת היו"ד והוא"ו כזה יהוה מלך והוי"ה הג' בתיבת ימלוך היא חיר"ק ביו"ד שב"א בה"א חולם בוא"ו וה"א אחרונה בלתי נקוד, ובתיבת לעולם תכוין בה אל מלכות תתאה דעשיה וכו' ע"ש

וכתב עוד שם וז"ל שני פסוקים אלו של ה' מלך וכו' והיה ה' למלך וכו' צריך לאומרם מעומד, כי היא סוד הי"ס של עולם העשיה הכוללת אריך ואו"א וזו"ן, וכבר ידעת כי בכל תיקון דא"א או דאבא או דאימא צריך לאומרם מעומד, ואף גם זאת אם אדם אומר פסוקים אחרים או סדר הקרבנות ושומע שאומרים ה' מלך צריך לקום מעומד עמהם בעוד שהציבור אומרים אותו, ואף שהוא בסדר הקרבנות אין צריך להפסיק ולומר עמהם ה' מלך וכו' כי אם רק לקום עמהם

ודע כי המנהג לדלג שלשה דלוגים א' בה' מלך וא' בה' מלך וא' בה' ימלוך, ובשער הכונות לא נתבאר בדברי רבינו ז"ל שצריך לדלג כאן אך מנהג ישראל תורה הוא, ונראה טעם לשלשה דלוגים אלו ע"ד מ"ש רבינו ז"ל בשער הכונות בחזרת העמידה דרוש ג' דף ט"ל ע"ג וז"ל, ובזה תבין טעם מ"ש לעיל שצריך לדלג כלפי מעלה בעת שאומר קק"ק וכנז' בתנחומא וכנז' בפוסקים בשם פרקי היכלות, והטעם להורות שבאלו התיבות של קק"ק עולים ומדלגים כולם למעלה ממקומם חג"ת בחב"ד ונה"י בחג"ת, ורחל הנוקבא בנה"י עכ"ל ע"ש. ועיין עוד בסידור רבינו הרש"ש ז"ל בדלוגים שעושים בברכת הלבנה שהם כענין העליות ע"ש, וכן הענין כאן שהדלוג מורה על העליות של העשרה ניצוצות דהעשיה הכוללת שלשה הפרצופים שהם א"א ואו"א וזו"ן שמכוונים באמירתנו ה' מלך אריך ה' מלך או"א ה' ימלוך זו"ן וכנז' בשער הכונות ופרי עץ חיים, והדלוג מורה על עלייתם למקום עלייתם וחזרתם למלכותם

ב' כתב מרן ז"ל בב"י בסי' נו"ן בשם הרב שבולי הלקט ז"ל מה שנהגו לומר ה' מלך בעמידה בזמירות בשבתות וימים טובים הטעם שנמצא בהגדה מלאך א' עומד בשחרית באמצע הרקיע ופותח ואומר ה' מלך וכו' וכל גדודי מעלה עונים אחריו עד שמגיעין לברכו, וכשם שהמלאכים אומרים אותו בעמידה כך אנחנו ראוי לאומרו בעמידה. ומה שאומר אותו פעמים נראה שהוא ממ"ש בתיקונים כשבא לפרש הסודות הנרמזים בשבת זה אמר בג"ד כפל לון תרין זמנין. ויש נוהגין לאומרו ג"פ ואין להם על מה שיסמוכו עכ"ל. וכתב הרב מנחת אהרן ז"ל כלל י"א אות וא"ו מדבריו ז"ל שמעינן טעם שכופלין אותו ב"פ וגם מפני מה הש"ץ אומרו וכל הקהל עונין אחריו כדי להדמות דמיון מה שעושין מה"ש בשמים שמלאך א' פותח וכל גדודי מעלה עונין אחריו עכ"ד והנה הטעם שאומרים אותו מעומד נתפרש ונתבאר דבר זה בדברי רבינו האר"י ז"ל ע"פ הסוד, וטעם זה שאמר הרב כשם שהמלאכים אומרים בעמידה כך ראוי לנו לעשות גם הוא נכון ע"פ הפשט, אך באמת המלאכים בלא"ה אין להם ישיבה למעלה אלא הם עומדין תמיד וכמ"ש רז"ל ע"פ ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה וכן איתא בגמרא בעובדא דארבעה עלו לפרדס גבי אלישע שראה את מט"ט יושב וכותב זכיות ישראל וכו'

ב מה שאומרים ה' מלך ה' מלך ואין אומרים תחלה מלך ואח"כ מלך לפי סדר היה הוה ויהיה הנה מן הכונות שיש בזה בדברי רבינו האר"י ז"ל מבואר טעם ע"פ הפשט, ובסה"ק מקבצאל כתבתו מה