עוד יוסף חי תשעו

לא יקפיד אם אחד דלג כלום, וכמ"ש ע"פ ודגלו עלי אהבה אל תקרי דגלו אלא דלוגו כי הוא יתברך חנון ורחום ומשלים החסרון בחסדו הגדול

ולכן באמירת פטום הקטורת הוצרכו הקדמונים לעשות הקדמה ולומר אתה הוא ה' אלהינו שהקטירו אבותינו לפניך קטורת הסמים ככתוב בתורתך, כדי שתהיה קריאתנו בפרשה זו נראית כמו סיפור מעשה שהיה, כי הקדמה זו מורה שאנחנו באים לספר מעשה שעשו אבותינו שהיו מקטרים קטורת הסמים ככתוב בתורה, ובאלה הדברים ניכר שאין אנחנו אומרים פרשה זו במקום הקטרה כדי שאם האדם דלג אחת מן הסמנים לא יהיה פ"פ למקטרגים לקטרג ולומר זה חייב מיתה בידי שמים. אבל באמת קמיה שמיא גליא שכונתינו לומר זה במקום הקטרה והיא מרוצית לפני הקב"ה כהקטרה ואם הקורא חיסר אחת בקריאתו אין הקב"ה מענישו אנא הוא יתברך ממלא חסרונו וטוב לו. אמנם במנחה יש שאין אומרים הקדמה זו בקטורת, ויש אומרים אותה כמו בשחרית ואותם שאין אומרים אין חוששים להמקטרגים מפני שכבר גילו כונתם בשחרית ואדעתא דשחרית אומרים במנחה, אבל האומרים גם במנחה היינו מפני החשש הנז' שאמרנו בשחרית. ועתה רוב קהילות ישראל דרכם לומר במנחה כמו בשחרית, ועל זה נאמר אשרי אדם מפחד תמיד, ועיין מנחת אהרן כלל יו"ד אות י"ב מה שכתב בזה מן נודע ביהודה וספר מחזיק ברכה וברכי יוסף, ומה שיישב הוא בדבר זה ע"ש

ח' כשאומר פסוקים של אנא בכח יזהר בפסוק שהוא כנגד אותו היום שעומד בו לאומרו ג"פ כמ"ש רבינו ז"ל בדרושי הלילה בפסוקים שאומר בק"ש שעל המטה, דהיינו ביום א' יאמר פסוק אנא בכח ג"פ, וביום ב' יאמר פסוק קבל ג"פ, וכן עזה"ד. גם יזהר שיאמר פסוקים של אנא בכח כל ב' תיבות ביחד, וכנז' בש"ץ וכן הוא בדברי רבינו האר"י ז"ל, ויש טעם בדבר, ויזהר לומר בשכמל"ו בלחש

ט' חייב כל אדם ללמוד ביאור ברייתא די"ג מדות וטוב למנות הי"ג מדות אלו באצבעותיו והמקובלים מכוונים בזה לי"ג מידות עליונות, וזה ביאורן בסידור הגאון יעב"ץ ז"ל, א' מקל וחומר כיצד ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים, קל וחומר לשכינה, וצריך שתסגר מרים לפחות שבעה ימים, הרי למד חמור מקל להחמור, וה"ה איפכא קל מחמור להקל. ב' מג"ש כיצד ערות הבת לא למדנו אלא מגז"ש אתיא הנה הנה זמה זמה. ג' מבנין אב וכתוב אחד כיצד, הרי נאמר בחג המצות, אך אשר יאכל לכל נפש וכו' התיר אוכל נפש ובשאר המועדים מנין, אלא ארז"ל זה בנין אב לכל המועדים, ומבנין אב משני כתובים כיצד, נאמר במומי אדם או גבן או דק וכו', וכתוב במומי בהמה או חרוץ או יבלת, באדם לא נאמר חרוץ יבלת. ובבהמה לא נאמר דק תבלול, מניין ליתן האמור של זה בזה, ולמדו אדם מבהמה ובהמה מאדם זהו משני כתובים, והן נחשבים לכתוב אחד. ד' מכלל ופרט כיצד, נאמר אדם כי יקריב קרבן וכו' מן הבהמה, כלל חיה שהיא בכלל בהמה, מן הבקר ומן הצאן פרט, שנתמעטה חיה, ואין בכלל אלא מה שבפרט. ה' מפרט וכלל כיצד, נאמר בהשבת אבדה וכן תעשה לחמורו וכן לשמלתו פרט, דמשמע אלה בלבד חייב להשיב, וכתב אחריו כן תעשה לכל אבדת אחיך חזר וכלל, נעשה כלל מוסף על הפרט ומרבה לכל דבר. וא"ו אלא כעין הפרט כיצד, הרי שנאמר על כל דבר פשע כלל הכל, על שור על חמור וכו' פרט לך אלו בלבד, על כל אבדה חזר וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון, אף כל כיוצא בו, יצאו קרקעות ועבדים שהוקשו להם ויצאו שטרות שאינן אלא לראיה. ז' מכלל שהוא צריך לפרט כיצד, נאמר קדש לי כל בכור יכול אף הנקבות בכלל שהייתי אומר כל פטר רחם במשמע, תלמוד לומר זכר, זהו כלל שצריך לפרט, ואם נאמר זכר יכול אפילו יצאה נקבה לפניו, תלמוד לומר פטר רחם אי פטר רחם יכול אפילו נולד אחר יוצא דופן תלמוד לומר בכור, זהו פרט שצריך לכלל והם מדה אחת. ח' ויצא מן הכלל ללמד כיצד, והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים וכו'. הלא שלמים בכלל כל הקדשים הן, כשיצאו מן הכלל לא ללמד על עצמן בלבד יצאו אלא על הכלל כולו יצאו, מה שלמים קדושת מזבח אף כל שקדושתו קדושת מזבח חייבין עליו, יצאו קדשי בדק הבית. ט' ויצא לטעון טעון אחד שהוא כעניינו כיצד, נאמר ואשר יבא את רעהו ביער וכו' מכה בשוגג בכלל רוצח היה שנאמר ומכה אדם יומת, בין שוגג בין מזיד, ויצא מכה בשוגג לטעון טעון אחד שהוא כעניינו של מזיד, שזה המית וזה המית, יצא מן הכלל להקל על עצמו שניצול בערי מקלט, זהו ולא להחמיר. יו"ד ויצא לטעון אחר שלא כענינו כיצד, נאמר כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד, והוציא את העבריה מן הכלל, שנאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים, והלא אמה העבריה בכלל עבד עברי היתה שנאמר כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה, למה יצאה מן הכלל, לטעון טעון אחר שלא כענינו, שעבד אינו יוצא בסימני גדלות ולא במיתת האדון, והאמה יוצאה בסימנין ובמיתת האדון אפילו תוך שש, יצא להקל עליה שיוצאה תוך שש, ולהחמיר שאדוניה מקדשה בעל כרחה. י"א ויצא לידון בדבר חדש כיצד, נאמר וכהן כי יקנה נפש וכו' ויליד ביתו, בתו בכלל היתה, בין פנויה בין נשואה, ויצאה לידון בדבר חדש, שאחר שנשאת אינה אוכלת בתרומה, שנאמר ובת כהן כי תהיה לאיש זר וכו', והואיל והוציאה הכתוב מהכלל אי אתה יכול להחזירה לכללה אפילו אלמנה וגרושה, אם לא החזירה הכתוב בפירוש שנאמר ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה וכו' מלחם אביה תאכל. י"ב דבר הלמד מענינו כיצד, נאמר שבו איש תחתיו, יכול ישבו תחתיהם כל היום, בא הכתוב ולמד אל יצא איש ממקומו שהוא אלפים אמה (מדת תחום שבת) שהוא דבר הלמד מענינו. ודבר הלמד מסופו כיצד, נאמר איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו, אסר כל שאר שבעולם, ובסוף הענין פירש האסורות לנו ומהם נלמד המותרות, ואלו מדה אחת הם. י"ג ושני כתובים המכחישים, כמו שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, וכתוב אחד אומר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, בא הכתוב השלישי והכריע, שנאמר אף ידי יסדה ארץ, וימיני טפחה שמים, קורה אני אליהם יעמדו יחד, מלמד ששניהם כאחד נבראו, ואין כאן הכחשה עכ"ל. ואתה הקורא אל תהי אזהרתי קלה בעיניך שיהיה ביאור ברייתא זאת נתין בקרביך וכתוב על לבביך, כי במידות השנויים בברייתא זו תלויים רוב הלכות תורה שבע"פ. על כן פרשה ברייתא זו כנפיה למעלה, כי בה מכוונים המקובלים לי"ג מדות עליונות ולי"ג מכילן דרחמי, ולנרד וכרכום קנה וקנמון וכו' עם כל ראשי בשמים

יו"ד אזהרה שמענו מפי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות שצריך לומר כן בפת"ח ולא יאמר כן בציר"י, וכך צריך לנהונ. ואין טעמו של רבינו האר"י ז"ל משום כי כן בציר"י אין משמעותה כמקום, דהא באמת מצינו במלכים כן בציר"י שנאמר על המקום אך ודאי הוא יש לו טעם ע"פ הסוד בדבר זה, ועוד בלא"ה הוא אין דרכו ללמד אזהרות כאלה ואינו מזהיר ומזכיר דבר אלא הנוגיע לסוד

י"א גם עוד אזהרה שמענו מרבינו האר"י ז"ל בשער