עוד יוסף חי תשעה

זה דעליון יש לומר בודאי הגמור דאנשי כנה"ג גם הם תיקנו הנוסח שלהם כפי נוסח תפלת חזקיהו הע"ה אשר בודאי הגמור ברוה"ק אמרה, וכיון דלא נקיט עליון ודאי כך ראוי לומר ע"פ הסוד. והנה הנוסח של עליון נאמר על דוד הע"ה בתהלים פ"ט, אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ, אבל על הקב"ה נאמר במזמור פ"ג וידעו כי אתה ה' לבדך עליון על כל הארץ

וראיתי להרב מהרי"א בשלמי צבור דף ס"א ע"ג שבת צ"ל האלהים לבדך לכל וכו' שהוא לשון הכתוב בישעיה סי' ל"ז עד ואת הארץ, ולכן טועים האומרים בו עליון לכל ממלכות הארץ. דאין בכתוב עליון ע"כ. וכתב הרב המגיה שם שכתב בשם סדר היום שיש מדקדקים שאין אומרים עליון מפני שאינו בפסוק, ונ"ל שאין לחוש שאנו מתפללים ע"ד הפסוק, אבל לא כלשונו ואנו מוסיפין וגורעין ואין חשש בזה עכ"ל, וסיים הרב המגיה, ומ"מ נ"ל שיותר טוב שלא לשנות מן הכתוב. ועיין מ"ש הרב כנה"ג סי' קט"ו בשם רש"ל בתשובה סי' מ"ד ופר"ח שם וכו' עכ"ל ה"ה שם. ואני אומר קבלה בידינו שכל נסחאות אלו הם תקנת אנשי כנה"ג וכל אלו הם תפלת העשיה, וטענה דידי חזקה היא דודאי כך תקנו אותה כתפלת חזקיהו הע"ה האמורה ברוה"ק וגם הם רוח ה' דבר בם כנודע, ואין זה הסדר של אחרונים שיוכל האדם לסדר תפלתו כרצונו אלא תפלת רבים היא. ובספר מנחת אהרן כלל יו"ד אות ז' הביא דברי סדר היום ונטה לדבריו ע"ש, ובאמת העיקר הוא כמ"ש שאין לומר עליון אלא נקטינן כלשון הכתוב ובסידור הגאון יעב"ץ ג"כ הגרסה היא כפי האמור פסוק הנז', וכן בסידור רב עמרם ז"ל, וכן בסידור רבינו זלמן ז"ל הוא כפי הפסוק הנז' וזה עיקר

ומה שתקנו לומר את הדבר שהבטחתנו על ידי צפניה חוזך כאמור בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם וכו', אע"ג דאיכא כמה הבטחות יקרות על זמן הגאולה בפסוקי הנביאים, הזכירו הבטחה של קבוץ גליות כי בקשה זו היא בתפלת העשיה שכולה נתקנת על בירורים של נ"ק מן העשיה כנודע, והבירור עניינו שוה לקבוץ גליות, ונקרא קבוץ גליות כי הניצוצות גולים בתוך הקליפות וסוד הבירור הוא ענין קבוצם ועלייתם מן הקליפות, ולכן בתפלת העמידה בברכת תקע בשופר גדול לחרותינו ושא נם לקבץ גליותינו וכו' מתפללים באמצע ברכה זו על קבוץ ובירור נ"ק שיצאו ע"י טיפות שז"ל ונתנו בתוך הקליפות

ואע"ג כי יש בישעיה סי' י:א, והיה ביום ההוא יוסיף אדני שנית ידו וכו' ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ וכו', וכן בירמיה ט"ז וכן ביחזקאל סי' ל"ז, כה אמד אד"ני ה' הנה אני לוקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שם וקבצתי אותם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם. מ"מ האי קרא דצפניה חביב יותר משום שנזכר בו עוד הבטחות יקרות שסיים הכתוב כי אתן אתנם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ה', וזו ההבטהה אשר הבטיחנו השי"ת בתורה ע"י מרע"ה בפרשת כי תבא ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת, וגם הסיום שסיים בשובי את שבותיכם לעיניכם הוא דבר יקר מאד, שהבטיח שיראו ישראל הניסים בעיניהם, ונמצא כי מלבד ההבטחה של קבוץ גליות נזכר בו עוד הבטחות יקרות, ולכן הזכירו פסוק זה

ובנוסח ירמ"י או"א שתרחם עלינו נקיט בפשעים תרתי שהם תמחול ותסלח, משא"כ בחטאים ועונות נקיט חדא חדא. נ"ל בס"ד כי בפשעים שהם להכעים פתיך בהדייהו עון חלול השם דאיכא בזה חלול השם טפי, משא"כ בעון שעושה לתיאבון, ונמצא מלבד גוף העבירה יש עון חלול השם דחמיר טפי, ולכן נקיט מחילה וסליחה חד כנגד עון חלול השם' ועל זה נקיט מחילה, וחד כנגד גוף העבירה ועל זה נקיט סליחה, ובספר ש"ץ דף ס"א ע"ד הביא מן הרב ב"ד שהביא בשם כ"ה וז"ל, מ"ש תמחול ותסלח גבי פשעים משום דהם מרדים להכעיס וצריך שני מחילות א' לעשותו מפשע עון, והב' לעשותו מעון חטא על ידי תשובה שזדונית נעשות כשגגות עכ"ל. ויש לגמגם בזה דהא תשובה מעליא שהיא תשובה מאהבה עושה הזדונות והפשעים זכיות כנז' בגמרא, וא"כ הול"ל תלת בפשעים והיינו תמחול ותסלח ותכפר כי כפרה הוא לשון קנוח כמו בעי לכפוריה ידיה בההוא גברא, ולטעמא דידן אתי שפיר

וא"ו לא יאמר פרשת התמיד שני פעמים בבוקר מפני שהוא כמקריב ב' תמידים בבוקר, והוא כעובר על בל תוסיף, ועוד דהו"ל כמביא חולין לעזרה באומרו פעם שנית, כ"כ הטור ז"ל סי' מ"ז. ונראה דחששה זו אינה אלא אם אמר הבקשה של רבון העולמים אתה צותנו להקריב קרבן התמיד וכו' שמסיים בה שיהיה שיח שפתותינו חשוב כאלו הקרבנו התמיד במועדו ועמדנו על מעמדו, אבל אם קודם שאמר רבון העולמים וכו' הנז' קרא פרשת התמיד שנים ושלש פעמים מפני שלא כיון בה בפעם ראשנה ולכך חזר ואמרה, הנה כיון שעדיין לא אמר רבון העולמים הנז' לית לן בה, כי בקריאה בלבד אין כאן הקרבה כדי שנחוש לחששות הנז', מאחר כי מקרא של תורה הוא קורא

ומאחר כי בקריאתו פרשת התמיד פסוקי תורה הוא קורא, לכן אין קורין אותה בצבור מעומד כדי שתהיה כמו קרבן ממש שמקריבין אותו מעומד, אמנם יחיד שמתפלל בביתו טוב שיקראנה מעומד מפני דאע"ג דהוא קורא פסוקי תורה, מ"מ הוא מכוין במחשבתו שקורא אותה במקום קרבן ולכך יעמוד דוגמת הקרבן, אבל בציבור לא יעשה כן כדי שלא ירגישו בו ומחזי כיוהרא, כיון דאין הצבור עומדין, ולא יעמוד אדם בין היושבין וכמ"ש בבית עובד, והיינו אם קוראה בקול דרואין אותו קם על רגלו וקורא פרשת התמיד

ז' במה שאומרים קודם אמירת פטום הקטורת אתה הוא ה' אלהינו שהקטירו אבותינו לפניך וכו' רבים שאלו וחקרו ודרשו מה ראו להקדים הקדמה זו קודם אמירת פטום הקטורת, ועוד למה לא תקנו הקדמה כזאת קודם פרשת התמיד לומר אתה הוא ה' אלהינו שהקריבו אבותינו לפניך קרבן התמיד וכו'. והתשובה הנכונה לזה היא כי קריאתינו בפרשת התמיד כונתינו היא שתהיה קריאה זו במקום ההקרבה ממש, וכונה זו אנחנו מפרשים אותה בפינו ובלשונינו בבקשה של רבון העולמים שיהיה שיח שפתיתינו וכו' כאלו הקרבנו קרבן התמיד וכו', אבל כונתינו בקריאת הקטורת היא עצורה בלבבינו, ואין אנחנו מבקשים בפינו להדיה שתהיה קריאתינו במקום ההקטרה יען כי הדין הוא שאם חסר אחת מסימניה ח"מ, ולכן אין מזכירין בפירוש שתהיה הקריאה כהקטרה ממש כי אולי דילג תיבה אחת מפסוק קח לך סמים שבו רמוזים י"א סימני הקטורת, ובקריאה בלבד ליתא לחמשה הנז', יען כי אין אנחנו מפרשים בפינו שתהיה הקריאה במקום הקטרה, כדי שיהיה על קריאה זו קטרוג מן המקטרגים לומר כשלו בזה שחסרו אחד מסמניה דהמקטרגים יחשבו קריאתינו כקורא בתורה, ועל קריאה בתורה אין לדקדק כ"כ אם חיסר, ולכן אין אנחנו מבקשים בפינו שתהיה כהקטרה אבל בלבבינו אנחנו מכוונים שתהיה כהקטרה ממש וכונת הלב אינה גלויה אלא להשי"ת לבדו והוא יתברך