עוד יוסף חי תשעב

הספירות אשר האצילם כי שם שייכי השמות והכינויים הכתובים בתורה ובסדר תפלותינו, ושם נוכל לדבר עמו ולקרא אותו בכל השמות הקדושים במחשבה וברעותא דלבא, כי אורו מתפשט בתוכם ומחיה אותם ופועל בהם כל הפעולות, ואין שום פעולה נפעלת מבלעדי כח שפעו והשגחתו, ולכן אמרו רז"ל בספרי כה' אלהינו בכל קראנו אליו, אליו ולא למדותיו פירוש מדותיו הם הספירות דכל ספירה נקראת בשם מדה כי באמת צריך שתהיה כונתינו בתפלה אליו וכאמור

וזכור תמיד מ"ש רשב"י זיע"א באדרא רבא וז"ל כללא דכל מילין עתיקא דעתיקון וזעיר אנפין כולא חד, כולא הוה כולה הוי כלא יהא, לא ישתני ולא משתני ולא שנא, ומפורש בדברי רז"ל בשער מאמרי רשב"י בביאור אד"ר הכונה כי אריך אנפין הוא אוחז כל קומת עולם האצילות ומתלבש תוך או"א וזו"ן ונמצא כי עתיקא דעתיקין כולל את ז"א ואת כולם והכל דבר אחד, זה לבוש לזה וזה לבוש לזה עכ"ד ע"ש. והוא הדבר אשר כתבנו לעיל כי באמת אותיות ההוי"ה הם כוללים כל הפרצופים ובכל פרצוף יש בו בפרטות אותיות ההוי"ה, אך הואיל דהזו"ן הם סופא דכל דרגין לכן הז"א נקרא בסתם בשם הוי"ה הכולל, והואיל דאנחנו נשמתינו מן זו"ן לכן אנחנו נקראים בנים להם. ולכן אנחנו אין יכולים לדבר ולבקש אלא מן ז"א כי הוא אבינו, וכונתינו באמת הוא לקבל מן אור א"ס המתפשט ומסתתר בו בהתלבשות כל פרצופים העליונים כולם כי הכל הם באחדות אחד

ודבר זה תמצאהו מפורש בזוהר פרשת האזינו דף רצ"ז ע"א וז"ל, זכאה חולקיה מאן דקרי למלכא וידע למקרי כדקא יאות, ואי איהו קרי ולא ידע למאן דקרי אתרחק קב"ה מיניה דכתיב קרוב ה' לכל קוראיו וכו' למאן קרוב חזר ואמר לכל אשר יקראוהו באמת, מאי באמת בחותמא דגושפנקא דמלכא דהיא שלימו דכלא (פירוש הוא ז"א הנקרא אמת והוא שלימו דכלא כמ"ש לעיל) זכאה חולקיה למען דעל ונפק למנדע ארחוי דקב"ה וע"ד כתיב ואורח צדיקים כאור נגה וכו' עכ"ל והבן בדברים

ולכן סידר רבינו הרש"ש ז"ל בתפלה של כל יום ויום בזה הלשון, עלת כל העלות המתלבש בעשר ספירות דאצילות על ידי שמו הגדול המתגלה בתפארת ומלכות וכו', גם סידר בזה"ל הוא היה טמיר וגניז בכתר והוא הוה המתלבש בעשר ספירות דאצילות והוא יהיה שמתגלה בתפארת ומלכות. והנה בחבור שחברתי בס"ד וקראתיו בשם דעת ותבונה בפרק א' הארכתי בדברים אלו והרחבתי הדברים בעזה"י מפי סופרים ומפי ספרים בס"ד, והקורא שם יאירו עיניו היטב בעזה"י בענייני העבודה והאמונה ויכונו מחשבותיו ויתיישבו רעיוניו בדברים של אמת כי חיים הם למוצאיהם

והגם שיצאנו ידי חובה בדברים אלו שכתבנו, הנה עוד ראיתי יפה להעתיק לך כאן דברי הרב המקובל רבי עמנואל חי ז"ל בספרו יושר לבב וז"ל. הואיל וכל אשר נשפע בכח סיבה הראשונה בפרצופים העליונים להוריד למטה צריך לעבור דרך זו"ן. לפיכך כל הנשמות על שמם נקראו דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם, והוא ז"א והנקרא בשם הוי"ה בסתם, כי גם הנשמות אשר נחצבו מהפרצופים הגבוהים מן זו"ן הם צריכים לעבור דרך זו"ן ולצאת משם אל התחתונים. והכי איתא בזוהר פ' ויקרא דף צ"א וז"ל כל קשירו דעלאי ותתאי בהאי אתר דאקרי ישראל אשתכח, ועוד דאתקשר במה דלעילא ואתקשר במה דלתתא ואתקשר בכ"י וכו' ע"ש

והנה פרצוף ישראל זה הנזכר הוא פרצוף ז"א כי הוא הנקרא ישראל והוא כמו גוף החיצון לכל הפרצופים הגבוהים ממנו והם הם פנימיים לו וכו'. נמצא שם הקב"ה המורגל בפינו אשר בשם הוי"ה אנו קוראים אותו הוא הז"א ועליו אנחנו רומזים כל הפעולות שאנחנו מדברים בשם הוי"ה ב"ה ונשמתו המסתתרת בו על ידי הפרצופים העליונים שלפנים ממנו הוא הסיבה הראשונה הנקרא אין סוף ולו אנחנו עובדים

(והכונה על אותו הניצוץ הנמשך ומתפשט מן הא"ס אשר זה הנצוץ נתלבש בכח נצוץ אחר שנברא מכח עוצם הארתו, וכאשר הבאתי דבר זה לעיל מספר הקדוש עץ חיים שער מ"ב הנז"ל)

נמצאת אתה אומר דהמתפלל לז"א הוא מתפלל לסיבה הראשונה המסתתרת בו, כי בלעדה אין כל מאומה בידו וכו', ולפיכך אין אנחנו מתפללים בפרטות להפרצופים העליונים מן ז"א, יען כי בקראנו לז"א ונדבר עמו הרי אנחנו קוראים ומדברים עם כל הפרצופים כאחד, עם נשמתם המסתתרת בהם שהוא אור א"ס, ואע"פ שאנחנו מזכירים בתחלת תפלתינו או באמצעם או בסופם שם אחד מהשמות הראויים לפרצופים אחרים זולת ז"א, הנה עם ז"א אנחנו מדברים בכללות כי כולם הם מתלבשים בו וכו'

ולבן הז"א הוא השולט על כל הברואים ומנהיגם ומפרנסם וכו' ונשמותינו הם חלקו, וכך הוא רצון הסיבה הראשנה שיהיה ז"א הוא המוציא והמביא השפע לתחתונים ואין עוד מלבדו עכ"ד ע"ש

ואתה ידידי הקורא בכל הדברים האלה אשר הצנתים לפניך ובין תבין מעצמך, דמה שכתב המחבר כור מצרף בענין כונת האדם בעבודה ותפלה שנראה מדבריו שהאדם בתפלתו ועבודתו יכוין אל פרצוף ז"א עצמו ולא יכוין לאור אין סוף המתלבש בו שהוא נשמה לנשמה שלו ושל הפרצופים כולם המתלבשים בו הנה בודאי דבר זה הוא טעות גמור והוא קצוץ בנטיעות ח"ו, וכאשר בררנו לעיל דהחושב בדעתו לייחס פעולה לשום ספירה ופרצוף ואפילו לכתר עליון מבלעדי כח אור א"ס המתלבש שם הרי זה ענין שניות בודאי והיא כפירה ח"ו, וכבר רשב"י ע"ה באדרא אשר העתקתי לשונו לעיל קלל לאדם החושב כן שאמר וז"ל, ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא כמאן דפסיק נשמתא ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי בגין כך ישתצי הוא ודוכרניה מן עלמא לדרי דרין עכ"ל שהבאתי לעיל

ואם נבא להליץ בעד המחבר ולומר שגם הוא כך כונתו ומודה בכך, אין הדברים שכתב הולמות הכונה הזאת, יען שהיה צריך לפרש זה בדברים שכתב ולא יהיה העיקר חסר, ואיך שיהיה אתה הקורא תסמוך ותטה אזנך אל הדברים והאמת אשר כתבנו

גם מ"ש בכור מצרף הנז' על העובדים ומתפללים לסיבה הראשנה הם עובדים ללא אלהי אמת וכפל דברים אלו בדף ק"ב ע"ד הנה בודאי על מלין אלו שפלט קלמוסו בשגגה צריך לו כפרה, שנראין כפרנות ח"ו שקיראו לא אלהי אמת חלילה, ואם היה אומר על גוף העבודה והתפלה אין זו עבודה ואין זו תפלה מתוקנת באמת הוה משמע על הדרך והאופן של סדר העבודה והתפלה קאמר דאינו מתוקן ומסודר באמת, כי מאמת התרוממות והתעלמות הסיבה הראשנה דלית מחשבה תפיסה ביה כלל אין האדם רשאי להתפלל אליו וליחד דבריו ועבודתו אליו, אך דא עקא שהמחבר מפרש הכתוב שאמר ללא אלהי אמת דקאי עליו ח"ו, הנה כל השומע דבר זה ראוי לקרוע בגדיו ולרתע כוליה גופיה, ובודאי המחבר הנז' חטא בזה חטאה גדולה וצריך כפרה, והגם דודאי שוגג הוא בדבר ולא הרגיש במכשול הזה היוצא מדבריו הנה כבר אמר התנא באבות, חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחיבו חובת גלות ותגלו למקום מים