עוד יוסף חי תשמז

לפי שעה בלבד, ואח"כ צרר בו תפילין פעם אחת, אפינו צררן בו לפי שעה בסתם, ולא ע"ד שיהא מיוחד לכך לעולם, נאסר להשתמש בו דבר חול כגון לצרור בו מעות אא"כ התנה עליו בתחלה שיוכל לצרור בו מעות כשירצה, או שבשעה שצרר בו התפלין התנה בדעתו שצוררן בו ע"ד לפנותן לאח"ז ויחזור להיות חול כמו שהיה קודם שצרר בו. בד"א בסודר שלו, אבל אם אדם אחד צרר בסודר של חבירו, לא נאסר, דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אא"כ גנב בגד ועשאו כים. שאז קנאו בשינוי מעשה ואסרו

כ' אם עשה כיס לשם תפילין, אפילו אם צרר בו ע"ד לפנותן אסור. אבל אם לא צררן בו מעולם, אינו נאסר בהזמנה, אפילו שעשה כיס מחדש לשם תפלין

תולדות

א' נטילת ידים שחרית אין נוטלין ע"ג קרקע אלא לתוך כלי. וטוב שיהיה כלי התחתון מאוס ושבור, אבל לא יהיה נקוב, כדי שלא יצאו ממנו מי הנטילה לחוץ, ועיין פתחי עולם סי' ד' ס"ק ט"ו

ב' טוב שיהיו המים שנוטל בהם מכוסים, דכתב בספר מ"ב, לשאל הגיעו קצת יחידים אם יש להקפיד על מים מגולים לענין נט"י דשחרית, והשבתי להם דאינו מהדברים הפוסלים לנט"י שחרית, ואפילו במקום דשכיחי נחשים לא אסרום חכמים אלא לשתיה בלבד, אך את זאת חזיתי ביו"ד סי' קט"ו כתב שם בבאה"ט בשם הגאון מהר"ר שעפטיל ז"ל שכתב לא ירחץ ידים שחרית במים מגולים, קל וחומר הדחת פיו, כי אם במים מכוסים כל הלילה, ע"כ. וכתב הרב המגיה בשלמי צבור דף י"ח ע"ב, כן נמי משמע מתוך דברי הרב כנה"ג שכתב בשם ס"ה וז"ל, כל ישראל ירא שמים ובעל נפש, צריך שיזמין אצל מטתו שני כלים אחד מלא מים ואחד ריקן, ויתן את המלא בריקן מכוסה ונקי, המלא ברוך והריקן ארור, ואם יהיה שבור ומאוס טוב ויפה

ובספר חס"ל הביא מהרב כסא אליהו ז"ל ס"ק יו"ד שכתב וז"ל, מים מגולים אסור לרחוץ מהם משום סכנה, ובפרט בעה"ק ירושלים תובב"א, ופוק חזי מאן גברא רבא קא סהיד על האי מלתא הוא הרב פר"ח ז"ל ביו"ד סי' תי"ו. שכתב בפירוש דבירושלים נמצאים נחשים ועקרבים, וכתב דמים שנתגלו לא ישפכם לרה"ר, ולא ירבץ בהם, ולח ירחץ בהם ידיו ורגליו, ואפילו גב היד וגב הרגל שהם חלקים, ולא ישקה מהם לא לבהמתו ונא לבהמת חבירו בין טהורה בין טמאה, אבל משקה אותם לחתול

ושיעור המים שיאסרו אם נתגלו, כדי שיהיה הסם ניכר בהם ומזיק, אבל אם היו מרובים כדי שתאבד בהם המרה הרי אלו מותרים. וכן הדין בשאר משקים, אלו דבריו ז"ל יע"ש, ושומר נפשי ירחק עכ"ל כסא אליהו. וכן כתב בספר בתי כנסיות סי' ק"ה, דלא כהשלמי צבור, ע"כ בחס"ל

ג' מים של נט"י שחרית אסור ליהנות מהם. ולכן לא יתנם לפני בהמתו לשתות, ולא ישפכם בבית ע"ג רצפה, אלא ישפכם במקום מדרון בחפירה עמוקה שיש בקרקע הבית שנשפנים בה מים המזוהמים ומאוסים, או בחפירה של בית הכסא. ויזהר שישפכם ביום אחר שנטלו הוא וב"ב בשחרית, ולא ילין אותם בכלי שלהם בלילה שאחר היום. אלא קבור יקברנו ביום ההוא

ד' מים הפסולים לנט"י לסעודה פסולים לנט"י שחרית, ואם נטל בהם לא יברך על הנטילה. מיהו יש אומרים דאין זה אלא בפסולים הנזכרים בש"ע סי' ק"ס בנט"י לסעודה, אבל דין כלי וכח גברא שלא נזכר בסי' ק"ס, אלא נזכר בסי' קנ"ט, אין פוסלין בדיעבד, ומצי לברך עלייהו, אם לא אפשר לו בהכשר דין כלי וכח גברא, אבל לכתחלה צריך להזהר בכל גוונא, וכנז' באחרונים ז"ל

ה' מי שנטל ידיו שחרית ואח"כ נגע במי שלא נטל ידיו, צריך לחזור וליטול ידיו, כמ"ש בחס"ל בשם לב חיים סי' ס"ה

ו' הנוגע באוכלין ומשקין קודם נט"י דשחרית או נט"י של בית הכסא, הרי זה מטמא אותם האוכלים ומשקים, וה"ה אם הכניס אותם לבית הכסא, ולכן אין ליטול ידיו במים שהכניסם לבית הכסא, שכבר נטמאו, ודלא כדברי שלמי צבור. ואותם הנעורים בתוך הלילה ושואפין עפר הטב"אקו, לא מבעיא דהוי יד לחוטם, עוד בה דמטמאים הטב"אקו הנשאר בתיבה, לכן צריך שיטול ידיו תחלה ואח"כ ישאוב

ואם עבר ונגע באוכלין ומשקין, הנה המשקין ילכו לאבוד והאוכלים ידחם ויערה עליהם מים ג"פ ופירות שהם קשים יטול מהם כדי קליפה, וזה יוכל לעשות בכל דבר מאכל אם ירצה. והיינו דוקא בישראל, אבל גוי אינו מטמא, דאין הטומאה שורה אלא במקום שהקדושה יוצאה משם, וכנז' בחס"ל שהביא זה מן לב חיים ז"ל סי' ס"ו וס"ז וס"ח, ע"ש

ז' כתב בפתחי עולם סי' ד' ס"ק י"ג בשם סדה"י, לא יגע בידו בלחלוחית המים שע"פ הכלי שנטמאת בנגיעת היד שאינה נטולה ע"ש, והרב זכור לאברהם ז"ל מע' הנו"ן כתב הירא את דבר ה' כשאין לו מי שישמשנו ישפוך תחלה ג"פ רצופים על כל אחת ושוב ישפוך עוד ב"פ על כל יד ויד בסרוגין, ובזה ימלט מכל הספיקות ע"ש. וכתב הרב מנחת אהרן ז"ל בכלל א' ס"ק י"א על דברי זכ"ל הנז', וז"ל לא זכיתי להבין איך בדרך זה נמלט מכל הספיקות, דכיון דאנו חוששים למגע אזני הכלי, והמים יטמאו את הידים, מה תועלת ליטול ג"פ רצופים, סוף סוף הרוח רעה לא יצא, כיון שלא נטל בסרוגין, ואח"כ כשיטול ב"פ לחוד דרך סרוגין מה תועלת יש בזה, דכיון שלא נטל ג"פ הרי ידיו טמאים כמקודם הנטילה, והו"ל לתקן ג"פ בסרוגין, אלא ודאי שהמים שבאזני הכלי אינם מטמאים את הידים עכ"ל. ויפה כתב, דבאמת אין תקנה זו מועלת להנצל מן רוח רעה אם ישנה במים שבאוזן הכלי, ולא יועיל לתקן דבר זה אא"כ יטול ידיו מאדם שהיה ניעור בלילה ולא שרתה רוח רעה על ידו או מן גוי שאינו שורה רוח רעה על ידיו, או שיעשו כלי שפיו רחב ויש לו מסביב חמש או שש אזנים מובדלים ומרוחקים זמ"ז, ובכל פעם יאחז באוזן אחת שאין בה לחלוחית. ובאמת כל אלו המצאות קשות הן ואפילו מיעוט ציבור אין יכולים לעמוד בה

והנה מדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דף א' ע"ד מוכח להדיה דאין חוששין במגע היד בלחלוחית המים שבאוזן הכלי משום רוח רעה, שכתב וז"ל, ועתה נבאר סדר נט"י של שחרית, הנה בתחלה יטול הכלי של המים בידו הימנית ונותנו בידו השמאלית, ואח"כ שופך מים מידו השמאלית על ידו הימנית, ואח"כ ישפוך מים מידו הימנית על ידו השמאלית, הרי פעם אחת. וחוזר כסדר הזה פעם ב' וג' באופן שתרחוץ כל יד ויד ג' פעמים. ולא תרחצם יחד ג"פ כל יד, אלא פעם אחת ביד זו ופעם אחרת ביד הב' בסרוגין, כי עי"כ רוח הטומאה הנקרא שיבת"א בת מלך היא ומקפדת ודולגת וקופצת עד שנעתקת לגמרי משם, ואם לאו אינה