עוד יוסף חי תשמו

הוא, ואת"ל הלכה כמ"ד לילה לאו זמן תפילין הוא שמא הלכה כהמרדכי ז"ל ודעמיה דס"ל דמותר להניח לכתחלה בין השמשות, מיהו יניחם בלא ברכה

ח' הל"מ שיהיו הבתים מרובעים רבוע גמור, ארכן כרחבן שיהיה להם אותו אלכסון שאמרו חז"ל, כל אמתא בריבועא. אמתא ותרי חומשי באלכסון, וצריך לרבע מקום מושבם וגם הבתים בראם שיהיו כל הד' בתים דבוקות ויהיו מרובעות יחד, ובשל יד יהי' אותו הבית מרובע וגם תיתורא והתפירה יהיו מרובעות, ואפילו עשאן בתחלה מרובעות, ואח"כ נתקלקל רבוען צריך לחזור ולרבען, ואע"ג דקי"ל גבי ציצית שאם נתקו מחוטי הערב, עד שלה נשאר כשיעור מן הקרן כשר, היינו דוקא בציצית דכתיב בהם ועשו להם ציצית, משמע דלא הקפידה תורה אלא בשעת עשיה, אבל רבוע דתפלין הל"מ הוא וכל שעתא בעינן שיהיו מרובעין. והגם דבהגהות רגש"ז על הרי"ף בחולין לימד זכות על אותם שאינם מקפידין אם הקרנות של התפילין שלהם מחמת ישינם נתמעכו בראשיהם ואינם מחודדים כ"כ, עכ"ז יר"ש יזהר לתקנם שיהיו תמיד מרובעים ורק בדיעבד לא נפסלו בכה"ג

מיהו נ"ל בס"ד דאם עור הבית עב וחזק אשר לפי הנראה בעיני האומן דאע"ג דראשי הקרנות נתמעכו והלך חדודם ראוים לתקון לתקנם ע"י שיעביר עליהם מגררת ברזל לגררם ויוכל לעשות להם חדוד בזויות שלהם ולא יתנקב העור, ואם יעביר עליהם כלי המדה ומצאם מרובעים היטב, אז אמרינן כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. ואע"ג דודאי טוב לתקנם, עכ"ז אם נתעצל לית לן בה כיון דהם ראויים להתתקן, ואפשר כי שרי ליה להשהות לכתחלה תיקון שלהם מפני כי יחוש דאחר שיתקנם אז, אחר שיעברו איזה חדשים יחזרו להתמעך, וצריך לתקן עוד מחדש ואם ירבה לתקן כמה פעמים אין העור סובל גרירה כמה פעמים וינקב ויפסל, ואפ"ה אין זו משנת חסידים אלא ראוי לתקן ואם נתקלקל הבית וניקב יעשה בית אחר ולא יחוש על מיטב כספו כנגד יקר תפארת המצוה העליונה הזאת. ועיין בית עובד דף מ"ו ע"א אות ד' שהעתיק לשון הש"ע בזה"ל אם היו מרובעות ונתקלקל אח"כ רבוען צריך לחזור לרבען. ואם אי אפשר לרבען עוד פסולין ע"כ ובזה מודינא דאם הבית הוא נעשה קל ורואה האומן דה"א לרבעה ע"י גרירה כי ינקב עור הבית ודאי פסולין הם וכדאמרן

ט' אם לרוב הימים הבתים של תש"ר נתרחבו מחמת היובש וכשיהדקם ימצא הרבוע מכוון כשרים וכנז' בברכי יוסף ז"ל בשם מהר"י עייאש ז"ל ודלא כהרב בית עובד דף מ"ו אות ה' שגמגם בזה

יו"ד הל"מ שיהיו שחורות בין הבתים בין הרצועות, ואע"ג דאם צבען שחור ואח"כ נתלבנו יש מי שאומר שאין צריך לחזור להשחירם עכ"ז צריך להזהר להשחירם בין ברצועות בין בבתים

י"א הבודק צריך למדוד הריבוע קודם שישחירם כי שמא הרבוע אינו שלם ועל ידי טיחת השחור הוא נשלם דאינו כשר בכה"ג ועיין ב"ע דף מ"ו אות וא"ו מ"ש בשם הגאן נודע ביהודה ז"ל ע"ש

י"ב אסור לתלות תפילין על היתד ולא מבעיא הבתים אלא אפילו הרצועות ג"כ אסור לתלות מפני שהוא דרך בזיון, ולכן אותם שחולצין התפילין ביום ר"ח קודם מוסף ומניחין אותו על הבימה עד אחר תפילת מוסף לקפלו צריך לדקדק שיניחו אותו כולו על הבימה ולא יהיו הרצועות נתלין ומשתלשלין מן שפת הבימה כנגד הקרקע וכן כל כיוצא בזה

ומ"מ באקראי בעלמא שאוחז התפילין בידו והרצועות תלויות למטה אין להקפיד. אבל אם התפילין תלויים אסור אפילו באקראי בעלמא. ויש מתירים כשלובש התפלין של ראש שהתש"ר תלו באויר ומחזיקין ביד ברצועות ומשימין על הראש, דס"ל דהוי צורך הנחתן ושרי, אך יש אוסרים גם בזה, אלא יחזיק בידו הקציצה וקשר הדלת וישים התפילין על ראשו ורק יהיו הרצועות תלויים באויר, דזה הוא אקראי וגם צורך הנחתן ושרי

י"ג התפילין כשהם בכיסן מותר לתלותן ביתד, ורק ס"ת אסור לתלותה אפילו בכיסה, ואם יש סל תלוי בחבל לא יניח התפילין בתוך הסל כיון שהם גלוים ואינם מינחים בכיסן

י"ד בית שיש בו תפילין אסור לשמש בו מטתו עד שיוציאן או שיעשה לפניהם מחיצה גבוה עשרה טפחים, או שיכסה אותם בשני כסויין דהיינו שיניחם כלי בתוך כלי. בד"א שאין השני מיוחד להם, או שהחיצון מיוחד להם ואין הפנימי מיוחד להם, וכ"ש אם שניהם אינם מיוחדים להם דשרי, אבל אם שניהם מיוחדים ואפילו מאה שהם מיוחדים להם חשובין ככלי אחד לפיכך אותם המניחין כיס התפילין והטלית לתוך כיס גדול הרי גם כיס הגדול נקרא כליין המיוחד להם, וצריך עוד כלי ע"ג כלי

ט"ו אם פירש טלית ע"ג כים של תפילין שמונח אע"פ שאינה כרוכה תחתיו מלמטה מותר

מ"ז אפילו הניחן כלי בתוך כלי אסור להניחן תחת מרגלותיו אפילו אין אשתו עמו, מפני שנוהג בהם מנהג בזיון, וכן להניחם במטה כנגד צידו דינם כתחת מרגלותיו. ואפילו תחת מראשתיו אסור כנגד ראשו אפילו בכלי תוך כלי אפילו אין אשתו עמו, אבל שלא כנגד ראשו אם אין אשתו עמו מותר ואפילו שלא בכלי כלל רק שיניחם בין כר התחתון לכר שתחת ראשו שלא כנגד ראשו, ואם אשתו עמו צריך כלי בתוך כלי, דהיינו שיניחם בתוך כלי אחד והכר שתחת ראשו הוא כלי שני, ואם אשתו עמו ואין רוצה לשמש נקרא אין אשתו עמו. ובכל זה שאמרנו גבי תפילין צריך להזהר בכל ספרי הקודם, הן שהם כתיבת יד הן שהם בדפוס. ויש נוהגין להניח תהלים תחת ראשו של תינוק השוכב בעריסה, וטועין הם, כי תחת מראשותיו כנגד ראשו אסור כל גוונא

י"ז היה יוצא מהמטה מקום שהוא גבוה ג' טפחים למעלה מראשותיו, או נמוך ג' טפחים למטה מראשותיו, מותר להניחן עליו אע"פ שאשתו עמו במטה, ובלבד שיניחם, כלי תוך כלי

י"ח אפילו דבר קל כגון מטפחת אסור להניח על הראש שים בו תפלין שגנאי הוא כשיש על הראש דבר אחר שאינה מלבוש ואין דרכה להיות על הראש אבל דבר שדרכה להיות על הראש כגון כובע ומצנפת מותר אפילו אם מונח על התפילין, ומ"מ אם הוא משוי כבד ד' קבין והתפלין נדחקות צריך להסירן

ולכן צריך ליזהר כשלובש תפלין בביתו והולך לבית הכנסת ובאו גשמים שלא יניח מטפחת על רחבו להגין מן הגשמים אלא יסיר תש"ר מעל ראשו ויצניעם בחיקו ואח"כ יניח המטפחת, ונראה דה"ה גלימא נמי לא יניח על ראשו כשהוא לובש תפילין משום דאנשים אין דרכם להניח הגלימא על ראשם, יהו עדיין צ"ע בגלימא דיש צדדין לחלק בינה לבין דין המטפחת, וכן יזהר כשהוא בבית הכנסת וקראו אותו לס"ת וצריך לילך מן ההיכל עד התיבה בחצר תחת אויר השמים וגשמים מזלפים דלא יתן מטפחת על ראשו בהילוכו

י"ט סודר שהזמינו לצרור בו תפילין לעולם, ולא