עוד יוסף חי תשמד

י"ד ביום שמועה רחוקה כיון דלא נתחייב באבלות אלא שעה אחת מותר בתפילין

ט"ו מת לו מת ברגל או שבאה לו שמועה קרובה ברגל דאינו נוהג אז אבלות ומתחיל למנות האבלות אחר הרגל מניח תפלין ביום ראשון, ודלא כמ"ש בכנה"ג וכנז' במחב"ר. ועיין מנחת אהרן כלל ח' דף מ"א ע"ב וע"ג

ט"ז אע"פ דכתבו בשם רבינו האר"י ז"ל דאין האבל מניח תפילין דר"ת, בא חכם המקובל האמיתי רבינו מהר"ש שרעבי ז"ל וכתב דצריך להני תפילין דר"ת ג"כ, וכן עשה מעשה הוא עצמו, וכתב מה שאומרים בשם רבינו האר"י ז"ל שלא להניח, לא נמצא בכתבי מהרח"ו האמתיים, והוא ז"ל אמר טעם נכון ע"פ הסוד שראוי להניח, ואע"ג דהגאון חיד"א בברכ"י יו"ד כתב דנראה שב ואל תעשה עדיף ע"ש, כבר נהגו בזה כרבינו הרש"ש ז"ל דטעמו ונימוקו עמו

י"ז המניח תפילין צריך להזהר מאד מאד מתאות אשה, ובפרט להמניח ב' זוגות רש"י ור"ת. וכתב בחס"ל סי' ל"ח אות ב' שמצא תועלת לדחות הרהורים ע"י שיחשוב הי"ג מידות מעומקא דליבא כמה פעמים, ע"ש

י"ח כתב הרב מנחת אהרן דף ל"ד, כבר אמרנו שברכות המצוות צריך לברך עליהם עובר לעשייתם, אבל עובר אמרו ולא עובר דעובר, ולזה יזהר במ"ש מרן ז"ל ריש סי' כ"ה שיברך על של יד אחר הנחה על הקבורת קודם ההדוק, שאז מקרי עובר ממש שעיקר המצוה הוא ההידוק כמ"ש וקשרתם, ואם יברך קודם ההנחה הו"ל עובר דעובר, ואם אחר ההידוק כבר נעשית המצוה, וכן הוסיף רמ"א להמברכים על תש"ר שיברכו אחר ההנחה על הראש קודם ההידוק מהאי טעמא גופה, עכ"ל, והכונה היא שאם לא יהיו הרצועות מהודקות סביב לראשו יפה אין זה מלבוש אלא הנחה בעלמא בלבד

י"ט ידקדק שלא יהיה דבר חוצך בין התפלין לבשר בין בתש"י בין בתש"ר, ועפר וכנה בין חיה בין מתה וכל שאר לכלוך חוצץ, ואפילו אבק עפר יזהר לנקותו דהוא בעיא בגמרא דזבחים. ואם יש עליו זיעה הרבה מחמת רבוי החום, אע"פ שאין הזיעה חוצצת עכ"ז צריך לנגבה תחלה בין ביד בין בראש, משום כבוד התפלין, ואחר שינגבנה יניח התפלין, ואם אחר שהניח התפילין הזיע לא אכפת, ועיין מנחת אהרן ז"ל כלל ח' דף ל"ה

ובארצות החום ימצא על התפילין בצד הנוגע לבשר זיעה הרבה, וצריך ליזהר אחר שיחלוץ אותם להעביר עליהם הבגד בחזקה עד שיתנגבו היטב, ואח"כ יקפלם ויניחם בכיס, שאם יניחם בכיס קודם ניגוב יתקלקלו, וגם אינו כבוד לתפילין

כ' מקום הנחת תש"ר הוא ממקום התחלת השער עד מקום שמוחו של תינוק רופס, דהיינו שיהיה קצה התחתון במקום שער, ולא סגי להיות המעברתא בלבד במקום שער, שעיקר התפלה תהיה חוץ למקומה, דכי גמרינן ג"ש דבין עיניכם על עיקר התפלה גמרינן ולא על המעברתא, וגדולה מזו כתבו הפוסקים שגם הקשר אם מניחו למטה מצמיחת השער על הצואר לא עשה כלום, אלא צריך שיהיה למעלה בעורף, שהוא סוף הגלגולת והוא נגד הפנים עכ"ד

כ"א כתב הרב ברכי יוסף ז"ל סי כ"ה סק"ט כתבו משם הרב המקובל מהר"ר יעקב צמח, שהרב מהר"ש ויטאל ז"ל העיד שאביו מהרח"ו זצ"ל כשהיה עובר הרצועה בזרועו היה מהדק היטב וקושר היו"ד עם התפלה וממשיך הרצועה אצל הזרוע ולעשות הכריכות, אבל בקבורת לא עשה שום כריכה כלל, ואמר מהרח"ו שכך נהג רבינו האר"י זצ"ל, ומהר"י צמח הוכיח כן מדברי הפוסקים ומדברי קבלה, וכך נהגנו, ועמ"ש הרשב"ץ ח"ג בתשובה סי' קי"ח עכ"ל

כ"ב כתבתי בסה"ק בן איש חי בפרשת חיי שרה אות ד', דאם נתהפכה הרצועה יתענה יום אחד ע"ש, מיהו יש מי שכתב דלא מחייב בתענית, אא"כ פשע בזה, שהרגיש בשעת הנחה שנהפכה הרצועה ונתעצל לתקן אותה, אך אם נהפכה הרצועה ולא הרגיש בה אלא בעת חליצת התפלין אין מחייבין אותו להתענות, וראוי לסמוך על זה לגבי ההמון להורות להם כן, ורק ירא אלקים ומדקדק במעשיו לצאת ידי שמים יתענה ותבא עליו ברכה. וכל זה הוא ברצועה המקפת הראש, וכן בשל יד הסמוך לקשר היד, אבל ברצועות ש"ר המשולשלות או המקפת בשל יד על הזרוע אע"פ שראוי להזהר בהם, אין כאן חשש איסור שצריך להתענות בהפוכם אפילו לחסידים ואנשי מעשה

כ"ג בסה"ק רב ברכות במערכת התי"ו כתבתי, שיעור רוחב רצועה של תפילין צריך להיות כאורך שעורה וכנז' בש"ע סי' כ"ז. וכתב מרן ז"ל בב"י דהרמב"ם ז"ל פוסל אם פיחת משיעור זה, והנה היה מעשה שהרצועה נצרמה ברחבה מלמעלה סמוך לקציצה ומחמת שהיתה רחבה הרבה, אע"פ שנצרמה, נשאר בה שיעור אורך שעורה, ואמרתי שצריך להחליפה, הן ברצועה של יד כאמור, הן ברצועה של ראש שנצרמה למעלה במקום המקיף וסובב הראש, יען כי פסולה היא זאת לדעת יש מפרשים שהביא מרן ז"ל בש"ע סי' תקפ"ו סעיף א', דאם נסדק השופר לארכו פסול אפילו בכל שהוא, ואע"פ שנשאר שיעור תקיעה, משום דמחמת כח וחיזק התקיעה הסדק הולך ומוסיף עד שיסדק כולו, והואיל ועומד להסדק כאלו נסדק כולו דמי, ולפ"ז גם הכא ע"י שמושך הרצועה בשל יד בכל יום בקשירה וכריכה, וכן בשל ראש מהדקה הרבה סביב ראשו נוספת הצרימה עד שתצרם כולה, וכאלו מעתה נצרמה, וכאן יש לחוש בצרימה טפי משופר

חיי שרה

א' כשיש מילה בבית הכנסת נכון להזהר האדם המתפלל שם שלא יחלוץ התפילין אלא אחר המילה, וכתב בחס"ל סי' כ"ה אות י"ג שיש סוד בדבר, ע"ש

ב' לא יחלוץ תפיליו בפני הס"ת אלא יחזיר פניו לצד אחר, כי זה דומה למ"ש דאסור לחלוץ תפילין בפני רבו, בד"א כשהס"ת אינו מונח תוך תיק סגור, אבל אם מונח תוך תיק סגור לית לן בה, וכן עמא דבר

ג' צריך האדם למשמש בתפילין בכל שעה שנזכר מהם, וימשמש בשל יד תחלה ואח"כ בשל ראש, ויזהר מאד שלא יסיח דעתו מן התפילין, ובכל רגע צריך לכוין בהם, חוץ משעה שעוסק בתורה ובעת שמתפלל תפילת העמידה דאז הוא פטור מהסח הדעת, אך בשאר התפלה כולה מתחלה ועד סוף צריך ליזהר שלא יסיח דעתו מהם, וכמ"ש רבינו זלה"ה בשער הכונות דף ט"ו ע"א

ודע כי אע"ג דדבר זה של הסח הדעת הוא דבר קשה מאד על האדם בדורות אלו, הנה לפחות יזהר וישתדל ויתאמץ בענין זה של הסח הדעת בתפילת היוצר, דהיינו מעת שהתחיל בברכת יוצר אור עד שיעמוד בתפילת העמידה. ויש נוהגין מעת שהתחילו יוצר אור