עוד יוסף חי תשמג

ושני נחיריים ופה ושתי ידים וראש הגויה שממנו פריה ורביה, והתחלת עשרה אלו הם בראש

ג' מי שלבש תש"י וקודם שלבש תש"ר נסתפק אם בירך על תש"י או לאו, יברך על תש"ר אקב"ו על מצות תפילין אע"ג שהוא ספרדי, ואין לומר שמא בירך על תש"י ונתכוון בברכה לפטור של תש"ר, וכיון דנפטר ע"י כונתו בברכה על תש"ר, איך יחזור ויברך עליו מספק והלא הוי ברכה שאינה צריכה, זה אינו, כי כיון שהוא מסתפק עכשיו ברגע זה אם בירך אם לא בירך, מוכח שדעתו היה מבולבל, וקרוב לודאי שלא כיון בברכה של תש"י לפטור את תש"ר, כיון דברגע זה הוא שכח אם בירך או לאו

ד' אם בירך על תש"י על מצות תפילין יצא י"ח, והשומע עונה אמן על ברכתו אע"ג דאין ברכה זו מיוחדת לתש"י אין כאן ברכה לבטלה, וה"ז דומה למי שבירך על העץ שהכל דיצא, אע"פ שאין ברכת שהכל מיוחדת לפרי העץ

ה' אסור להפסיק בין תש"י לתש"ר, וכאשר כתבתי בסה"ק בן איש חי פרשה זו אות יו"ד יע"ש, וכתב הגאון מ"ז ז"ל, דאפילו בשתיקה אסור להפסיק יותר מהצורך, ולכן קודם שיברך על תש"י יתיר האגודה של הרצועה ויפתחנה ויפשוט אותה מראשה לסופה, כי לפעמים הרצועה יסתבך סופה עם אמצעה או עם ראשה, וגם לפעמים תסתבך הרצועה בחוט של הכיס דתפילין, ויהיו נאחזים ונסבכים זב"ז באופן שצריך לשהות הרבה כדי להתירם ולהפרידם, וכ"ש וכ"ש להלובש שני זוגות יחד של רש"י ור"ת שיזדמן שיהיו נסבכים הרצועות זע"ז, וצריך שהיה גדולה להפרידם, דיזדמן כשבא להפרידם הם מסתבכים ביותר, והרי זה מפסיק יותר מכדי הצורך. לפיכך יזהר להכין הרצועה היטב קודם הברכה

מיהו אם בין תש"י לתש"ר שמע קדיש או קדושה דקי"ל לא יענה קדיש וברכו וקדושה אלא ישתוק ויכוין לש"ץ, אין זה חשיב שהיה כשתיקה יותר מכדי הצורך, דודאי חשיב זה צורך ולית לן בה, וגם זה שאני שבא לו דבר זה פתאום בין יד לראש, משא"כ ברצועות היה לו להכין קודם הברכה ולהפרידם היטב

וכתב הגאון מלבי"ם ז"ל דהפסקה בין תש"י לתש"ר חמיר מן קריאת שמע, דהא כאן בתפילין כתב הרמב"ם ז"ל דאפילו להשיב שלום לרבו אסור, ובק"ש מותר להשיב שלום לרבו באמצע הפרק ורק לשאול אסור, נמצא בין תש"י לתש"ר חמיר מק"ש, וכתב שם בשם הלק"ט ח"א סי' נ"ז שיש להזהר לכתחלה אפילו מלקרוץ בעיניו

ואיסור ההפסק בדיבור לא מבעיא בעת שמברך עליהם שגורם ברכה שאינה צריכה, אלא אפילו אם מניחם בלא ברכה, כגון שחלצם ע"מ להחזירם להרמ"א סעיף י"ב דאין צריך לברך כשמניחם, או אם מניח תפילין של ר"ת דאינו מברך עליו, או להאשכנזים דנוהגים ללבוש תפילין בחש"מ בלא ברכה, בכל זה אסור להפסיק בדיבור, דהא צריך שיהיה הויה אחת לשניהם, כ"כ הגאון מלבים ז"ל סי' כ"ה סעיף ט' ע"ש

ובסה"ק בן איש חי בפרשה זו באות כ"ו כתבתי, המניח של ר"ת לבדו דאינו מברך וענה קדיש או קדושה בין תש"י לתש"ר, שפושט של יד וחוזר ומניחו מחדש, ואח"כ יניח של ראש בלא הפסק ע"ש, ועתה ראיתי להגאון מלבים ז"ל בלב הארץ סי' כ"ה סעיף יו"ד שכתב בכה"ג יזיז של יד ממקומו קודם שיניח של ראש כדי שיהיה הויה אחת לשתיהן ע"ש, ואני במקומי עומד שצריך לפשוט של יד לגמרי ויניחו מחדש, מיהו אם השעה דחוקה שצריך למהר, יש לסמוך על דברי הגאון מלבים הנז' לומר דסגי ליה בהזזה דוקא

ו' כריכות שלשה שעושה על האצבע הנקרא אמה יעשם מעומד, ואח"ז תכף יכניס רצועות של תש"ר באבנטו ג"כ מעומד

ז' יזהר להשים סופי קצוות של רצועות הראש תוך האבנט שלא יהיו משולשלים למטה כלפי קרקע, וכמ"ש הרב מצת שמורים והביאו מנחת אהרן, וכן הביא ג"כ בשם משנת חסידים

ח' אסור להסיר הכיסין והרצועות והבתים מתפילין דר"ת לעשותם לרש"י, והטעם כי תפילין דר"ת גבוהה משל תפילין דרש"י, ומעלין בקודש ואין מורידין, ומטעם זה דמעלין בקודש יש ליזהר שלא יקח רצועה של ראש לעשותה של יד, וכן אין להסיר הבית מראש הרצועה להניחו בסוף הרצועה משום דמעלין בקודש ואין מורידין, ובכל זה אם התנה מעיקרא שרי וכנז' באחרונים, אמנם טוב שלא יתנה ולא יסמוך על התנאי

ואם ירצה לעשות הכיסים והרצועות של רש"י לתפלין דר"ת שרי, דמעלה אותם. ואע"פ שהפוסקים הפשטנים אסרו בזה ואסיקו דלא יחליף של זה לזה בשום אופן, כל זה הוא לפי סברתם דסברי עושים שני זוגות מספק, אבל לפ"ד רבינו האר"י ז"ל, דאמר מר השני סברות אמת הן ושל ר"ת גבוהה יותר, אין בזה חשש כלל, כן נ"ל בס"ד

ט' מי שלובש ב' זוגות דרש"י ור"ת ולובשם שניהם ביחד, יעשה ב' כיסים אחד לשני זוגות הראש ואחד לשני זוגות היד, אך יעשה כל כיס גוון בפ"ע כדי שיכירם ולא יפגע בשל ראש תחלה, ואם אין לו אלא זוג אחד יעשה הכיס רחב ויניח של יד ושל ראש זה אצל זה פנים בפנים, ובעיניו יראה בכל יום בבוקר ליקח של יד תחלה, ולא יפגע בשל ראש, אבל לא יניח של ראש למטה ושל יד למעלה ממנו משום דבחינת הראש גדולה משל יד, או יעשה לכל א' כיס בפ"ע וזה עדיף טפי

י' כתבתי בסה"ק בן איש חי אות כ"ה, אחר שיניח התפילין יאמר פרשת קדש ופ' והיה כי יביאך כדי להשלים ד' פרשיות בכל יום, ואם אינו יכול לאומרם קודם תפלה יאמר אותם אחר התפלה ע"ש. ואם שכח לאומרם אחר התפלה ואחר שחלץ התפילין נזכר, נראה מהאחרונים ז"ל דאינו רשאי לומר שני פרשיות אלו בלא תפילין כי כיון דאומרם כדי להשלים ד' פרשיות שבתפילין ואינו כקורא בתורה, הרי זה נראה כמעיד עדות שקר דהוא קורא וקשרתם לאות וכו', ואינו מניחם והוי כאלו הקריב עולה בלא מנחה, ונראה דאין להטריחו ללבוש תפילין כדי לומר ב' פרשיות אלו דעיקרם אינו בתורת חיוב, דהא יש אומרים דאין צורך לאומרם ועיין ב"ח ושאר אחרונים

מיהו אם קורא שנים מקרא ואחד תרגום בפרשת קדש והיה כי יביאך ודאי אין חייב לקרותם בתפילין אלא יכול לקרותם בלא תפילין ולא הוי כעדות שקר, כיון שאומר דרך קריאה בתורה ולאו בשביל מצות התפילין שכתובה בהם, וכמ"ש בתשובת בנין עולם, והביאו פתחי תשובה וספר פתחי עולם סי' כ"ה ס"ק יו"ד

י"א אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין ומכאן ואילך חייב, ואחר שתנץ החמה ביום ב' מניח תפילין

י"ב אם מת ביום א' ונקבר ביום אחר אסור להניח תפילין ביום הקבורה

י"ג ביום שמועה קרובה אסור להניח תפלין ודינו כיום קבורה ויניח תפילין ביום ב' אחר הנץ החמה: