עוד יוסף חי תשמב

החוט כלום לא חיישינן

וסו"ד העלתי דגם לסברת מהר"י מברונא דפוסל משום גזירה דחוט גם בהיכא דתלה הציציות, הנה אם הוא תפר האמרא של הנקב בחוט של צמר גפן בבגד צ"ג, וחזר ותפר על האימרא ההיא בחוט של משי וכיסה התפירה של חוט צ"ג בחוט של משי באופן שביטלו, ולא נראה על הנקב אלא רק חוט של המשי בלבד ה"ז מותר ולא חיישינן עוד משום גזירה, ולמדתי זה מדברי רש"י ז"ל בסוכה דף י"ב ע"ב שכתב וז"ל, וחוטט בגדיש קתני אינה סוכה משמע לגמרי אינה סוכה דפסולה מדאורייתא, אלמא בשלא נענע הסכך לשם סוכה קאמר, אבל נענע כשר, דהא אסיק דעתיה ותיקן, וליכא למגזר בה משום זמנא אחריתי, שהרי המעוות תיקן וכל שכן שלא יעות עכ"ל. וכתב הגאון בכורי יעקב ז"ל בס' ערוך לנר דף כ"ב ע"ב, וז"ל, נראה דרש"י רצה לתרץ בזה מה שהקשה הריטב"א מאי שנא דבחוטט בגדיש לא גזרינן מדרבנן כמו גבי חבילים, ולכן כתב, דבעשה מעשה שמורה דחושש לתעשה ולא מן העשוי לא גזרינן, דומיא דמה דאמרינן לקמן דף ט"ו, וע"ש ברש"י ד"ה בטולי תקרא עכ"ל

ולפ"ז ה"ה בנדון דידן, אם עשה מעשה לתפור תפירה בחוט של משי על התפירה של חוט צ"ג, שהוא מבטל ומכסה את חוט צ"ג בזה החוט של משי, דמורה בזה שהוא חושש לתעשה ולא מן העשוי, לא גזרינן בכה"ג אליבא דכ"ע, ואפילו הגאון מהר"י מברונא ז"ל יודה, והכי מסתבר

לך לך

א' השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת יכול ללבשו כך ופטור מלהטיל בו ציצית מפני שאינו שלו, דכתיב כסותך כלומר כסות שלך ולא של אחרים. מיהו ארז"ל דדוקא כל שלשים יום פטור, אבל משלשים יום ואילך נראה כשלו וחייב מדרבנן להטיל בה ציצית, ושלשים יום אלו צריכין להיות רצופים, אבל אם החזירה לבעלים תוך שלשים וחזר ושאלה ממנו אינו מצטרף, אלא מונה השלשים יום משאלה השניה

ומאחר דתוך שלשים יום פטור מלהטיל בו ציצית, אע"ג דיש מן הפוסקים ז"ל שכתבו דאם רוצה להטיל בה ציצית תוך שלשים יום ולברך עליו הרשות בידו, ואינה ברכה לבטלה, הנה כל זה הוא לסברת הרא"ש ז"ל ודעמיה דס"ל נשים יכולות לברך על מ"ע שהז"ג, אבל לסברת הרמב"ם ודעמיה דפליגי על זה, גם הכא כאן לא יוכל לברך, וכמ"ש הרב מאמר מרדכי ז"ל, וכיון דספק ברכות להקל נקטינן דלא יברך, וכ"ש לדידן שקבלנו סברת מרן ז"ל

ומזה אנחנו למידין מי שיש לו טלית גדול חשוב ואחר שנכנס שבת ויו"ט ראה שנפסל מצד צציות שבו, והוא אינו יכול ליקח אחר מן השמש או מחבירו ללבשו בשחרית בבית הכנסת, ובוש לישב בבית הכנסת בלא טלית, כיצד יעשה, יתן הטלית הזה הפסול לחבירו במתנה, וימשוך אותו חבירו ויהיה שלו כפי הדין, ואח"כ הוא יקחהו מחבירו בתורת שאלה וילבשנו בלי ברכה בבית הכנסת. אפילו שהציציות שלו פסולים, ואז אחר שבת ויו"ט יחזור חבירו ויתנהו לו במתנה גמורה והוא יתקן אותו וילבשנו, מיהו ביום שבת אחר תפלה או קודם תפלה ישאל מחבירו טלית מצוייצת וכשרה כדי ללבוש ולקיים מ"ע של להתעטף בציצית בו, ויברך עליו ויקרא בעודו עליו פרשת ציצית ותנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום וכו' ויפשטנו ויחזרהו לבעליו

ב' אם אין ידו משגת לקנות ציצית ותפילין, יקנה תפילין, אבל אם מוצא תפילין בשאלה יקנה ציצית וישאל תפילין, וכנז' בש"ץ שהביא כן מן הרב ברכ"י ז"ל

ג' יש ליזהר כשלובש טלית גדול שלא יהיו הציציות נגררים ע"ג קרקע, וכ"ש כשהוא מהלך. ואם יש אדם לובש טלית והציציות נדרסים תחת רגליו ואינו מרגיש בזה, צריך שחבירו הרואה אותו יודיענו כדי שיגביה הציצית מתחת רגליו

ואפילו אם האדם יושב וכנף שבו הציצית נעקם ונעשה תחתיו, איכא בזיון לציציות אם יהיו תחתיו, וצריך להגביהם, אבל גוף הטלית לית לן בה

ד' מלבושים הפתוחים מן הצדדין למטה, ויש להם ארבע כנפות לצד מטה, אבל למעלה הם סתומין, אם רובו סתום פטור, ואם רובו פתוח חייב, ואם חציו פתוח וחציו סתום, מטילין אותו לחומרא וחייב בציצית, ואין יוצאין בו בשבת. על כן כתונת שקורין קמי"ץ שעושים לאנשים פה עירנו בגדאד יע"א, שדרכן להיות פתוחים למטה ויש להם ארבע כנפות, כיון דרובם סתום פטורים

ה' גלימא וכיוצא שיש לה ב' כנפות למעלה סמוך לצואר וב' כנפות למטה פטורים, אך יש מחמירים, וירא שמים יעשה קרן אחת עגולה, דאז יהיה פטור אליבא דכ"ע, וגלימא שקורין עבאיי זו בלא"ה דרכה להיות השני כנפות שלמעלה עגולים

וירא

א' בברכה של התפילין אנחנו בני הספרדים נוהגין לברך ברכה אחת על תש"י להניח תפילין, אמנם צריך לכוין בברכה גם בעבור תש"ר, וכיון דעל הרוב האדם דעתו מבולבל ושוכח לכוין בשעת ברכה על תש"ר, על כן נכון לפרש כונתו בפה, והיינו קודם שיניח התפילין יאמר ליקבה"ו וכו' הריני מוכן לקיים מצות עשה להניח תפלין בידי ובראשי כמו שצונו ה' אלהינו וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם, והריני מוכן לברך הברכה שתקנו חז"ל על מצות התפלין, והריני מכוין לברך הברכה הזאת בעבור הנחת תפילין של יד ותפילין של ראש, ויעלה לפניך ה' או"א כאלו כונתי בכל הכונות הראויות לכוין בהנחת התפילין ובברכה, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו'. ויברך להניח בקמ"ץ תחת הה"א ולא בפת"ח ובדגש, ואות למ"ד של תפילין דגושה שהיא משורש פלל, לשון פלילות, ולא כערוך שכתב שרשו תפל, וכמ"ש הגאון מלבי"ם ז"ל

ב' כשיניח תפילין של יד יזכור כי השי"ת הוא הנותן לנו כח לעשות חיל, וזו היא מצות א' מעשרה זכירות, דכתיב וזכרת את ה' אלהיך כי היא הנותן לך כח לעשות חיל, ולכן מניחין ביד כהה לרמוז שיחשוב האדם יד היא ידו כהה, והכח בא לו מאת השי"ת, לפיכך נהגו לעשות בתפילין של יד ז' שורות כי השבעה במספר הקדמיי כזה אבג"ד הו"ז עולה כ"ח. אבל בפרשה של ראש נהגו לעשות ד' שיטין, כי הארבעה במספר הקדמיי הוא עשרה, לרמוז שהוא משעבד כל העשרה שליטין שבגופו לעבודתו יתברך, דכתיב והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר, והיינו עיר זה גופו של אדם דכתיב ביה עיר קטנה ואנשים בה מעט, ועשרה שליטין הם ב' עינים וב' אזנים