עוד יוסף חי תשמ

ואפילו אם התחיל נמי לכרוך חוליא אחת אלא שלא קשר עדיין אפילו קשר אחד אחרי החוליא כשר בדיעבד, ואין לפסול בדיעבד אלא רק אם חתך אחר שכרך חוליא אחת וקשר אחריה קשר אחד, מפני כי מן התורה סגי בחוליא אחת וקשר א' אחרי החוליא, משום דאין החוליא מתקיימת בלא קשר לאחריה, וכיון דמן התורה סגי בזה נמצא הכשר הציצית נעשה בפיסול ולא יועיל החתוך אח"כ, דכתיב תעשה ולא מן העשוי, ועיין בש"ע להגאון ר"ז ולב חיים סי' צ"ז

ט"ז טוב ליזהר שלא לחתוך חוטי הציציות בסכין, ע"ד שנאמר לא תניף עליהם ברזל, אלא ינשכם וינתקם בשיניו, כנז' באחרונים ז"ל

י"ז יש אומרים כשתולה הציצית בבגד צריך לדקדק שיתלה באופן שיהיה הגדיל התלוי נוגע ומכה בכנף הבגד ולא יהיה תלוי כלפי קרקע

י"ח אם נקרע כל הכנף למעלה משלשה אצבעות לגמרי צריך שיסיר הציצית של הכנף הזה ויתפור הכנף ואחר התפירה יתלה בו הציצית, משום דתכף כשנקרע לגמרי בטל מתורת בגד ונפסל הציצית, ואם ישארו הציציות תלויים בו ויתפרנו הו"ל תעשה ולא מן העשוי

והא דמהני לתפרו היינו בנקרע למעלה משלשה אצבעות, אבל אם נקרע כל הכנף לגמרי בתוך שלשה אצבעות לא מהני ביה תפירה לעשותו חיבור בחתיכה קטנה כזו, שהוא פחות משלשה אצבעות דלא חשיבה כלום. ולכן צריך לעשות טלאי אחד על הטלית שיהיה יותר משלש אצבעות ואז יטיל בו הציצית

בד"א אם נקרע כל הכנף מן הטלית לגמרי, אבל אם נשתייר כל שהוא מחובר לטלית אע"פ שהוא בתוך ג' אצבעות מותר לתפרו דחשוב עדיין כמחובר לטלית ולא נפסל, ויזהר לתפרו בחוט של משי בבגד צמר או בבגד צמר גפן. ואם הוא בגד משי יתפרנו בחוט של צמר גפן וכאשר נפרש טעמא לקמן

י"ט חוטי הציצית שנתנן על הכנף למעלה משלשה אצבעות אינו יכול לתקן בעודן על הכנף להרחיב הנקב ולהורידו למטה תוך ג', או להפך אם נתנו למטה מקשר גודל אינו יכול להרחיב הנקב למעלה ולהגביה חוטי הציציות ולתפור מקצת הנקב מלמטה שלא ירדו חוטי הציצית, דיש בזה משום תעשה ולא מן העשוי ופסול, אלא צריך להתיר הציציות ולחזור ולתלותם ולקשרם מחדש אחר שיתקן מקום הנקב כראוי, וכנז' באחרונים ז"ל

והשעורים הללו שאמרנו בענין מקום הנקב אין צריך ליזהר בזה אלא בשעת הטלת הציצית בבגד, אבל אם לאחר שהטיל הציצית בבגד נתקו מחוטי השתי או הערב ונתרחב הנקב וירדו הציציות למטה מקשר גודל כשר, וכן אם לאחר הטלת הציצית בבגד נסתר הבגד מלמטה בשפתו עד שנפחת מן השפה עד הכנף משיעור מלא קשר גודל כשר, שלא הקפידה תורה על זה שלא תהיה הציצית תחת הכנף שהוא למטה מקשר גודל כי אם בשעת עשיה, שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם, ומ"מ טוב לכתחלה לעשות אימרא סביב הנקב שנתחב בו הציציות כדי שלא ינתקו החוטין של הבגד מבפנים סביב הנקב ויפחת משיעור מלא קשר גודל משפת הבגד, ויטעה הרואה לחשוב שהוא פסול, כי יסבור שהיה כן קודם הטלת הציצית, וכן יעשה אמרא שקורין בערבי תכביס בשפת הבגד, הן בצד האורך הן בצד הרוחב כדי שלא יפחת משיעור קשר גודל משפתו עד הנקב, ועיין להגאון ר"ז בש"ע סעיף י"ח וחס"ל סעיף וא"ו

וכאשר יעשה אימרא סביב הנקב יזהר שלא יעשנה בחוט של צמר בין בבגד של צמר רחלים בין בבגד של שאר מינים, אלא יעשנה בחוט של משי, משום דמשי אינו פוטר אלא בבגד שהוא ממינו. ואם הבגד של משי לא יעשנה בחוט של משי ולא בחוט של צמר רחלים כי הוא פוטר בבגד של משי, אלא יעשנה בחוט של צמר גפן דזה אינו פוטר בבגד של משי, וה"ה בכל תפירה שיעשה בכנף יזהר בכל האמור, יען כי לדעת רש"י ז"ל חשו חז"ל פן ישאר מחוט התפירה ויעשה ממנו ציצית שישלים בו מנין חוטי הציציות, ונמצא עושה בפיסול כי זה החוט של התפירה לא נטוה לשמה, ולכן גזרו שיזהר האדם בכל זה שאמרנו שלא יתפור בחוט שהוא ממין הבגד או בחוט שפוטר בכל מיני בגד כגון חוט של צמר רחלים כדאמרן, ולכן אמרו שיתפור בחוט שאינו ממין הבגד דאינו פוטר באותו בגד דאז ליכא למיחש באותה חששה, ועיין חיי אדם כלל י"א סעיף כ"ט

וכל זה שכתבנו בחששה הנז' שלא יתפור ולא יעשה האימרא סביב הנקב בחוט שהוא ממין הבגד אינו אלא לפי סברת רש"י ז"ל, דמפרש טעמא משום גזרה דגזרו רז"ל בדבר זה דשמא יצרף חוט התפירה לציצית, אבל רב עמרם ז"ל ורבים וגדולים דעימיה לית להו סברא דגזרה זו ומפרשי טעמא אחרינא, ולדידהו מותר לתפור בחוט שהוא ממין הבגד בכל מקום, וליכא למגזר מידי, וכמפורש כל זה בסי' ט"ו בב"י ובש"ע. וכתבו האחרונים דאם לקח חתיכת בגד משלש על שלש ותפרה במקום הכנף ותפר התפירה של מטה למטה מקשר גודל והתפירה של מעלה למעלה משלש אצבעות, הנה בזה אפילו לפי סברת רש"י ז"ל מותר לתפור בחוט שהוא ממין הבגד כיון דאין ראוי להטיל בו ציצית ואין כאן חששה הנז'

והנה בדעת רש"י ז"ל יש להסתפק אם בדיעבד עשה האימרא סביב הנקב בחוט צמר גפן בבגד צמר גפן שהוא חוט הפוטר בציצית באותו בגד, ונשלם החוט בתפירה שלא נשאר ממנו אפילו שיעור משהו כי הוא חתך חוט הנשאר אחר התפירה, ולא עוד אלא שתלה הציציות של אותו הטלית במקומן בכשרות ובשלימות, מי אמרינן צריך לעקור ולהסיר זה החוט של צמר גפן שעשה בו האימרא סביב הנקב, ולהניח במקומו חוט אחר שאינו פוטר בציצית דאותו בגד, או"ד דלא אסר רש"י ז"ל אלא לכתחלה שלא יתפור פן ישאר מן החוט ויצרפנו לחוטי הציציות, אבל בדיעבד שכבר עשה הנקב באותו החוט הפוטר ואח"כ חתך הנשאר ולא נשאר חוט אפילו משהו יורד ומשתלשל באותו הבגד, ולא עוד שתלה הציציות בשלימות באותו הבגד לית לן בה, ולא גזרינן עליה לעקור אותו החוט שתפור בו הנקב

והנה נ"ל דהסברא נוטה לצד הב' דשרי בכה"ג, ולא גזרינן עליה לעקור החוט, ולא אסר רש"י ז"ל כיון דלא נשאר אפילו משהו מן החוט וגם שכבר תלה הציציות ותו ליכא למיחש, ואם תאמר אכתי יש למיחש דשמא אח"ז ינתק זה החוט מן סביבות הנקב וישתלשל וגם עוד יפסלו הציציות ויבא להחליף אותם ואז שמא יצרף זה החוט הפסול עם חוטי הציציות להשלים אותם לשמונה והרי זה פסול, הנה זה אינו, חדא, שבזה אתה גוזר שתי גזירות לגזרה זו דשמא יצרף, הא' שינתק החוט מסביב הנקב וישתלשל ויצרפנו, וגם דשמא יפסלו הציציות ויבא להניח אחרים במקומם, הרי שתי גזירות לגזרה אחת דשמא יצרף החוט, ועיין להרח"ף ז"ל בחקקי לב ח"א דף י"ז ע"ג, שכתב וז"ל, כבר ידוע דדבר שאינו אסור אלא משום גזירה לא גזרינן כי אם במה שגזרו בהדיה, דהבו דלא להוסיף עלה לגזור בלחים