עוד יוסף חי תשלח

לעמד עליו, על כן צריך להזהר להניחו על הראש לפחות שיעור מהלך ארבע אמות במהלך בינוני

ז' בסה"ק בן איש חי בפרשה זו אות ח' כתבתי צריך לשהות בין השלכת שני כנפות הימנים לבין השלכת ב' כנפות השמאלים לאחוריו לצד שמאל שיעור מהלך ד' אמות ע"ש. הנה טוב להרהר בעת השלכת כנפות הימנים בפסוק שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי כי הלבשני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה, ואחר שישליך שני כנפות השמאלים ואמר בלחש ג' פסוקים אלו ה' צבאות עמנו וכו' ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך ה' הושיעה המלך וכו', וכשמזכיר שם הוי"ה בשלשה פסוקים אלו יכוין בשם הוי"ה דמלוי אלפי"ן

ח' יזהר כשמברך על הציצית שלא יעשה שום עסק בידו בטלית לפרוף ולקבץ קצותיו מסיפיה לרישיה כדי לאחוז את כולו בשתי ידיו, אלא יעשה ויכין כל זה קודם הברכה כדי שאחר שסיים הברכה תכף ומיד יניחנו על ראשו להתעטף בו

ט' בסה"ק רב פעלים ח"ד (שעדיין לא נדפס), כתבתי באחד שיש לו טלית של משי חשוב המיוחד לו ללבשו בק"ש ותפלה, ועתה רוצה להסיר הציציות ממנו ולעשותו מלבוש חגורה על מתניו, ואסרתי שם להשואל מתרי טעמי תריצי, חדא דקי"ל מעלין בקודש ולא מורידין, ואיך יוריד הטלית של מצוה לעשותו חגורה. ועוד טעם אחר קרוב לזה הכלל והוא משום דמפקיע המצוה מבגד שהיה בו הציציות ועתה מסיר אותם ממנו ועושהו חגורה, והארכתי בשתי טעמים אלו בדמיונות והוכחות שעשיתי להם ופלפלתי בד"ז בס"ד והעלתי לאסור בזה אפילו אם נותן הציציות האלה בטלית אחר

יו"ד עוד בסה"ק רב פעלים ח"ד הנז', נשאלתי בישראל אזאגי עוסק במלאכתו בכ'סתא כ'אנה של החיל, והוא מוכרח לפשוט בשעת מלאכה את בגדי החיצון וישאר חצי גופו בכתונת בלבד, ואז הט"ק נראה כולו, וכשיראוהו הגוים אשר שם לובש ט"ק בציציות יתלוצצו על המצוה וילעיגו ויהיה בזה בזיון מצוה, ולכן התחכם לעשות ט"ק כמו בגד קטן שקורין בערבי צדרי"י שלובש אותו מן כתפיו עד טבורו ויתלה בו הציציות וילבשנו, ובעת שהוא עוסק במלאכתו שפושט בגד העליון מסיר הציציות מן הנקב כמו שהם הענף והגדיל כרוכים וקשורים כהלכה, ואז הבגד נשאר בלא ציצית, ואחר שיגמור מלאכתו ויבא ללבוש בגד העליון יכניס הציציות במקומם בתוך נקבי הכנף באופן נאה ויפה. ושאל אי אריך למעבד הכי או אכא למיחש משום תעשה ולא מן העשוי, מאחר שהענף קודם שמכניסו בכנף הטלית הוא גמור ושלם בכריכות וקשרים שלו, והוא מוכרח לעשות כן דאם לא יעשה כן אז מוכרת שיהיה שם כל היום בלא ט"ק בכל ימיו מפני הגוים המלעיגים

וכתבתי שם בתשובה בס"ד, כי מדברי רבינו ישעיה הראשון בה' ציצית בסם חיים דף י"ד ע"ד נראה דאין בזה חשש משום תולמ"ה, ודברי רבינו ישעיה הנז' הביאם בברכי יוסף בשיו"ב בסוף הספר בלי חולק, וכתבתי שם ראיה לסברת רבינו ישעיה הנז' מדין המזוזה, וגם כתבתי שם עוד דמ"ש הרח"ף ז"ל בלב חיים ח"א סי' צ"ו דרש"י ז"ל לית ליה סברה זו דרבינו ישעיה ז"ל אינו כן, אלא באמת רש"י ז"ל ודעמיה אין דבריהם סותרים לדברי רבינו ישעיה ז"ל הנז', ולכן הגאון חיד"א ז"ל הביא דברי רבינו ישעיה הנז' באין חולק, והארכתי בדבר זה בס"ד. וסו"ד העלתי הגם דלכל הדברות הנה דברי רש"י ז"ל לא נגעי ולא פגעי בדברי רבינו ישעיה ז"ל הנז' עכ"ז יש להורות לשואל כשילבש טלית זה בביתו קודם שילך למלאכתו ילבשנו בלא ברכה

גם נראה שצריך לעשות הכריכה והקשרים של הענף בפעם ראשונה על כנפות הטלית עצמו אחר שתלה בו החוטין של הענף די שיהיו הכריכות והקשרים ניכרים בעת עשייתם שהם עשוים לשם ציצית ואינם עשוים באויר שנראית עשייתם עסק בעלמא

גם עוד, כדי שלא יהיה האיש הזה בעת מלאכתו לובש בגד שהוא חייב בציצית ואין בו ציצית, עשיתי לו תקנה שקרן א' מן הבגד יכפול אותו קצת מן הרבוע שלו ויעשהו עגול ע"י תחיבה שתוחב אותו ברגמא אחת קטנה שיתפרנה למעלה מן ג' אצבעות, ובזה יהיה בגד זה פטור מן הציצית, וקודם שיחזיר הציציות בנקב יפתח הכפל ויחזור הרבוע כמו שהיה

י"א בסה"ק בן איש חי, בפרשה זו אות ה', כתבתי סדר העיטוף בטלית גדול אשר יעשה תכף אחר הברכה איך צריך להיות ותזהר בו, ועתה באתי להזהיר על דבר אחד בזה, והוא כי כאשר יניח הטלית על ראשו לא יוריד ראש הטלית על כל הפנים שלו וכשישליך הכנפות לאחוריו יהיו הפנים מכוסים באופן שיהיה ראשו כרוך בטלית פנים ואחור ואין עיניו נראין, דאין זה נקרא עטוף אלא כריכה, ואין זה דומה לעטוף הישמעאלים שכתב בשער הכונות דף ד' ע"א שהצריכו הגאונים להתעטף עטיפת הישמעאלים. על כן צריך כשיניח הטלית על ראשו לא יגיע ראש הטלית אלא עד המצח, באופן שיהיו עיניו גלויים ונראין גם אחר השלכת הכנפות לאחוריו, וזהו העיטוף הנכון שמברך עליו להתעטף בציצית. ועיין בגמרא דמ"ק דף כ"ד דאמר שמואל כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה (פירוש באבל), מחוי ר"ן עד גובי דיקנא, גומות שבלחי למטה מפיו, וכתב שם פריעת הראש בשבת שצריך לגלות חוטמו ושפמו וזקנו שהיה מכוסה בימי אבלו ע"ש, משמע דעטיפת ישמעאלים היא שתהיה עיניו גלויות כאשר כתבנו, וכן בערוך ערף עטף כתב עטיפת ישמעאלים פירוש מכסה שפמו זקנו חוטמו ע"ש: נח. א' בזה"ז דליכא תכלת ועושין כל הד' חוטין מלבן, הנה בזה מקיימים מ"ע של ציצית כתקנה, דקיי"ל כחכמים דס"ל אין התכלת מעכב את הלבן ואין הלבן מעכב את התכלת, ואע"ג דהרז"ה ז"ל ס"ל כמ"ד התכלת מעכב את הלבן, וכן הוא סברת רבו של מהר"ם בר ברוך ז"ל, מ"מ כל הפוסקים פה אחת שפה אחת פסקו כחכמים, ואין לחוש לסברת הנז', ויוכל לצאת לרה"ר בזה"ז בטלית מצוייצת ולית לן בה, וכמ"ש בלב חיים סי' ע"ג ע"ש

ב' מצנפת אע"פ שיש לה ד' כנפות פטורה, שנאמר כסותך אשר תכסה בה, פרט למצנפת שאינה עשויה לכסות הגוף אלא את הראש בלבד, ואפילו במקום שנוהגין להיות ראשי המצנפת מושלכים על כתפם וגופם ומתכסה בה ראשם ורובם פטורה, כיון שעיקרה לכסות הראש עשויה

ג' החוטין של הציציות צריכין שיהיו טווין לשמן, שיאמר בפיו בתחלת הטווי שהוא טווה לשם ציצית, ויכול לומר בכל לשון שיודע, ואם לא טווה לשמן פסולין, שנאמר תעשה לך לשם חובך, ואם טוום גוי אע"פ שישראל עומד על גביו ואומר שיעשם לשם ציצית הרי אלו פסולין, אך בשעת הדחק שאין לו מי שיטווה לשמן לא איש ולא אשה ישראלית כי אם גוי יאמר לגוי שיטווה לו החוטין לשם ציצית והישראל