עוד יוסף חי תשכד

בכור שורו הדר לו. נ"ל בס"ד ידוע דיוסף הע"ה הוא בחינת היסוד, ולכן ראוי לקבל שפע מן מלך השמיני הנקרא הדר, דכתיב וימלוך תחתיו הדר, וז"ש בכור שורו זה יוסף הדר לו ראוי לקבל שפע והארה מן מלך השמיני הנקרא הדר. או יובן בס"ד יוסף הע"ה נוסף לו אות ה' בשמו דכתיב עדות ביהוסף שמו, וז"ש הדר לו קרי ביה ה' דר לו שדרה ה"א מן אותיות שם הוי"ה אצלו בשמו

עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק. נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הרב שם שמואל, דכמו שיש בקדושה חמשים שערי בינה, כן יש בטומאה חמשים שערים, אך בקדושה נקראים החמשים שערים בשם אותיות מ"י שהם מספר חמשים, ובטומאה נקראים החמשים שערים בשם טמ"א שמספרם חמשים, ע"ש. נמצא חמשים שערים של בינה אשר בקדושה הם מכונים בשם מ"י, וחמשים שערים של טומאה מכונים בשם טמא. עוד ידוע מ"ש רז"ל בגמרא דהיצה"ר נראה לעתיד לצדיקים כמו הר, אבל לרשעים נדמה כחוט השערה, נמצא הצדיקים קורין את היצה"ר בשם הר כי כך נדמה להם, אבל הרשעים קורין אותו חוט כאשר נדמה להם, וז"ש עמים הר יקראו, תיבת עמים תחלקנה לשתים וקרי בה עם ים, ר"ל הצדיקים שהם עם יצר הנקרא בשם ים הם הר יקראו שקורין את היצה"ר בשם הר, שם יזבחו זבחי צדק, ר"ל שם ביצה"ר שלהם יזבחו כל יום זבחי צדק בחלקים שלו כי הוא יתחלק לחלקים רבים כמנין כל הימים שיחיה האדם בעוה"ז, ובכל יום זובח האדם חלק א' מהיצה"ר שהוא כנגד אותו היום, ולזביחה זו קרי לה זבחי צדק

ואמר עוד כי שפע ימים ינקו, הכונה דאות ה"א ראשונה דשם הוי"ה נקראת ים, ואות ה"א אחרונה ג"כ נקראת ים, כי אות ה"א מספרה חמשה וכל דבר שבקדושה כלול מעשרה, הרי חמשים כמנין ים, וז"ש כי שפע ימים ים ים ינקו ושפוני טמוני חול כתרגומו שתרגם וסימן דמטמרא בחלא מתגליין להון, והיינו לבירור נ"ק שמבררים ע"י עסק התורה והמצות וע"י אכילה

אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך. נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בתיקונים דף מ"ג וז"ל, רישא דחרבא איהי יו"ד, גופא דחרבא וא"ו, תרין פפיות דילה ה"ה, ע"ש. נמצא ראש החרב הוא יו"ד דשם הוי"ה ב"ה, וישראל כיבדם השי"ת ביו"ד שהיא ראש החרב, שקראם בשלשה שמות, ישראל, יעקב, ישורון, ונתן להם ג"פ י' בברכת כהנים שהם יברכך, יאר, ישא, אשר מתחילים באות יו"ד, וגם נרמז זה בשם ישראל שהוא לי ראש או ליוד ראש או להם יוד שהיא ראש, ולכן קראם סגולה דכתיב והייתם לי סגולה דוגמת הסגו"ל שהוא שלשה יודי"ן, וכיון שזכו באות יוד שהיא ראש החרב זכו בשני ההי"ן שהם תרין פיפיות דחרבא, שבהם גוברים על שני אומות גדולים וידועים, שהם אחד בימין, ולכן כתיבה דדהון היא מימין לשמאל, ואחד בשמאל ולכן כתיבה דילהון משמאל לימין, וז"ש אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה', ר"ל בארבע אותיות הוי"ה וגם עוד מגן שהוא ג"פ אל הוא בעזרך, וכמ"ש אל ה' ויאר לנו, ואשר אותיות וראש הוא אות יו"ד דהוא רישא דחרבא גאותך שבו יהיה לך מעלה והתרוממות שנקראת בשלשה שמות, ישראל, יעקב, ישורון, שמתחילים באות יו"ד, ויכחשו אויבך לך, אויבך תרין מעוט רבים שנים, יכחשו על ידי הארת שני ההי"ן שהם תרין פיות דחרבא, ואתה וקרי ביה וא"ו אתה שהוא גופא דחרבא, אז על במותמו תדרוך וגבר ישראל

במדרש וזאת הברכה אברהם אמר למשה אני גדול ממך וכו', אמר לו משה אני נתעליתי יותר ממך וכו', אין הכונה שאמר א"א למרע"ה והשיב לו כך, אלא לשון קצר הוא זה, כלומר אם אברהם אמר למשה כך יאמר לו משה כך, פירוש יכול להשיב לו כך, וזה פשוט

שם אמר לה (פירוש לנפשו) ותאמר שבקשו לדחות אותך לגיהנם וכו', הכונה כדי להוציא ולהעלות משם נשמות של רשעים להצילם ולא לידון ח"ו, שעל זה התפלל דוד הע"ה לא תתן חסידך לראות שחת, מפני שיש נשמות צדיקים שמורידים אותם לגיהנם כדי למשוך נשמות ועולים תכף ומיד כרגע, ועכ"ז לא יערב להם דבר זה לעשותו

ושם כל מדותיך מדה כנגד מדה מדה רעה כנגד מדה טובה וכו'. נ"ל בס"ד הכונה דידוע זה לעומת זה עשה האלקים, וכמו שיש עשרה ספירות בקדושה, כן יש עשרה ספירות בטומאה והספירות נקראים בשם מדות כנודע, וידוע כי מדות טובות שיש באדם נמשכים לו מן ספירות שבקדושה, ומדות רעות ומגונות שיש באדם נמשכים מן ספירות דטומאה, ולז"א מדה רעה כנגד מדה טובה, פירוש מדה רעה זו חסד שבקליפה וטומאה ומדה טובה הוא ספירת החסד שבקדושה מדה חסרה היא גבורה שבקליפה וטומאה ומדה שלימה היא גבורה שבקדושה, ומדה צרה היא תפארת שבקליפה ומדה רחבה היא תפארת שבקדושה, וזהו מדה כנגד מדה כי זה לעומת זה עשה האלקים

שם מה עשה משה לבש שק ונתעטף בשק ונתפלש באפר, אין הכונה לבש ממש ונתפלש, אלא הכונה היא שעשה הכונות והיחודים בשמות הקודש ובספירות אשר עושין בלבישת השק ועטיפתו, וכן עשה כונות ויחודים שעושין בנתינת האפר שמניחים על המצח במקום הנחת תפילין, ולא נתפלש באפר ממש

שם ומנין שהתפלל באותו הפרק תקט"ו תפילות. אפשר שלא התפלל תקט"ו תפילות באותה שעה של יום ז' באדר. אלא השלים לתקט"ו תפילות, ולעולם התחלת תפילות אלו היתה מן ר"ח אדר וביום ז' באדר השלים מספר תקט"ו, ולהכי קאמר באותו פרק כי לשבעת ימים מן ר"ח אדר עד ז' בו קרי להו פרק, ואלו התקט"ו נרמזו בתיבת ואתחנן דאמר מרע"ה לישראל כמה ימים קודם אותו היום

שם ואם לאו הניח אותי בעוה"ז כעוף הזה שהוא פורח בכל ארבע רוחות העולם ומלקט מזונו בכל יום, ולעת הערב חוזר לקינו. י"ל כיון שאמר קודם זה הניח אותי כחיות השדה וכו', ואמר לו רב לך מה מצא חידוש בדמיון זה של עוף דמאי שנא עופות מחיות, ועוד למה בחיות אמר חיות לשון רבים וכאן נקיט עוף לשון ולא אמר כעופות, ופירש בני ידידי כה"ר יעקב נר"ו דארז"ל ע"פ וכחול ארבה ימים, שיש עוף אחד ששמו חול שלא אכל מעץ הדעת בשעה שהאכילו אדה"ר וחוה את חיות ובהמות ועופות, ולכן הוא חי ולא ימות, וי"א נח הצדיק ברך אותו שיחיה ולא ימות ונתקיימה ברכתו, ולכן אמר איוב וכחול ארבה ימים, ועל זה העוף הידוע הנקרא חול קאמר מרע"ה הניח אותי בעוה"ז כעוף זה, והוא דבר חדש דבר כזה, ואין זה בכלל ענין חיות השדה דנקיט קודם זה עכ"ד נר"ו

שם לא הגיעו מים לקרסוליהן מפני גובהן. נראה לקרסוליהן לא דוקא, אלא הוא ע"ד מ"ש ערים גדולות ובצורות בשמים, וכן ותבקע הארץ לקולם וכיוצא בזה, וכמ"ש בגמרא דברי תורה לשון גוזמא ודברו חכמים לשון גוזמא

שם א"ל הקף רגליך זעג"ז. נראה טעם לזה ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים בפרשת