עוד יוסף חי תשכא

בראש ובסוף, כי נודע שכל הברואים אשר בכל העולמות אין בכוחן אלא רק מרוחניות של אותו עולם ולא ממה שלמעלה מהם, משא"כ נשמת האדם כלולה מעולמות שלמעלה, רק לא כל צדיק וצדיק שוה בשורש נשמותיהן והם זה למעלה מזה, וצדיק שיהיה בכל דור עכ"פ צריך להיות צדיק א' אשר נשמתו קשורה ונשתלשלה מגבהי מרומים, והוא כמו החוט בתוך המרגליות כך עליו תלוים ומדובקים כל העולמות, וצדיק זה הוא הנקרא יסוד עולם כי הוא יסודן וקיומם של כל העולמות

והנה צדיק זה בידו לעלות תמיד מדרגות רבות עד אין מספר, ואפשר לו ברוב בינתו ומעלתו להסתלק ע"י מחשבתו ונשמתו שלא יהיה בזה העולם כלל, וכדמצינו באליהו זכור לטוב וצדיקים אחרים וכו', והגם שהוא עודנו חי בזה העולם אינו מרגיש כלל ענייני עוה"ז במחשבתו, כי נסתלק במחשבתו לעולם שלמעלה כן יוכל להסתלק מעולם לעולם עד אין חקר

ודבר זה הוא רעה לבריות כמ"ש בשם חכם אחד לפרש מ"ש בזוה"ק שגילה רשב"י ע"ה לחבריא סודות התורה, ואח"כ שבחו דבריו מאד, ואיך נמשך מאתו טובה רבה לכל בני דורו, אך סיימו ואמרו לו וי לדרא כד יפוק מר מעלמא, וזה דבר תימה שאינו דרך ארץ לדבר ככה לרבו בעודו בחיים בזה העולם, ופירש ע"ד האמור כי בעת שהצדיק יסוד עולם בראשיתו עדיין לא נתעלה כ"כ למדרגה גדולה, ועדיין רצונו ושכלו ומחשבתו שורש בעוה"ז אז כל העולם מקבל באמצעותו שפע והשגה וכל טוב, משא"כ כשנסתלק מזה העולם לעולם שלמעלה ממנו, א"כ אינו יכול להשפיע על בני דורו שפע כי איננו בזה העולם כלל, וזה שאמרו וי לדרא כד יפוק מר מעלמא, לא שכיונו על מיתתו ח"ו אלא רצונם לומר שכאשר יתעלה למדרגה גדולה בעודו חי בעוה"ז עד שיצא במחשבתו ונשמתו מזה העולם אז יהיה רעה לדור. כך שמעתי בשם חכם אחד ויפה דבר

והנה צדיק כזה אשר מצד עצמו הוא יכול להתעלות במדרגות רבות מעולם לעולם, ובאמת רצון הקב"ה שיהיה הוא יסוד העולם וישפיע גם לזה העולם אז מוכרח שהקב"ה עושה לו רצון לענייני עוה"ז ויתפלל על אותו הדבר בכדי שיושפע גם לכל הבריות, וזהו כונת הכתוב רצון יראיו יעשה, כלומר הקב"ה עושה רצון להצדיק וכו'

ואחר הדבר והאמת הנזכר בין נבין טעמו של מרע"ה אשר הרעיש העולם בטענות ובקשות על סלוקו מן העולם, שלא רצה להסתלק דודאי אין כונתו לברוח מן המיתה כי הוא יודע ומאמין שא"א לשום צדיק להציל עצמו מן המות ושישאר חי בעוה"ז, וחנוך אשר נהפך למלאך גם בו היה ענין זה כי המיתה עניינה ביטול, כמ"ש בזוה"ק על פסוקים של ואלה המלכים דכתיב וימת כמה פעמים דקאי על הספירות, שהכונה הוא ביטול או ירידה, וכן חומר הגוף של חנוך נתבטל וזו היא מיתתו של החומר שנהפך לאש עליוני ורוחני, וכן הענין באליהו זכור לטוב וריב"ל ושרח בת אשר ודומיהן שנתבטל חומר גופם ונהפך לרוחניות, ונמצא דלא פלטי מדבר הדומה למיתה, ובודאי מרע"ה ידע כל זה וידע שא"א שלא יסתלק מעוה"ז וא"א שישאר חי בעוה"ז באותו הגוף שהיה לו, וכבר שמע מהקב"ה ענין מיתתו שנים ושלש פעמים וקבל עליו הדבר ברצון, ולא טען על זה שום טענה של הצלה

אמנם ביום פטירתו מרוב אהבתו בישראל וחמלתו עליהם חשב לעשות להם הצלה והגנה מן המשטינים והמקטרגים, כי חשב עתה אחר פטירתו יתאספו עליהם מקטרגים רבים בחשבם כיון שנפטר משה רבם אשר היה זכותו מגין עליהם בחייו והיה ממשיך להם שפע תמיד מרום המעלות, באופן שלא יוכל שום צדיק אחר להטיב להם כמוהו, הנה עתה לא נשאר להם הגנה מצד זכותו, ואין מגיע להם רבוי שפע כאשר היה מגיע להם בימיו ונשארו ערומים מהגנת זכותו, ועל כן המשטינים והמקטרגים יהיו נצבים כמו נד נגדם ויתקיים בהם המשל נפל תורא חדד לסכינא

ולכך נתחכם מרע"ה להרעיש העולם ביום סילוקו בבקשתו על השארתו בזה העולם, והתפלל לפני הקב"ה ואמר רבונו של עולם הנח אותי בעוה"ז ואחיה ולא אמות, כדי שבזה יהיה נודע וניכר לכל מלאכי מרום ולכל המשטינים והמקטרגים, שאע"פ שהגיע זמנו להפטר מעוה"ז אין מחשבתו מסולקת ממנה לגמרי, אלא עדיין מחשבתו דבוקה וקשורה בעוה"ז, וכ"כ יש לו דבקות בעוה"ז עד שבקש ואמר רבש"ע אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל הנח אותי כחיות השדה שהם אוכלים עשבים ושותין מים וחיין ורואין את העולם כך תהי נפשי כאחת מהן ואם לאו הנח אותי בעוה"ז כעוף שהוא פורח בכל ארבע רוחות העולם ומלקט מזונו בכל יום ולעת ערב חוזר לקנו, כך תהיה נפשי כאחת מהם. והנה בודאי אין הדברים כפשוטן שבחר להיות חי בעוה"ז כמו חיות ועופות דזה לא יתכן, פוק חזי בחוני המעגל דמשום שלא ראה חבירים דומים לו בבהמ"ד, בעא רחמי קמי שמייא שימות באומרו או חברותא או מיתותא, ואיך יתכן היה ניחא ליה למרע"ה להיות בעוה"ז כחיות ועופות, אלא מוכרח שלא אמר דברים אלו אלא כנגד המשטינים והמקטרגים שלא יתאזרו כח להשטין ולקטרג על ישראל בחשבם שנשארו יתומים מן זכותו וערומים מהגנתו, ובאלו הדברים שהוא מדבר על חבתו ודבקותו בעוה"ז ידעו כי הוא עודנו חי בעוה"ז ועודנו דבק ומקושר בישראל, ואע"פ שהוא נפטר בו ביום ונקבר בהר העברים עדיין יש לו רצון בעוה"ז ומחשבתו קשורה בבני אדם התחתונים השוכנים ודרים בתוכה, ועדיין זכותו מגין על יושבי תבל כבראשונה, ואז השטן וכל גונדא דיליה לא יקרבו למעלה לפתוח פיהם בקטרוג, כי ידעו שלא יועילו כי זכות מרע"ה מגין עליהם לקיים בהם כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכו', וכאשר היה להם מקדמת דנא בהיות מרע"ה יוצא ונכנס בתוכם. ולז"א רז"ל כתיב הכא וימת שם משה וכתיב התם ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש. והכונה אע"פ שנקבר גופו בעוה"ז הוא עומד ומשמש בכונה זו של המשכת השפע מרום המעלות עד עולם התחתון הזה

המורם מכל האמור, כי מרע"ה לא היתה כונתו לברוח מן המיתה, ולא היתה המיתה קשה עליו כלל ועיקר, אלא קבל עליו גזרתו יתברך ברצון ושמחה ובטוב לבב, ורק הראה לעיני צבא של מעלה וכל המלאכים ופועלי הדין והמשטינים, וגם להשטן וגונדא דיליה שהוא יש לו רצון וחפץ גדול בעוה"ז והדרים בתוכה ובזה יבינו שאע"פ שהוא נקבר גופו בהר עודנו עומד ומשמש כדרכו בהמשכת רבוי השפע והשתלשלות הטוב ממקור העליון עד עולם התחתון הדרים בו ישראל עמו, ובזה נודע שזכותו עודנו מגין על התחתונים ומרחף עליהם כאז וקודם, ולכך הרבה תפילות על הדבר הזה עד שנודעזעו שמים וארץ מחמת תפלותיו כדי לפרסם הדבר הזה לפני צבא השמים למעלה, וגם להשטן וגונדא דיליה כדאמרן

ובזה מובן מ"ש במדרש רבא שאותו היום עג עוגה קטנה ועמד בתוכה, ואמר איני זו מכאן עד שתבטל הגזרה, והיינו כי עשה כן למראה עינים להורות על מטרת לבו שהוא אינו קץ מן קבורת גופו בקבר שדומה לעוגה, ורק אני מרבה בתפלה בביטול הגזרה