עוד יוסף חי תשכ

והיינו שמחה אותיות חמשה דקאי על אות ה' שמספרה חמשה שהיתה מעולם, כלומר בשם הוד שהוא ספירה של שש ספירות דאיתנהו בשני דעלמא היא נעשית על ראשם שנזקפה ועלתה מלמטה וישבה למעלה בראש הצירוף של שם הוד שהוא שם של שנות העולם

כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם. איתא בירושלמי דפאה פרק א', א"ר מנא כי לא דבר רק הוא, ואם רק הוא מכם הוא, ולמה לפי שאין אתם יגיעין בתורה. נ"ל בס"ד הכונה כי נמצאו בתורה פסוקים שנראין ריקים שאין בהם שום צורך ושום לימוד, כמו פסוקים של ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, וכמו פסוק ותמנע היתה פלגש ואחות לוטן תמנע, ויש הרבה פסוקים כיוצא באלו אשר לב האדם מהסם בהם לומר למה נכתבו ומה אנחנו למידין מהם, ובא הכתוב לומר שבאמת לא יש דבר ריקן בתורה אלא כל דבר ודבר מלא עניינים רבים וגדולים שהאדם ילמד מהם דברים יקרים ועצומים, ואם רק הוא כלומר אם נראה בעיניך שהוא דבר ריקן כאותם פסוקים הנזכרים שתחשוב שאין בהם שום צורך ושום לימוד, הנה זאת הריקנות שנראית לכם היא מכם, כי אתם גרמתם לעצמכם להיות הדבר סגור וחתום לעיניכם שאין אתם למידין ממנו כלום, והסיבה שלא הייתם יגיעים לפתוח המסגר של הדברים כדי להוציא המרגליות שהם אצורים וגנוזים בתוכם

ואדברה משל על זה. מעשה שהיה באחד ששלח לחבירו היושב בארץ רחוקה לקנות לו חמור חשוב מארצו ולשלחו אליו, וזה חבירו לא קנה לו חמור אלא שלח לו קב שעורים עם השליח, וכשהביא השליח את השעורים לזה צחקו כל היושבים שם ויאמרו לו זה חבירך לא די לו שלא עשה המבוקש שלך לקנות לך חמור, אלא הוא משחק בך ששלח לך שעורים וכי לא נמצא כאן שעורים. ויען אחד מן היושבים ויאמר אין זה האיש ששלח השעורים מעיר רחוקה משחק בחבירו, אלא הוא מלמדו דעת והשכל בזה, והשיב לו בזה תשובה על אשר לא קנה לו החמור שבקש ממנו, וישאלוהו היושבים מה טעם בדברים אלו שאתה אומר תפרש דבריך, ויאמר בא להודיעו אתה חושב כי חמורים של ארצכם הם חלושי כח שאין החמור יכול לישא עליו משא של חמש סאין אלא שני סאין ולמרובה שלש, ולכך שלח לקנות לו חמור מארצינו שהחמורים של ארצינו חזקים ובעלי כח, ואתם טועין בדבר זה, כי החמורים של ארצינו ושל ארצכם שוין הם וכמו שחמור ארצינו יכול לישא משא של חמש סאין כן חמור ארצכם יכול לישא כזאת, ורק אתם צרי עין שאין אתם נותנים לחמורים שלכם אלא רק תבן בלבד ואיך יהיה להם כח לישא משא כבד, ולכן שלח קב שעורים לומר תנסה לתת קב שעורים לחמור בכל יום, ותראה איך הוא יכול לשא משא כבד של חמש סאין כחמורים של ארצינו, נמצא החסרון הוא מכם ע"כ

ובזה יובן אם הוא רק, אם אתם רואין בהשקפה הראשונה על איזה דבר מדברי התורה שהוא רק שאין אתם מוצאין בו דבר ללמוד אותו מתוכו, הנה זה המראה של רקנות שאתם רואין אותו ריקן, הנה סיבתו היא מכם, כי מחמת שאין יגיעים למצוא המפתח של ההסגר שנסגר בו אותו דבר לכך אתם חושבין אותו ריקן ואין בו כלום, ואתם טועין בזה, שאם באמת הייתם יגיעים בו הייתם מוצאין כל דבר ודבר אצור בו כמה מרגליות יקרות וכך מוכרח להיות, יען כי כל דבר ודבר מפסוקי התורה היא חייכם, ואיך ימשך חיות מן דבר ריקן שהוא פסוקי ואלה המלכים וכיוצא בהן, אלא ודאי מוכרח אתה לומר שכל דבר ודבר מלא ידיעות יקרות ומצפונים עצומים וגדולים

ובזה יובן בס"ד מ"ש בפ' דברים והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו, וקשא תיבת מכם נראה לשון יתר דודאי מהם הוא מוקשה. אמנם הכונה כי דברים המפורשים בתורה מועטין הם ויזדמן כמה אלפים מיני ספיקות, וכמה אלפים מיני עניינים שאין מפורשים בתורה, אמנם ע"י יגיעה שיגע האדם להתבונן בעומק הדברים הכתובים בתורה ילמוד ויבין וידע כל ספק שיפול אצלו באיזה ענין להבינו ולהוציא לאור משפטו, והנכם רואין כי אני אע"פ שמסרתי לכם כל דברי תורה שנמסרו לי, הנה אם תקרבון אלי את הדבר אשר יקשה מכם אנכי מוציאו ומבינו מדברי התורה שנמסרו אשר גם אתם יודעים אותם, ולמה אתם הייתם מתקשים בזה הספק ולא הייתם יכולים להבינו ולשמעו מן דברי התורה, ואני שמעתיו מדברי התורה, כלומר הבינותיו, וכמ"ש רז"ל שמע כלומר הבן, אלא ודאי הסיבה היא זו כי אתם אינכם יגיעים בד"ת כמוני וכמ"ש חז"ל אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמן, ואם יאמר לא יגעתי ומצאתי גם בזה אל תאמן אבל אם יאמר יגעתי ומצאתי תאמן

כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבא אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל. י"ל כיון שא"ל כי מנגד תראה שהוא ר"ל מרחוק כמ"ש רש"י ז"ל כי מנגד מרחוק תראה שלא נתן לו רשות שיתקרב אצל תחום ארץ ישראל ויראנה בהיותו עומד בחו"ל אלא צוהו שיעמוד מרחוק ויראה, א"כ אמאי הוצרך לומר ושמה לא תבא פשיטא הוא שלא יבא שמה מאחר שאפילו ראיה בלבד בהיותו עומד בחו"ל אין לו רשות בזה. ונ"ל בס"ד בהקדים חקירה אחת שחקרו גדולי המפרשים, איך מרע"ה חרד מאד בעבור המיתה שלו שרצה שיחיה ולא ימות, והרבה טענות טען על עיכוב מיתתו שנגזרה עליו ואע"פ שהשי"ת השיב לו שא"א לעכב מיתתו וא"א לבטל מיתתו דהרי כתוב בתורה שניתנה על ידך ואין מידי מציל, ואפילו אדם שלא חטא כלל א"א להשיג השלימות שלו אלא רק ע"י המיתה, ולא עוד כי הקב"ה קודם מיתת מרע"ה הגיד לו ענין מיתתו, וגם הוא הודיע לישראל פעם ושתים ושלש על מיתתו ודבריו אלו שדבר לישראל כתבם הוא עצמו בתורה בסוף פרשת וילך ובסוף פרשת האזינו, ועוד נכתב זה בפרשת פינחס שבקש הוא עצמו מהקב"ה שיפקיד איש על העדה אשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה, ואיך ביום שנפטר הרעיש העולם בתפלותיו וטענותיו לבקש הצלה לעצמו מן המיתה, וכנז' במדרש רבא

ואמרתי ליישב דבר זה בס"ד ע"פ מ"ש הגאון ערבי נחל ז"ל בפרשת חוקת ובלק בדרך השלישי דף ר"י ע"ב במאמר רז"ל ע"פ וצדיק יסוד עולם בזכות צדיק אחד העולם מתקיים והכונה כי נודע שכל העולמות נשתלשלו מסיבה הראשנה עד טבור הארץ עולמות לאלפים ולרבבות וכולם תלויים זה בזה התחתון בשלמעלה ממנו שנשתלשל ממנו, ונשפעים זה מזה בהשתלשלות ממקור המקורות עד טבור הארץ

ואולם אופן דבוק העולמות זה בזה אשר יתלכדו ולא יתפרדו זה מזה הענין הוא כך שבכל דור ודור ההכרח להיות צדיק אחד היותו צדיק מכל צדיקי הדור אשר מקור נשמתו אגוד במקור המקורות וראשו השני בטבור הארץ בגוף שלו, והוא המקשר כל העולמות זה בזה והוא כדמיון קו מרגליות אשר לולי החוט שניקב בהם היו נופלים זה מזה ומתפרדים, ורק מחמת שהחוט נוקב ויורד בהם מראשן עד סופן קשור בשני ראשיו, עי"כ הם כולם מתחברים זה בזה, כך נשמה זו קשורה