עוד יוסף חי תשיח

גם נמצינו למידן מן המאמר הנז' דאין לדון ולהוכיח הנשמה והגוף כל אחד בפ"ע, כי בזה כל אחד יתלה הקלקול בחבירו, אמנם בהיותם נידונים ונוכחים שניהם ביחד יהיו שניהם חייבים ואין יכולים לפטור עצמם. ובזה יובן האזינו השמים הם הנשמות שמכונים בשם שמים ואדברה דבור קשה בתוכחת מגולה, ואני גוזר כי בעת שאני מדבר התוכחה לנשמות תשמע הארץ הוא חלק הגופים אמרי פי, שני אמרים מה ששייך לנשמה, ומה ששייך לה, דעי"כ לא יוכלו הגופים לפטור עצמם במה שתולין החטא בנשמות

יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי, נ"ל בס"ד ענין שני דמיונות אלו של המטר ושל הטל הוא ע"פ מ"ש הרב שבט מישראל בפסוק אהיה כטל לישראל שיש הפרש בין הטל ובין המטר, כי המטר בא ע"י הסתרת פני הרקיע בעננים, והטל בא בהיות השמים בגילוי ע"ש. והנה בתורה ג"כ יש שני מיני חלקים שהם חלק הפשט וחלק הסוד, והנה חלק הפשט הוא בהתלבשות כי כל הדברים המה באים מלובשים ומכוסים כי רובן של הלכות ודברי תורה שבע"פ יוצאים ונודעים על ידי רבוי אות ומיעוט אות, ועל י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם כנז' בברייתא דרבי ישמעאל, ועוד יש כמה הלכות ודברים שאין יוצאין לאורה, ואינם מובנים על אמיתותן אלא על ידי הקושיות שיתקשה האדם תחלה בדברי תורה שאז על ידי התירוצים רווחה שמעתתא, ויתחדש בזה כמה עניינים והלכות, וכמ"ש רבי יוחנן לר"א בן פדת בשבח ר"ל שהיה מקשי לו בכל יום בשמעתתא כמה קושיות ולזה דימה חלק הפשט למטר שהוא רב וגם בא על ידי כסוי הרקיע, אבל חלק הסוד דימהו לטל שהוא זעיר לגבי המטר, אך הוא דבר ברור ואין בו קשיות ולא ספיקות, וכמ"ש אותו צדיק לרשב"י ע"ה בזוהר פרשת שלח לך דף קס"ז ע"א, א"ל אי חסידא קדישא כל מלין די בגוון באורייתא, מלין זעירין אינון בכל מלה ומלה ואינון מלין זעירין כמה אינון מילין רברבין ועלאין עד דלית לון שיעורא דהא לית בגוון ספיקא אלא ברירו דאורייתא על בורייה עכ"ל, ולכן לחלק הסוד דימה אותו לטל שהוא טפין זעירין ויורד בבירור ובגילוי הרקיע

כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו. רז"ל אמרו שצוה אותם בזה כשיזכיר שם הוי"ה המה יענו בשכמל"ו מכאן אמרו שעונין בשכמל"ו במקדש אחר הברכה, וצריך להבין למה צריך לענות בשכמל"ו אחר הזכרת שם הוי"ה ומה טעם יש בזה, גם צ"ל היכן נרמז ענין עניית בשכמל"ו כאן. ונ"ל בס"ד בהקדים מ"ש בשם הרב מהר"י טייצאק ז"ל בכונת הכתוב, מ"ש שאול הע"ה לי נתנו האלפים ולדוד נתנו הרבבות, ועוד לו אך המלוכה ותיבת את נראה לשון יתר, ועוד י"ל למה הקפיד שאול הע"ה על זה, אם באמת של דוד הע"ה מרובה משלו דודאי הנשים לא שקרו בדבר זה שאם שקרו היה חותך לשונם, ופירש הרב ז"ל כי הדרך ומנהגו של עולם לא יזכירו את המלך בשמו בלבד, אלא יאמרו פלוני המלך או יזכרו אותו בתואר המלך בלבד או בתואר קיסר בלבד, אבל בשמו העקרי בלבד לא יזכירוהו כי זלזול הוא זה, ולכן כאן לא הקפיד שאול הע"ה על הפרש שיש בין שבח האלפים לבין שבח הרבבות מאחר שבאמת כן הוא שדוד הע"ה הרבה חללים באויבי ישראל יותר משאול הע"ה, וגם בלא"ה הוא לא אכפת לו ביתרון השבח הזה. אמנם הוא הקפיד על אשר הזכירו אותו הנשים בשמו בלבד, כמו שמזכירים אדם פשוט ולא זכרו אותו בתואר המלכות שלא אמרו הכה שאול המלך באלפיו, ועל זה הקפיד שנמצא אין כבוד תואר המלכות לגבי דוד אלא השוו אותו עמו. וז"ש לי נתנו האלפים ולדוד נתנו רבבות, ועוד לו, ר"ל לא אכפת לי בזה אפילו יתנו לדוד שבח של רבוי יותר מן הרבבות, אך מה שאני מקפיד ומצטער וקורא הוא אך על תואר המלוכה אשר נחסר מאתי שזכרו אותי כמו שזוכרים אדם הדיוט שאינו מלך וכאשר זכרו את דוד בשמו בלבד עכ"ד

נמצא אין ראוי שיזכירו את המלך בשמו בלבד אלא צריך שיאמרו פלוני המלך או שיקראוהו בשם המלך בסתם או קיסר בסתם. והשתא יש לחקור איך אנחנו מזכירים את הקב"ה בשמו בלבד שנזכרהו בשם הוי"ה בסתם והיה צריך לומר ה' אלקינו או מלך העולם, ולא נזכירו בשם הוי"ה בלבד. והתשובה לזה כי בשלמא מלך בשר ודם שם העצם שלו נקרא בו מעת שנולד ולכן אחר שגדל ומלך אם יזכירו אותו בשם העצם שלו הרי זה בזיון אליו כי עושים אותו הדיוט, כי שם זה נקרא בו בהיותו הדיוט, ולכן אחר שמלך מוכרח לצרף עם שם העצם שלו את שם הכבוד שלו שהוא שם המלכות, או לקרותו בשם הכבוד שלו בסתם, ולא יזכירו שם העצם שלו, משא"כ גבי הקב"ה באמת אין לו שם ידוע, וכמ"ש בפתיחת אליהו זכור לטוב, ואנת לית לך שם ידיע אלא נקרא בשמותיו על שם פעולותיו ועל שם כבודו ויכלתו וגם שמו הגדול שהוא שם הוי"ה הוא שם הכבוד שלו שהוא עניינו מורה היה הוה ויהיה, וקריאתו בשם זה הוא כמו שקורין את המלך בשם קיסר או בשם מלך בסתם, וכמו שקורין המצריים בזמן קדמון את מלכם בשם פרעה ולכן תקנו כשיזכירו שם הוי"ה במקדש שיאמרו כל העם ברוך שם כבוד מלכותו, כלומר שם זה שאנו מזכירים אותו לבדו אינו שם העצם אלא הוא שם כבוד מלכותו, שהוא שם הכבוד והמעלה, ותקנו ד"ז על הזכרת שם הוי"ה בלבד מפני שהוא גדול מכל השמות ונחשב בעיני העולם שהוא שם העצם, ולכך מפרשים עליו שהוא שם כבוד מלכותו, ולכן אין קפידה בהיכא דאנו מזכירים אותו בשם זה בלבד בסתם

ונראה שנרמזה ענייה זו של בשכמל"ו בכתוב זה, כי ידוע דאותיות בשכמל"ו נטפלים לשם הוי"ה מלפניו והיינו ב' בפסוק ויאמינו בה' ואות ש' בפסוק שה' אלהיו, ואות כ"ף בפסוק מי כה' אלהינו, ואות מ"ם בפסוק מה' יצא הדבר, ואות ל' בפסוק אשירה לה', ואות וא"ו בפסוק וה' המטיר, ומלבד ששה אותיות אלו לא יש אות נטפל לשם הוי"ה מלפניו, וידוע דאות הנטפל לשם הוי"ה גם הוא יהיה קודש, ונמצא בששה אותיות אלו של בשכמל"ו תגדל קדושת אותיות שם הוי"ה ונמצא באומרו הבו גודל לה' אלהינו נרמזו אותיות בשכמל"ו שהם ר"ת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי בהם מתגדלים אותיות שם הוי"ה יען כי גם הם מתקדשים בקדושת השם

ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. נ"ל בס"ד בהקדים מה שפרשתי בס"ד בברכת שדים ורחם אשר בירך יעקב אע"ה ליוסף הע"ה, דארז"ל עתידה א"י להוציא גלסקאות שיאכלו ישראל הלחם בלא טורח כלל שתוציא הארץ לחם גמור מאיליה וכן ישתו יין בלא טורח, כמ"ש בגמרא מביא אדם ענבה אחת גדולה ומניחה בזוית ביתו ונוקב אותה ומסתפק ממנה כמה כוסות של יין צלול וחשוב וזך שיעור חבית גדולה בלי שום טורח, ועל זו הטובה שתהיה לעתיד באכילה ובשתיה בלי שום טורח עשה הקב"ה דוגמה לזה בהיות הילד עובר בבטן אמו שאוכל ממה שאמו אוכלת, ושותה ממה שאמו שותה בלי שום עמל ויגיעה כלל ועיקר וכן עשה לזה דוגמה בילד אחר שיוצא מרחם אמו שהוא יונק משדי אמו בלי עמל ויגיעה ובלי גבול ועת ידוע, וכל המאכלים ומשקין של האם ישנם בחלב שבדדין, ולכך בירך אותו שיזכה לברכת שדים ורחם שהם מענגים את הילד ומהנים אותו בלי שום עמל וטורח כלל: