עוד יוסף חי תשיז

לתקן אותו באותם הדברים, ואין רפואה למכתו, שאם ידברו עמו דברים כדי להשפיל גאותו מצד עושר רב, הנמצא אצל עשירים הגדולים להביט בהם, כדי שיראה עצמו עני הנה בזה התעורר ותתרבה בו מדה הרעה של התאוה, ואם ידברו עמו דברים לכבות אש תאותו ע"י שיאמרו לו שיסתכל בבני אדם הקטנים והפחותים אשר הוא נחשב עשיר גדול לגבי דידם, אז תתעורר בו מדה רעה של הגאוה שבזה יבא להתגאות בראות עצמו עשיר גדול, וז"ש גבה עינים שיש לו מדת גאוה, וגם רחב לבב ג"כ שיש לו מדת התאוה והקנאה, הנה זה לא אוכל לרפאתו בתוכחת ומוסר השכל ע"ד האמור, עכ"ד ע"ש

נמצא יש מדות רעות שהם אבות הטומאה, אך הם צרות זו לזו שהם הפכיים כמו עקרבא וזברתא שאם יטילו סם לאחת מהם יגדל הכאב של השנית, ואם יטילו סם לרפאות השנית יגדל הכאב של צרתה, ולכן בהכרח שיהיו דבוקים ונאחזים באדם ולא יסורו ממנו

ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב במשלי כ' השמחים לעשות רע יגילו בתהפוכות רע, ולכאורה קשה ביאורו, ובזה ניחא והוא כי יש רשעים שחוטאים בעל כרחם כי יצרם אונס אותם, ואלו אחר שיעשו עבירה אינם שמחים בה, כי הם יודעים ומאמינים שעתידין ליתן את הדין, ועל אלו אמרו הרשעים מלאים חרטות, אך יש רשעים שהם מצפים שתבא עבירה לידם ויחטאו בה, ואחר עשייתם העבירה שמחים במעשה הרע שיכלו לעשותו כמוצא שלל רב, ועל אלו פירשו המפרשים ז"ל הפסוק והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה, שהם מתאוים שיגדל כח התאוה בקרבם כדי שיהיו יכולים לעשות רע, ואם יחלש כוחם ויפרשו מן העבירה הם דואגים ומצטערים, ורשעים כאלה כאשר נמצא בם שתי מידות רעות שהם הפכיים, שלא יוכל החכם המוכיח לעשות להם רפואה ותיקון ע"י תוכחת מוסר כיון שהם הפכיים, ומוכרח שיתאחזו בהם ולא יסורו מהם כדאמרן, הנה הם שמחים על זה, כי בטוחים שלא יוכל אדם לעקור אותם מהם, וז"ש השמחים לעשות רע שהם רשעים של סוג השני הנז', הנה אלו יגילו בתהפוכות רע כשיראו רעות הפכיות אצלם אשר בהכרח שיהיו דבוקים בם ולא יסורו מהם, יגילו על זאת, ולז"א בפרשת האזינו כי דור תהפוכות המה, כלומר יש להם רעות הפכיות, ולכן הם בנים לא אמון בם, ר"ל אין להאמין שיהיה להם תיקון ורפואה ע"י תוכחת מוסר, ולכך אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם

ובזה יובן והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות, ר"ל רעות שהם רבות באיכות שהם אבות הטומאה, אך הם צרות זו לזו שהם הפכיים אשר לאלה אין להם תקנה בדברי מוסר ותוכחה, אז וענתה השירה הזאת לפניו לעד היא שירת האזינו כמ"ש רש"י ז"ל, והיינו שכתוב בה ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון לרפאתם ע"י תוכחת מוסר, כדאמרן שפסוק זה נאמר על ענין זה על מי שיש בו רעות הפכיות שהם צרות זו לזו דאין לו תקנה אלא בהסתר פנים

ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם. נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בכונת תורה לשמה שהוא לשם ה"א שה"ס לאה, ובזה יובן שימה בפיהם קרי בה שים ה"א בפיהם ששם הוא סוד תורה לשמה

או יובן בס"ד ע"פ מ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל בביאור כל הלומד תורה לשמה שהוא לשם ה' חלקים שהם פרד"ס, ועוד חלק חמישי שהוא פנימיות הסוד, ואם לא נשברו לוחות ראשנות היו זוכין לחלק החמישי הזה, אך כיון שנשברו לא זכו בו בעוה"ז ורק בג"ע לומדים בו הצדיקים, ולעתיד אחר התיקון נזכה לזה החלק החמישי גם בעוה"ז. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב בישעיה כ"ד מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ואומר רזי לי רזי לי, פירוש בזמן שזמירות שמענו שנעשה צבי לצדיק הוא מלך המשיח שימלוך בישראל, אז אותו זמן אזכה לחלק הסוד כפול שהוא חלק חצוניות הסוד, והוא מה שיש לנו עתה, ועוד נזכה לפנימיות הסוד, ולז"א רזי לי רזי לי בכפליים, וידוע כי אחר גאולת מצרים יש ד' גאולות מן בבל ומדי ויון ואדום, נמצא הגאולה האחרונה שהיא מאדום היא חמישית, וז"ש ועתה כתבו לכם את השירה, ר"ל ועת הא הוא בגאולה האחרונה כתבו לכם את השירה זאת התורה כולה שנקראת שירה, כמ"ש רז"ל כתבו לכם כתיבה חדשה על הלב כמ"ש הבטחה זו על ידי ירמיה הע"ה נתתי תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, וזה כתיבה חדשה שיהיה להם זכירה נפלאה, ותסתלק השכחה אשר היתה מסיבת שבירת הלוחות הראשנות, ולמדה את בני ישראל, כי אתה תבא בזמן ההוא ותלמדנה אותם, ואז אותו זמן שימה בפיהם, כלומר שים חלק החמישי שהוא פנימיות הסוד בפיהם

או יובן בס"ד אומרו שימה בפיהם, דידוע קיום שמים וארץ שנבראו באות ה' עומד על ידי זכות למוד התורה, דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה"א בראם, וכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, ובריתי היינו תורה, וכן איתא באותיות רבי עקיבה ומנין שאף שמים וארץ שעתידין להתחדש אין נבראים אלא בה"א שנאמר השמים החדשים והארץ החדשה שמים חדשים וארץ חדשה לא נאמר אלא השמים החדשים והארץ החדשה וכו', וז"ש ולמדה את בני ישראל, ועי"כ שים ה' בפיהם כלומר קיום שמים וארץ שנבראו בה"א יהיה תלוי בפיהם, או יובן שימה גי' שנ"ה וידוע במשך השנה כולה שהיא שנ"ה ימים צריך לגמור קריאת התורה כולה בפרשיותיה

פרשת האזינו

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. י"ל שמים וארץ מה יש להם שייכות בתוכחה זו שמוכיח את בני אדם בענין עונות וחטאים, ועוד הול"ל ותשמע הארץ מאמר פי ולא נקיט אמרי לשון רבים, ועוד למה גבי שמים נקיט דבור וגבי ארץ נקיט אמירה. ונ"ל בס"ד דאיתא בגמרא דסנהדרין דף צ"א א"ל אנטנינוס לרבי גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין, כיצד גוף אומר נשמה חטאה, והראיה מיום שפרשה ממנו הוא מוטל כאבן דומם, ונשמה אומרת הגוף חטא דמיום שפירשה ממנו היא פורחת באויר כצפור. אמר לו אמשול לך משל למה"ד למלך שהיה לו פרדס נאה והיה בו בכורות נאות והושיב בו שני שומרין אחד חגר ואחד סומא, א"ל חגר לסומא בכורות נאה אני רואה בפרדס הרכיבני על שכמך ונביאם לאכלם, רכב חגר ע"ג סומא והביאום ואכלום, לימים בא בעל הפרדס, א"ל בכורות נאות היכן הם, א"ל סומא כלום יש לו עינים לראות, וא"ל חגר כלום יש לו רגלים לילך בהם, מה עשה הרכיב חגר ע"ג סומא ודן אותם כאחד, אף הקב"ה מביא הנשמה וזורקה בתוך הגוף ודן אותם כאחד, שנאמר יקרא אל השמים מעל זו הנשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף, ע"כ נמצא שמים הוא כינוי לנשמה וארץ כינוי לגוף, דהנשמה מכונית בשם שמים והגוף בשם ארץ,