עוד יוסף חי תשטו

עשה דבר אחד של חכמה

ויאמר בעה"ב לאותו האיש מי אתה, א"ל אנכי הוא בנו של אותו האיש שמת אצלך. הכניסו לחדר שלו ועשה לו סעודה, והיה לאותו בעה"ב אשה ושני בנם זכרים ושני בנות, וכשהגיע עת הזמן של הסעודה לאכול הביאו על השלחן תבשיל שיש בו חמשה עופות, והיו יושבים על השלחן בעה"ב ואשתו ושני בניו ושתי בנותיו ואותו האיש האורח הנז', וקודם שהתחילו לאכול אמר בעה"ב לאותו אורח קח וחלוק מנות לכל המסובין, א"ל אין זה משלי שאתה בעה"ב ועליך לחלק כרצונך, א"ל אעפ"כ אני רוצה שאתה תקח ותחלק, ופשט האורח את ידו לחלק ונתן עוף אחד בין בעה"ב ואשתו לשניהם יחד, ולקח עוד עוף אחד ונתן בין שני הבנים, ולקח עוף ונתן בין שתי הבנות, ונשארו שני עופות לקחם והניחם לפניו לאכול אותם הוא לבדו, והיה קשה בעיני בעה"ב חלוקה זו אך לא גער בו ולא דבר כלום על זאת והנה לעת ערב הביאו בסעודה על השלחן תבשיל תרנגולת אחת גדולה פטומה, א"ל בעה"ב לאותו אורח לקח וחלק למסובין, א"ל אין זה משלי שאתה בעה"ב ולך משפט החלוקה, א"ל אני רוצה בכך שאתה תחלק, ויקח האורח ראש התרנגולת ונתנו לפני בעה"ב לבדו, ולקח את בני מעים ונתנם לפני האשה, ולקח הירכים ונתנם לפני הבנים. ולקח הכנפיים ונתנם לפני הבנות, ולקח גוף התרנגולת כולו והניח לפניו

אמר לו בעה"ב וכי חלוקה כזאת חולקים בעירך, הנה חלקת פעם ראשנה חלוקה קשה, ולא אמרתי לך דבר, ועכשיו עשית חלוקה יותר קשה מן הראשנה של הבוקר. א"ל האורח וכי לא אמרתי לך שאין מעשה זו ראויה אלי אלא רק לך שאתה בעה"ב, ואעפ"כ יפה חלקתי, דפעם ראשנה הבאת חמשה עופות, הנה אתה ואשתך עם העוף שנתתי לפניכם בין הכל אתם שלשה, ושני בניך עם העוף הוא שלשה, ושתי בנותיך עם העוף שלשה, ואני עם שתי העופות שלשה, הרי כל המנות משולשים בשוה, כלום לקחתי מאומה מחלקכם

וגם עתה בחלוקה השנית חלקתי יפה בתרנגולת האחת אשר הבאת, והוא שלקחתי הראש ונתתי לפניך כי אתה ראש הבית, ונתתי בני מעים לאשתך רמזתי שממנה יוצאין הבנים מן בני מעים והיא המנה המתייחסת לה וראויה אליה, ונתתי הירכיים לבנים רמזתי שהם העמודים של הבית שהבית נסמך עליהם, כי הם הנשארים בבית כל ימיהם, וכל העסק מוטל עליהם, ונתתי הכנפיים לבנותיך רמזתי כי למחר פורחים מביתך כעוף הפורח בכנפיו, יען כי תשיא אותם לאנשים וילכו לבעליהן, ונשאר הגוף של התרנגולת שהוא בדמות ספינה מכוסית ועל כן נתתיו לפני, רמזתי לך כי בספינה באתי לעירך ובספינה אחזור לעירי, עמוד ותן לי הממון שהפקיד אבי אצלך ואלך לי, כי כבר עשיתי שלשה דברים של חכמה בכניסתי לבית, ובשתי חלוקות ההם שעשיתי מיד נתן לו מה שהיה לאביו אצלו, והלך לו לשלום, ע"כ המעשה ע"ש

והנה מאמר הנז' צריך ביאור, כי שני דברים אלו שעשה הם דרך בדיחות ומה היא החכמה הנמצאת בהם, ומה שייכות יש להם בענין זה של הממון אשר בא בשבילו, ועוד למה אביו צוה שיעשה שלשה דברים של חכמה לא פחות ולא יותר. ונ"ל בס"ד דידוע הוא שהבן הוא חלק מאביו וחלק מאמו, ועל כן הטבע מחייב על הרוב שאם האב פקח יהיה גם הבן פקח, וכ"ש אם יהיו אביו ואמו שניהם פקחים דאז יהיה הבן משולש בשלש כחות, שהם כח של עצמו וכח אביו וכח אמו המצויים ומגיעים אליו. ועל כן אביו של אותו האיש בחר שיעשה בנו שלשה דברי חכמה, שהם א' כנגד כח של עצמו, וא' כנגד כח של אביו אשר אתו, וא' כנגד כח של אמו הקשורים בו, וכנגד שלשה אלה צוה להראות בנו שלשה דברי חכמה

ולכן בחלוקה הראשונה בא הבן לגלות ולהודיע טעמו של אביו למה בחר בשלש דברי חכמה לא פחות ולא יותר, ורמז הטעם על זה במה שעשה בחלוקה זו ענין השילוש אצלו ואצל בעה"ב ואשתו ואצל הבנים ואצל הבנות, להורות כי גם אביו צוואתו בשלשה דברי חכמה הוא בעבור לרמוז על השילוש שיש להבן בחכמה, מצד כח עצמו וכח אביו וכח אמו הקשור בו, הרי בזה עשה רמז לענין שלו

ובחלוקה השנית ג"כ עשה רמזים לענין הממון שבא ליקח אותו, והוא כי חשש פן כולם האב ואשתו ובניו ובנותיו כולם נתייעצו ביניהם והסכימו לאכול ממונו ולגזלו ממנו, על כן עשה לכל אחד רמז מוסר השכל במנה שהניח לפניו, והוא להבנות נתן מנה של כנפיים לרמוז להם שלמחר פורחים והולכים מבית אביהם לבית בעליהם, ואם הממון שלו יגזול אותו אביהם ממנו מה הנאה יש להם מן ממון זה כי אינו מגיע להם כלום ממנו, ומה בצע שיתנו עצה לגזול ממונו ממנו, כי בחיי אביהם הם אצל בעליהם ואחרי מות אביהם אין להם חלק ונחלה וירושה בממון, ומה להם לחטוא בעצה זו אם ישנה ביניהם

ולבנים רמז להם בירכיים שהם העמודים של הבית כלומר הנה הם הנשארים בבית, ולכן כל עסק הצריך לאביהם מוטל עליהם לעשותו, ואם ירבה ממון אביהם מן הממון שלו שיגזול ממנו אין הנאה זו מגעת להם אלא רק ירבה הטורח של העסק עליהם כי ברבוי הנכסים תרבה היגיעה, וכל זה הוא בחיי אביהם, ואם יצפו שימות אביהם וירשו אותו גם זה הבל כי מי יודע כמה יחיה, והרבה גמלים זקנים נשאו עליהם משא עורות של גמלים קטנים, ומאחר כי באשר הוא שם הם העמודים של הבית שכל המשא והיגיעה והטורח של עסק אביהם אין מגיע להם הנאה של ממון זה שלו אם יגזול אותו אביהם ממנו, כי אם רק יגיע להם טורח ויגיעה שברבוי הנכסים תרבה היגיעה, והרי זה מוסר השכל לבנים להפר עצתם אם יש ביניהם ובין אביהם עצה לגזול את הממון שלו

ולהאשה הגיד לה ברמז של בני מעים דאין האשה עומדת בבית אלא בעבור הבנים היוצאים מבני מעיה להטפל ולסבול צער גידול בנים ולטרוח בהכנת התבשיל וצרכי הבית, ואם בעלה ימלא תיבתו זהובים מן ממון שלו לא יאכלנה זהובים ולא ירבה לה תכשיטין, ומה בצע לה להסכים ולתת יד בעצה רעה לכחש בפקדון ולגזול ממון אביו ממנו

ולבעה"ב בהשמת ראש התרנגולת לפניו הורה לו מוסר השכל, כי מאחר שהוא ראש בביתו הגם שהוא יחיד ובני הבית מרובים בנים ובנות ומשרתים מוכרח שיהיו כולם נגררים אחריו ללמוד ממעשיו, דכך מנהגו של עולם בתר רישא אזיל גופא, וכן אמרו אי רישא דעמא מתוקן כוליה עמא מתוקן ואי רישא לא מתוקן כוליה עמא נמי לא מתוקן כי כולם ילמדו ממנו לעשות כמעשהו שמעשה אבות יעשו בנים, ומעשה אדונים יעשו עבדים, ועל כן אם בעה"ב יחטא להיות גנב וגזלן ומכחש גם בני ביתו אשתו ובניו ובנותיו ומשרתיו ילמדו לעשות כמעשהו, וממילא פושטים ידיהם גם בממון שלו, וכאשר הוא עושה כן יעשו לו, ויהיו אויבי איש אנשי ביתו, ואם הוא יתנהג בנאמנות אז גם בניו ובני ביתו לומדים ממנו להחזיק בנאמנות ויהיה ממונו שמור מגניבה וגזלה, נמצא זה